חיפה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Orrling (שיחה | תרומות)
שורה 122: שורה 122:
{{ציטוט|תוכן=בתוקף הסמכויות שנמסרו לי ובאישור הפיקוד העליון, הנני מכריז בזה על שלטון עברי עצמאי בעיר חיפה. ההגנה העברית שהכריעה את האויב הערבי ושליטה בנשקה על העיר כולה, תהווה את השלטון המוסמך היחיד בחיפה עד אשר יושתת בעיר, על ידי מנהלת העם, שלטון קבע אזרחי.|מרכאות=כן}}
{{ציטוט|תוכן=בתוקף הסמכויות שנמסרו לי ובאישור הפיקוד העליון, הנני מכריז בזה על שלטון עברי עצמאי בעיר חיפה. ההגנה העברית שהכריעה את האויב הערבי ושליטה בנשקה על העיר כולה, תהווה את השלטון המוסמך היחיד בחיפה עד אשר יושתת בעיר, על ידי מנהלת העם, שלטון קבע אזרחי.|מרכאות=כן}}


בעת [[העלייה ההמונית]] של השנים שלאחר קום מדינת ישראל, התיישבו עולים יהודים ברכוש הנטוש. שלטון המנדט הסתיים אמנם ב-[[14 במאי]] [[1948]], אך האוניות הבריטיות האחרונות עזבו את [[נמל חיפה]] רק ב-[[30 ביוני]] [[1948]] - היה זה המקום האחרון ב[[ארץ ישראל]] שנעזב על ידי הבריטים.
בעת [[העלייה ההמונית]] של השנים שלאחר קום מדינת ישראל, התיישבו עולים יהודים ברכוש הנטוש. שלטון המנדט הסתיים אמנם ב-[[14 במאי]] [[1948]], אך האוניות הבריטיות האחרונות עזבו את [[נמל חיפה]] רק ב-[[30 ביוני]] [[1948]] - היה זה המקום האחרון ב[[ארץ ישראל]] שנעזב על ידי הבריטים.כייעיגדגכדכרק'ר'א


=== לאחר קום המדינה ===
=== לאחר קום המדינה ===

גרסה מ־10:01, 21 בדצמבר 2010

חיפה
סמל העיר
דגל העיר
חיפה
מרכז העיר במבט מהכרמל
שם בערבית حَيْفَا
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז חיפה
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה יונה יהב
גובה ממוצע[1] ‎98 מטר
תאריך ייסוד המאה ה-3 לפנה"ס
סוג יישוב עיר 200,000‏–499,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף פברואר 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 296,650 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 3
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎2.0% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎4.19 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 4,525 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 42
תחום שיפוט[4] 65,560 דונם
    - דירוג ארצי[2] 41
(למפת חיפה רגילה)
 
חיפה
חיפה
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[5]
7 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 91
מדד ג'יני
לשנת 2019[4]
0.4736
    - דירוג ארצי[2] 21
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[4]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 6.7%
גילאי 5 - 9 6.9%
גילאי 10 - 14 6.2%
גילאי 15 - 19 5.7%
גילאי 20 - 29 13.0%
גילאי 30 - 44 18.9%
גילאי 45 - 59 16.4%
גילאי 60 - 64 5.2%
גילאי 65 ומעלה 21.0%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 124
–  יסודיים 78
–  על-יסודיים 71
תלמידים 44,319
 –  יסודי 25,761
 –  על-יסודי 18,558
מספר כיתות 1,857
ממוצע תלמידים לכיתה 26.6
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל חיפה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
www.haifa.muni.il

עיינו גם בפורטל

פורטל חיפה הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות חיפה. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בחיפה על כל רבדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, חברה, תרבות ועוד.

חֵיפָהערבית: حَيْفَا - חַיְפַא) היא העיר השלישית בגודל אוכלוסייתה בישראל, המרכז העירוני של צפון ישראל, בירת מחוז חיפה, וחברה בארגון פורום ה-15. חיפה היא עיר בעלת אוכלוסייה מעורבת יהודית-ערבית ומהווה מרכז תחבורתי, תעשייתי ותרבותי של האזור.

עוד מראשית ימיה, במאה ה-3 לפנה"ס, הייתה חיפה עיר נמל. גם כיום אחד מסמלי העיר הוא נמל חיפה, שהינו, לצד נמל אשדוד, אחד משני נמלי המסחר הגדולים של ישראל.

מקור השם חיפה

ראשיתה של חיפה ואף מקור שמה לא ידועים. בתנ"ך היישוב אינו נזכר. בתלמוד ניתן למצוא את "חיפא", "חיפה", "חפה" (תלמוד בבלי, בבא בתרא, י"ב, א'). מכיוון שלא ידוע מתי ועל ידי מי נוסדה, קשה לחקור את שורש השם. אחת ההשערות היא שמקור השם בשורש ח.פ.ה שפירושו בעברית לכסות, להסתיר - אולי במשמעות של הר הכרמל שמכסה על העיר. פרשנות אחרת קושרת את השם חיפה עם המילה "חוף" או "חוף יפה". הפרשנות הנוצרית מאז מסעי הצלב גורסת שחיפה נקראה על שם הכוהן הגדול "קיפא" (על פי לוקאס, ג, 2) ואולי אפילו על שם פטרוס השליח, שנקרא גם "כפא". לפי המסורת הנוצרית היה להם קשר למקום. ריבוי הפירושים לשם הביא גם לתעתיקים רבים בשפות לועזיות. בערבית נכתב حَيْفَا - "חיפא", במקור היווני נכתב Χάιφα, "חָיפה". גם בתקופה העות'מאנית מופיע השם בתעתיקים שונים. ג'ובאני זולארט כתב בשנת 1586 על "Caifas" וגם על "Caface". בראשית המאה ה-19 כתב החוקר הגרמני זיצן כי בפי הפרנקים היישוב נקרא Ha'ipha. בראשית המאה ה-20 יצא גוטליב שומכר בקריאה לכתיב אחיד של שם העיר - "Haifa". תחילה נענתה לו אוכלוסיית המושבה הגרמנית, ובהדרגה הפכה הצעתו לכתיב המקובל כיום[6].

גאוגרפיה

הטופוגרפיה של חיפה מגוונת - העיר משתרעת על פני אזורים מישוריים לאורך חוף הים התיכון (חלקם קרקעית ים שיובשה), על שיפוליו הצפוניים והמערביים של הר הכרמל וכן על שטחים נרחבים בפסגות ההר. לגיוון הטופוגרפי הזה מצטרף גם מפרץ חיפה שהעיר יושבת בדרומו, המתאפיין ברוחות מתונות הודות להסתרה על ידי רכס הכרמל. נחל הקישון זורם בעמק זבולון ממזרח לעיר ונשפך אל מימי המפרץ לא רחוק מהעיר התחתית. הטופוגרפיה של העיר ייחודית בארץ בשל הסמיכות בין הר וחוף הים התיכון. המפרץ שלחופו היא שוכנת הוא המפרץ הטבעי היחיד לאורך חוף הים התיכון הישראלי. הכיוון הכללי של העיר הוא צפון-מערב – דרום-מזרח, כמו קו-רכס ההר. בפינה הצפון-מערבית נפגש הכרמל עם הים, באזור הידוע כ"ראש הכרמל", שגובל במים משלושת עבריו והינו ייחודי מבחינה אקולוגית. בקצה הדרום-מערבי משתרע פארק הכרמל, מה"ריאות הירוקות" הגדולות של מדינת ישראל.

חיפה שוכנת לאורך חלקו הדרומי של מפרץ חיפה, ותופסת חלקים מעמק זבולון במזרח, הר הכרמל מדרום, ורצועת מישור צרה לשפת הים התיכון בצפון ובמערב. שטח השיפוט של העיר הוא כ-71,000 דונם. הערים הגובלות בה הן טירת כרמל, עספיא, נשר, קריית אתא, קריית ביאליק, קריית מוצקין וקריית ים, וכן המועצה האזורית זבולון. חיפה הוקמה על "מדרגות" טופוגרפיות רבות ושכונותיה על צלע הכרמל, עליו ולמרגלותיו מסמנות מעברים בין קווי-גובה וטיפוסי-נוף, כמו גם בין חתכי אוכלוסייה.

לב המטרופולין הוא הנמל ורובע העסקים שסביבו. מצפון-מזרח למרכז העיר משתרע אזור התעשייה של מפרץ חיפה, ששטחו יחד עם אזורים לא-מיושבים סמוכים מהווה כשליש מהשטח המוניציפלי של העיר, והוא מפריד בין קריית חיים לבין יתר חלקי העיר. אדמתו של המפרץ ספוגה בפסולת רעילה והאוויר בו טעון בחומרים מזהמים. נחל הקישון החוצה את השטח הזה בדרכו אל הים נחשב כאחד הנחלים המזוהמים בישראל, מהסיבה שהשפכים מהמפעלים שלגדותיו הוזרמו אליו במשך שנים רבות. המשבר האקולוגי של מפרץ חיפה לא עצר בגבולות הרובע התעשייתי, והאוויר בכל חלקי מזרח המטרופולין לרבות נווה שאנן, קריית טבעון ורכסים, נחשב כמזוהם.

טבע בתחומי העיר

הר הכרמל

בחלקה הגבוה של העיר חיפה היה בעבר חורש ים-תיכוני עשיר ומפותח. בית גידול זה ממשיך להתקיים בפארק הכרמל, הגובל בשטחה המוניציפלי הדרומי של העיר, ומהווה דוגמה טיפוסית של אקוסיסטמה ים-תיכונית. הפארק כולל מצאי עשיר של תופעות גאולוגיות, ממצאים פרהיסטוריים ומגוון ביולוגי ונופי. שרידים של סביבה טבעית זו ניתן למצוא גם בין שכונות העיר, בעיקר בוואדיות ובמדרונות הפונים אל הים. הוואדיות של חיפה הם גאיות מיוערים המפרידים בין שכונות הכרמל. החורש הטבעי כולל אלונים, אורנים ושיחים צפופים, שביניהם יורדים מספר פלגים קטנים. הגדול בין הוואדיות הוא נחל הגיבורים (ואדי רושמיה), שחורץ עמק גדול למרגלות ההר. שרידים אלו מהווים ריאות ירוקות בעלות ערך נופי ותיירותי רב, שלא ניתן למצוא ברוב ערי הארץ, ובחלקם עוברים גם שבילי טיול מסומנים, לרווחת תושבי העיר. אזורים אלו מצטיינים בעולם חי וצומח ייחודי. מגוון מינים של בעלי חיים וצמחים טבעיים השתמר בהם. בשכונות מסוימות ניתן עד היום לשמוע בלילות יללות של תנים, ואף נצפים חזירי בר משוטטים בחפשם אחר מזון. בשל החשש מתקיפה של התושבים על ידי החזירים, נעשים מאמצים להרחיק את החזירים מהשכונות, באמצעות ציד ושיטות אחרות.

מתוך הכרה בחשיבות הריאות הירוקות של חיפה, חוקק חוק-עזר עירוני המונע את הבנייה בוואדיות הירוקים שבין שכונות העיר. ועם זאת, עם השנים, לחצי הבנייה והפיתוח, כמו גם יזמויות תחבורה שונות, הובילו ועודם מובילים לכרסום מתמשך בשטחי הריאות הירוקות שנותרו, פעמים רבות בתמיכת העירייה.

מלבד לחצי הפיתוח, חלק מהריאות הירוקות בחיפה סובלות מהתפשטות של מינים פולשים על חשבון החי והצומח הטבעי. מינים שונים של צמחים שניטעו לנוי בתוך שכונות העיר, נפוצו לשטחים הטבעיים הסמוכים והחלו דוחקים את הצומח המקומי. התופעה חמורה במיוחד בחלקם העליון של הנחלים לוטם ושיח, עד כדי החלפת חברת הצומח. נצפית התפשטות של מינים פולשים גם לכיוון פארק הכרמל, בסביבת האוניברסיטה. המינים הפולשים העיקריים הם: אילנתה בלוטית, חמציץ נטוי, דודוניאה דביקה, כובע הנזיר, פרקינסוניה שיכנית, ושיטה מכחילה.

ראש הכרמל, בצפון-מערב העיר, הוא המקום בו נפגש ההר עם הים; נחשב ייחודי בתצורה הפיזית הגורמת למשבי רוחות שאינם נצפים בחלקים אחרים בארץ. הכרמל ממשיך בשיפועו מתחת לפני המים ויוצר שונית ייחודית.

אקלים

אקלימה של חיפה מושפע משני גורמים עיקריים: מיקומה על חוף הים התיכון, והר הכרמל שעליו היא בנויה. הקרבה לים מעצבת את האקלים המתון והיציב יחסית, שממנו נהנית חיפה, ותורמת ללחות הגבוהה בה מצטיינת העיר – כשיחס הלחות הממוצעת באוויר הוא 60%. הכרמל שמתרומם בחיפה משמש חיץ בין מישור החוף ובין אזור המפרץ, ויוצר אזורי רוחות שונים. עם זאת, השפעה על האקלים של העיר נודעת גם לריכוז הפעילות התעשייתית במפרץ חיפה, ובמיוחד לפליטת הפחמן – שמלבד היותה הגורם הראשי לתחלואה באזור היא גם נמנית עם הגורמים העיקריים להתחממותו, גם ברמה הגלובלית. מחקר[7] משנת 2007 הצביע על תופעה זו כגורם שעתיד להחריף את עליית מפלס פני הים ולהביא להצפות שיגיעו אל מעבר לבת גלים וכביש 4. הטמפרטורות והמשקעים בחיפה הם פקטור שמיוחס לגובה הטופוגרפי המשתנה: העיר חיפה מציגה מדרג גבהים שנע בין מפלס פני הים בבת גלים ועד 480 מטר ברמת אבא חושי שבדניה. אזור הכרמל הוא יותר קריר ובו גם יורדים משקעים רבים בחורף. החודש החם ביותר בחיפה הוא אוגוסט עם טמפרטורת מקסימום ממוצעת של 31.4 מ"צ, והחודש הקר ביותר הוא פברואר, עם טמפרטורת מינימום יומית ממוצעת של 8.7 מ"צ. טמפרטורת מי הים היא 22.4 מ"צ בממוצע שנתי, 28.8 מ"צ באוגוסט ו-16.2 מ"צ בפברואר. החודש הגשום ביותר הוא דצמבר, עם 135.5 מ"מ גשם בממוצע. שלג הוא נדיר, וכיסה את פסגות ההר בפברואר 1950 (50 ס"מ), בינואר ובפברואר 1992 ובינואר 1998.

תבנית:מזג אוויר

היסטוריה

ערכים מורחבים – היסטוריה של חיפה, התפתחות אורבנית של חיפה

ראשיתה של חיפה אינו ידוע בבירור. חלק מהחוקרים חושבים שיישוב בשם חיפה היה קיים כבר בתקופה הפרסית[8]. מחקרים אחרים מאחרים את היווסדה למאה ה-2. חיפה נזכרת במקורות התלמודיים ובכתבי השליחים הנוצריים. בתקופה זו הייתה זו עיירה קטנה ששכנה בין שכונת בת גלים והמושבה הגרמנית של היום[9].

בימי קדם

שרידי מבנים בתל שקמונה

ההתיישבות באזור חיפה החלה בתקופת הברונזה המאוחרת. בתל אבו הואם שבאזור מפרץ חיפה נמצאו שרידים של עיר אשר שימשה כעיר נמל החל מהמאה ה-15 לפנה"ס ועד לתקופה ההלניסטית. מצדה השני של חיפה נמצא תל שקמונה בו נמצאו שרידי עיר שהתקיימה, אם כי לא ברציפות, מהמאה ה-14 לפנה"ס עד המאה ה-7. שרידי עיר עתיקה מהתקופה הביזנטית והתקופה הערבית הקדומה נמצאו בחורבת קסטרא.

חיפה מוזכרת בכתובים החל במאה ה-3 לפני הספירה. על פי המסורת, אליהו הנביא הסתתר במערה שלימים נקראה מערת אליהו (כיום, בשכונת קריית אליעזר שבמערב העיר) ועל הר הכרמל התמודד עם נביאי הבעל באתר שידוע היום כמוחרקה, דרומית לעיר. בתקופת בית שני הייתה חיפה ידועה כעיר מעורבת – בני עמים אחרים גרו לצד יהודי העיר, שמוזכרים גם במשנה ובתלמוד ובראשם האמוראים רבי אבדימי (שציון קברו נמצא בקצה המערבי של דרך העצמאות) ואחרים.

מסוף התקופה הביזנטית (המאה השביעית) ועד סוף שנת 1000 אין כל מידע על חיפה. רק בראשית המאה ה-11 החלה חיפה להופיע בספרי תיירים המספרים שבחיפה יש בוני ספינות[10]. במשך השנים התבססה העיירה כעיר נמל קטנה לצד הנמל הגדול שפעל בעכו. במהלך ימי הביניים בוצרה העיר.

בתחילת המאה ה-11 נכבשה חיפה על ידי הצלבנים. בעקבות הכיבוש חרבה הקהילה היהודית בעיר, שהפכה לאחר הכיבוש ליישוב שעיקר אוכלוסייתו נוצרית ומוסלמית. חומות העיר שנהרסו שוקמו על ידי הצלבנים, אולם המספנות לא שוקמו. בשנת 1265 נכבשה העיר על ידי ביברס, חומותיה נהרסו והיא הפכה ליישוב דייגים קטן.

חיפה המודרנית החלה להתגבש במתכונתה הנוכחית בימי השלטון העות'מאני - בשנת 1761 הרס דאהר אל עומר, שליט הגליל, את העיר העתיקה, ובנה את חיפה מחדש במקום בו מצויה כיום העיר התחתית. תקופה זו סימנה את תחילת עלייתה של חיפה על פני שכנתה עכו בחשיבות האסטרטגית והכלכלית.

העת החדשה

ערכים מורחבים – חיפה בתקופה העות'מאנית, התיישבות נתיני המעצמות בחיפה
צילום אוויר של חיפה משנת 1918. הסברים לתמונה:
2 נקודות תכולות - תחנת רכבת מזרח ורחוב נצרת (רחוב חטיבת גולני של היום).
נקודה ירוקה - פינת קיבוץ גלויות-נצרת (שדרות פלי"ם של היום).
נקודה צהובה - כיכר פריז (חאמרה).
נקודה אדומה - פינת רחוב שיבת ציון (סטאנטון)-אלנבי.
נקודה סגולה - פינת רחוב ביאליק-חסן שוקרי. המבנה משמש עד היום כבניין המשטרה.
נקודה כחולה - רחוב יפו.
נקודה כתומה - רחוב הנביאים.
בין הנקודה הירוקה והצהובה - אזור הקאסבה של חיפה והשוק שנהרסו בשנת 1948 לאחר שחרור חיפה במלחמת העצמאות. מעל הנקודה הירוקה בית הקברות המוסלמי שקיים עד היום.
נקודה ורודה - שכונת בת גלים, שהוקמה על חצי האי כף הכרמל. בתמונה לא מופיע הנמל, שנפתח בשנת 1933. בחלק הימני התחתון של התמונה מופיע המזח הקטן שנבנה בסמוך לבניין הסראיה - מבנה העירייה בתקופה העות'מאנית.
מבט על מפרץ חיפה ממדרונותיו הצפוניים של הר הכרמל, 1898
ראש הכרמל וסטלה מאריס במבט מהים, 1910
עמוד עשן מתנוסס מעל חיפה לאחר ההפצצה האיטלקית הרביעית

במהלך המאה ה-19 התרחבה העיר, בעיקר בסיוען של שתי קבוצות של מתיישבים נוצריים שביססו עצמן מחוץ לחומות. האחת היא קבוצת הטמפלרים מגרמניה, אלה התיישבו באזור מישורי למרגלות הכרמל, מדרום לחוף הים התיכון בסמוך לעיר העתיקה, וניסו לעסוק בעיקר בחקלאות. בהמשך הם הקימו על פסגת ההר שכונת נופש חדשה, לה קראו "כרמלהיים" ומספר בתים מתוכה שרדו ושומרו, זוהי שכונת כרמל מרכזי של היום. בתי המושבה הגרמנית שלרגלי ההר, לאורך שדרות בן-גוריון, שוחזרו גם הם, והם מהווים כיום מוקד תיירותי. הקבוצה השנייה היא המסדר הכרמליתי, שחבריו התיישבו באזור שכונת בת גלים ובהמשך באזור סטלה מאריס שבראש הכרמל, בו ייסדו מנזר קתולי כבר באמצע המאה ה-18. בעת פלישת נפוליאון לארץ ישראל, שימש המנזר כבית חולים לצבא נפוליאון. במהלך המאה ה-19 התנהלו בין שתי הקבוצות הדתיות מאבקי שליטה על הטריטוריה החדשה בהר. במרוצת המאה ה-18 וה-19, הותקף נמל חיפה בעקביות על ידי פיראטים, ובשל כך החליט המושל העות'מאני המקומי לבנות שני צריחים שישמרו על הנמל משני צידיו. המגדלים סימלו את העיר, ואף על פי שנהרסו בתקופה מאוחרת יותר, הם מונצחים בסמל העיר חיפה. בשנות ה-30 של המאה ה-19, תקופת איברהים פחה, הגיעו לאזור מהגרים מצרים.

הרצל קבע כי חיפה היא "עיר העתיד", חזון שביטויו העיקרי הושמע ברומן האוטופי "אלטנוילנד" שיצא בשנת 1902, ובו מתאר הרצל עיר נמל בינלאומית ופורחת, שבה ”הכבישים חלקים היו כמדרכות והמכוניות חפזו-עברו על גלגלי הגומי שלהן כמעט ללא רעש... זאת היא רכבת האוויר החשמלית”.

יהודים התגוררו בחיפה כקהילה מאמצע המאה ה-19, והיו ברובם בני עדות ספרד. לאורך תקופת השלטון העות'מאני נע מספרם של היהודים שגרו בעיר בין 800 ל-1,500 נפש. שכונתם הראשונה מחוץ לחומות הייתה למרגלות ואדי סאליב של היום. האוכלוסייה היהודית צמחה בהתמדה הודות לעלייה הראשונה והשנייה ממזרח אירופה. במהלך העשור הראשון של המאה ה-20 הייתה חיפה למרכז היהודי של צפון ישראל. אנשי "חברת עזרה" מברלין ביקשו לקדם הקמת מוסד על-תיכוני שיכשיר יהודים למקצועות הטכנולוגיה, ובשנת 1912, עת מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר קרוב ל-3,000 נפש‏‏[11], הונחה בהדר אבן הפינה לטכניקום - בית ספר גבוה המתמקד במדעי החיים ובהסמכת מהנדסים וטכנאים. בעקבות מלחמת השפות שהתנהלה ביישוב, שונה שמו של המוסד ל"תכניון", ובהמשך נקבע כטכניון.

בתחילת המאה ה-20 נחנכה בחיפה תחנת הרכבת חיפה מזרח, שהיוותה תחנת קצה מערבית של רכבת העמק - מסילה שחצתה את עמק יזרעאל בין חיפה לבין מסילת הרכבת החיג'אזית באזור סוריה ועבר הירדן. החיבור המסילתי, שנועד לקשר את חיפה עם מרכזים אחרים של הקיסרות העות'מאנית, האיץ את תנופת הפיתוח של נמל חיפה.

ערב מלחמת העולם הראשונה חיו בחיפה כ-20,000 תושבים, והיא הייתה העיר הרביעית בגודלה בארץ.

במלחמת העולם הראשונה

ערך מורחב – כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה

במהלך מלחמת העולם הראשונה הציב הצבא העות'מאני כוחות ארטילריים ברחבי חיפה כדי לשמור על מפרץ חיפה מפני נחיתה של הצבא הבריטי. בכל זאת, נכבשה העיר על ידי הבריטים ב- 23 בספטמבר 1918. נמל חיפה גם שימש כנקודת אספקה והיערכות עבור הצבא הבריטי שכוחותיו התקדמו לעבר לבנון וסוריה. שבוע לאחר כיבוש העיר, ב-30 בספטמבר 1918, נכבשה דמשק, ובכך הסתיימה המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה והחלה תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.

תקופת המנדט הבריטי

שלטונות המנדט הבריטי הפכו את חיפה לבסיסם המרכזי במזרח התיכון. חיפה הצטיירה בעיני הבריטים כחוליה המקשרת בין בריטניה לבין השטחים המוחזקים על ידה במזרח התיכון ולמזרח הרחוק - נמל חיפה קישר את העיר אל בריטניה בתחבורה ימית, ורכבת העמק קישרה אותה למזרח בתחבורה מסילתית. נמל חיפה המודרני נחנך באופן רשמי בשנת 1933, לאחר שממשלת המנדט השקיעה רבות בפיתוחו. צינור נפט הונח בין עיראק לחיפה. העיר חוברה לרשת מסילות הרכבת באזור המזרח התיכון לאורך חוף הים התיכון, ולימים מתחנת הרכבת חיפה מזרח יצאו רכבות לשלוש יבשות (לקהיר שבאפריקה, לקונסטנטינופול שבאירופה ולדמשק שבאסיה). לפרק זמן קצר בשנות השלושים של המאה העשרים חיפה הייתה גדולה אף יותר מתל אביב.

עיקר הגידול באוכלוסייה היהודית באותן שנים נבע מהעלייה הרביעית והעלייה החמישית, שאנשיהן העדיפו להתיישב בערים הגדולות בארץ ישראל ובהן תל אביב, ירושלים וחיפה. הנמל שימש מקור פרנסה ליהודים רבים שהתיישבו בעיר והקימו את היישובים הסמוכים לה בשנות ה-30 - קריית מוצקין, קריית ים, קריית ביאליק, כפר אתא (לימים, קריית אתא) וקריית טבעון - אשר הפכו לערים לאחר קום המדינה. בשנת 1938 נוסד המרכז הרפואי רמב"ם בבת גלים, ועד היום הוא בית החולים הגדול ביותר בצפונה של מדינת ישראל ובית החולים השלישוני (על-אזורי) היחיד באזור כולו.

ערב קום המדינה בשנת 1948, התגוררו בחיפה לבדה כ-80,000 יהודים. היהודים ישבו בעיקר בשכונות החדשות - "הדר הכרמל", "אחוזה", "נווה שאנן" ו"כרמל מרכזי". ערביי חיפה ישבו ברובם בעיר התחתית בשכונות חליסה, ואדי סאליב וואדי ניסנאס. הצירים המרכזיים היו דרך המלכים (היום דרך העצמאות), רחוב המלך ג'ורג' (היום שדרות המגינים / הפלי"ם), דרך ההר (שעם קום המדינה הפכה לשדרות האו"ם וב-1975 שונה שוב שמה לשדרות הציונות) ודרכי השיט והרכבות. היה זה תור הזהב של חיפה בזמן החדש.

במלחמת העולם השנייה הייתה ארץ ישראל בכלל וחיפה בפרט בסיס חשוב לפעילותם של הכוחות המזוינים של בריטניה בזירה המזרחית של הים התיכון. מדינות הציר ראו בבתי הזיקוק, בצינור הנפט כירכוכ-חיפה ובנמל יעדים אסטרטגיים חשובים והעיר הופצצה מהאוויר 10 פעמים, יותר מכל עיר ארץ-ישראלית אחרת במלחמה זו.

הקרב על חיפה במלחמת השחרור

ערך מורחב – הקרב על חיפה

ב-22 באפריל 1948, בעקבות עזיבת הבריטים את מוקדי השלטון בעיר ולאחר קרבות בין תושבי חיפה היהודים לבין תושביה הערבים, נכנעו ערביי חיפה בפני אנשי ההגנה וכ-65,000 מהם עזבו את העיר[12]. בקרב על חיפה, שנמשך כיממה, נפלו 18 לוחמים יהודים. בערב חג הפסח תש"ח (23 באפריל 1948) פרסם משה כרמל מפקד חטיבת כרמלי את ההודעה הבאה:

בתוקף הסמכויות שנמסרו לי ובאישור הפיקוד העליון, הנני מכריז בזה על שלטון עברי עצמאי בעיר חיפה. ההגנה העברית שהכריעה את האויב הערבי ושליטה בנשקה על העיר כולה, תהווה את השלטון המוסמך היחיד בחיפה עד אשר יושתת בעיר, על ידי מנהלת העם, שלטון קבע אזרחי.

בעת העלייה ההמונית של השנים שלאחר קום מדינת ישראל, התיישבו עולים יהודים ברכוש הנטוש. שלטון המנדט הסתיים אמנם ב-14 במאי 1948, אך האוניות הבריטיות האחרונות עזבו את נמל חיפה רק ב-30 ביוני 1948 - היה זה המקום האחרון בארץ ישראל שנעזב על ידי הבריטים.כייעיגדגכדכרק'ר'א

לאחר קום המדינה

חיפה התרחבה באוכלוסייתה ובשטחה עם העלייה ההמונית של תחילת שנות ה-50. לאורך השנים היא שמרה על מעמדה כעיר השלישית בגודלה בישראל.

בשנת 1959 פרצו בעיר התחתית מהומות שכונו בעיתונות מהומות ואדי סאליב. עולים יהודיים ממרוקו ששוכנו בשכונת ואדי סאליב, שנודעה כשכונת מצוקה, התרעמו על כך שעולים אשכנזים זוכים, לכאורה, ליחס מועדף לעומת העולים המזרחים. המהומות בוואדי סאליב הפכו לימים לסמל של השסע העדתי בחברה הישראלית.

ב-1959 גם נחנכה הכרמלית - הרכבת התחתית של חיפה (היחידה בישראל). הכרמלית נעה בקו יחיד בין שש תחנות ומקשרת בין העיר התחתית למרכז הכרמל דרך שכונת הדר הכרמל. הכרמלית פעלה ברציפות עד אמצע שנות ה-80, למרות הדעיכה ההדרגתית של ציבור הנוסעים, שהעתיקו את מגוריהם לשכונות אחרות בחיפה ולא הסתפקו עוד בקו היחיד של הכרמלית. למרות חוסר הכדאיות הכלכלית, חידש המיזם את פעילותו ב-1992 במעמד ראש הממשלה יצחק רבין. הכרמלית פועלת עד היום ועיקר מימונה אינו מתשלום כרטיסי הנסיעה, אלא מתקציב עיריית חיפה.

ב-1963 הוקמה שלוחה אקדמית בחיפה בחסות משותפת של האוניברסיטה העברית בירושלים ועיריית חיפה. בשנת 1972 זכתה השלוחה להכרה כאוניברסיטת חיפה והושלם הקמפוס בדרום הכרמל שבמרכזו מגדל אשכול, שבמשך עשרות שנים היה המגדל הגבוה בעיר.

בשנת 1974 נחנך מרכז התחבורה בשכונת בת גלים - ובו תחנת הרכבת חיפה בת גלים ותחנת האוטובוסים המרכזית של העיר. מרכז התחבורה בבת גלים היה הגדול והעיקרי בחיפה עד תחילת שנות האלפיים, אז נחנכו שני מרכזי תחבורה דומים בפאתי העיר - תחנת הרכבת חוף הכרמל ומרכזית חוף הכרמל בדרום-מערב העיר ותחנת הרכבת לב המפרץ ומרכזית המפרץ בצפון-מזרח העיר.

בשנות ה-90 נבנו בחיפה שלושה מרכזי קניות גדולים - קניון לב המפרץ, קניון חיפה, וה"גרנד קניון". כמו כן באותן שנים, הוקמו הטראסות בגנים הבהאיים במרכז הבהאי העולמי והמושבה הגרמנית חודשה. שתי אלו מהוות כיום מוקד תיירותי. האתרים הבהאיים הוכרזו בשנת 2008 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. כמו כן, ב-1996 נפתח מרכז הקונגרסים בעיר, קומפלקס גדול ובעל מבנה ייחודי המהווה מוקד לאירועים רבים כמופעים וכנסים, ובין היתר מארח מדי שנה את טקס בחירת מלכת היופי.

בשנת 1991, במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, נורו לעבר חיפה מספר טילי סקאד מעיראק.

במהלך אינתיפאדת אל אקצה אירעו בחיפה ארבעה פיגועי טרור בהם נהרגו עשרות בני אדם - הפיגוע בקו 16 בשכונת חליסה (דצמבר 2001), הפיגוע במסעדת "מצה" (מרץ 2002), הפיגוע בקו 37 בשדרות מוריה בכרמל (מרץ 2003) והפיגוע במסעדת "מקסים" שבמערב העיר (אוקטובר 2003).

במהלך מלחמת לבנון השנייה, חיפה ועימה יישובי מחוז הצפון של מדינת ישראל הופגזו במטחי קטיושות שגרמו לנזק רב ולנפגעים בנפש (כולל שמונה הרוגים בנפילה אחת ב-16 ביולי 2006). עבור חיפה, הייתה זו הפעם הראשונה מאז מלחמת העצמאות שבה הופגזה העיר באופן מאסיבי. הפעילות העסקית בעיר צומצמה למשך כל תקופת המלחמה, וחלק מתושבי העיר מצאו מקלט ביישובים אחרים במרכז ובדרום הארץ.

סטטיסטיקה ודמוגרפיה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בחיפה 296,650 תושבים (מקום 3 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.0%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 76.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 9,651 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[13]


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בחיפה:

שנה סך אוכלוסייה אוכלוסייה יהודית אחוז לא-יהודים
1800 1,000 - -
1840 2,000 - -
1880 6,000 - -
1914 20,000 - -
1922 24,600 - -
1946 145,430‏‏ 74,230 48.9
1948 98,618 80,000 18.8
1961 183,021 173,553 5.1
1972 219,559 207,162 5.6
1983 225,775 208,352 7.7
1995 255,914 226,200 11.6
2000 270,500 247,200 8.6
2005 267,000 241,500 9.6

חיפה התאפיינה בקצב גידול אוכלוסייה שלילי בעשור הראשון של המאה ה-21‏‏[14]. מגמה זו נבעה משילוב בין מאזן הגירה פנימית שלילי וריבוי טבעי נמוך; במהלך 2006 כדוגמה עזבו את העיר כ-2,000 מתושביה, ונולדו 890‏[15].

אוכלוסיית חיפה כוללת יהודים, ערבים-מוסלמים, ערבים-נוצרים, נוצרים שאינם ערבים (בעיקר מבין עולי חבר המדינות), אחמדים, בהאים ודרוזים.

חיפה קלטה את החלק היחסי הגדול ביותר, מבין הערים הגדולות בישראל, של עלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים. נכון לשנת 2007, מונים יוצאי חבר המדינות 24.5% (רבע) מאוכלוסיית חיפה, מרביתם מארץ המוצא אוקראינה והם מתרכזים בשכונת יזרעאליה שבנווה שאנן, בקריית אליעזר במערב העיר, ברובע הדר-הכרמל, בקריית חיים המערבית וכן בשכונות נוספות. בתל-עמל, הסמוכה לחליסה, מהווים יוצאי חבר המדינות 60% מהתושבים, ובחלקים של הדר הכרמל השיעור דומה. בהדר אלה הן יותר משפחות צעירות, כאשר בתל-עמל ובמזרח-העיר יותר קשישים. העולים שינו את פניה של העיר במרוצת שני העשורים מאז באו אליה לראשונה. רבים מהשלטים והפרסומים העירוניים והממשלתיים, כמו גם אלה של העסקים הפרטיים ברחבי העיר, נכתבים כיום בשפה הרוסית לצד עברית.

ערביי חיפה מונים כ-10% מאוכלוסייתה, ומרביתם נוצרים המשתייכים למגוון רחב של זרמים, מקצתם ייחודיים לעיר חיפה כדוגמת הכנסייה המרוניטית והמסדר הכרמליתי לצד כנסיות אורתודוקסיות ואחרות. עם זאת, ככלל, יחסם לחיים של תושבי חיפה הערבים הוא חילוני, הן נוצרים והן מוסלמים; הם משכילים ומבוססים בהשוואה לערבים במקומות אחרים בישראל, ושילובם בחברה החיפנית נחשב טוב, מה שהוליד את הגדרתה המסורתית של חיפה כ"עיר של דו-קיום". תושביה הערביים של חיפה מתרכזים בשכונות העיר התחתית בעיקר: ואדי ניסנאס והמושבה הגרמנית במערב (נוצרים), וחליסה במזרח (מוסלמים). המסגד הגדול של חיפה, מסגד איסתיקלאל ("עצמאות"), נמצא בכיכר פייצל שבמרכז העיר.

קבוצה מובחנת נוספת בנופה של העיר, גם אם אינה מאפיינת או בולטת, הם הדתיים. הדתיים בחיפה מובחנים לפי תתי-קבוצות: החרדים, על הזרם החסידי והליטאי, מרוכזים במזרחו של רובע הדר, שם עומד בית הכנסת הגדול של חיפה שסביבו מצויים קטעי הרחובות היחידים - מלבד בקריית שמואל - שנסגרים לתנועת כלי רכב בשבתות. עם זאת החרדים מסמנים מגמה של יציאה מתחומי שכונתם וזוגות-צעירים רבים עוברים לגור בנווה שאנן הוותיקה. הדתיים-הלאומיים הינה הקבוצה השנייה בגודלה והיא המאפיינת ביותר את קריית שמואל שבצפון-מזרח העיר. משפחות דתיות-לאומיות מבוססות גרות באחוזת שמואל, בעיקר בחלקה הדרומי. בחיפה קיימות גם קהילות של התנועה ליהדות מתקדמת (התנועה הרפורמית)‏‏[16]. הסובלנות ההדדית והיעדרם של חיכוכים בין האוכלוסייה הדתית לאוכלוסייה הכללית הם ממאפייני ה"דו-קיום", שאחד מביטוייו הוא העובדה שבחיפה פועלים משחר ימי המדינה קווי אוטובוס סדירים של חברת "אגד" בשבתות ובחגים, מבלי שקווים אלה יעברו בשכונות הדתיות, הנסגרות בטרם כניסת השבת.

עולי אתיופיה, שהם קבוצה שגם לה מאפיינים ייחודיים, התחילו את דרכם בחיפה באתר-קרוואנים שהוקם בדרום-מערב העיר כחלק מפעולות הקליטה שנלוו למבצע שלמה. יהודי אתיופיה שהגיעו לעיר - בעיקר במבצע ולאחריו - מונים כיום כ-4,000 איש והם מתגוררים, בעיקר, במזרח העיר.

הבהאים וחיפה

כיפת הבאב
ערך מורחב – המרכז הבהאי העולמי

מאמיני הדת הבהאית (Bahá'í) בחיפה הם קבוצה שלה מעמד מיוחד במרחב העירוני, בהיותם אוכלוסייה של לא-תושבים שמבוססת בלעדית על שילוב של תיירות-צליינות, ונבדלת בכך מיתר האוכלוסייה בעיר במרבית הפרמטרים הסטטוטוריים והחברתיים[17].

העיר, המשמשת מתחילת המאה ה-20 כמרכז העולמי של האמונה הבהאית, מארחת דרך-קבע רבים ממאמיני הדת מכל העולם, ובסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הושלם בכספם פרויקט ראוותני שבמרכזו הוקמו הגנים התלויים במורדותיו הצפוניים של הכרמל, שחולקו ל-19 טראסות - זהו המספר הקדוש עבור הבהאים - חציין מעל מקדש הבאב וחציין מתחתיו. בעקבות מבצע הנדסי זה, שבו לקחו חלק בוטניקאים, אדריכלי נוף ומהנדסים מכל רחבי העולם, טיפסה תנופת המבקרים בגנים ובסביבתם, הן מקרב הבהאים והן תיירים, והגנים הוכרזו כאתר מורשת עולמית. המאמינים עצמם, בשונה מקבוצות אחרות החיות או עוברות בחיפה, הם קהילה המאוגדת על בסיס דתי, אשר מנועה מהתערות בחיי העיר, וחבריה אינם תושבי העיר.

הקהילה בחיפה מכילה מיעוט של תושבים קבועים ורוב גדול של ארעיים - ואלה מונים מבקרים, מתנדבים וצליינים - הבאים בתחלופה מוסדרת, לעתים לאחר המתנה של שנים בארצות מוצאם, לתקופות שבין ימים ספורים ועד שלושה חודשים ולעתים יותר. הבהאים נכנסים לארץ באשרת תייר, ואולם הסדרים מיוחדים מבטיחים לשלטונות הקהילה בחיפה סמכויות אכיפה, נהלים ומשמעת נפרדים מאלה שתקפים בין שלטונות ישראל לתיירים רגילים, ואלה מהדקים את הזיקה בין הצליין לתוכנית שיועדה לו - הכוללת עבודות קודש לצד גינון ואדמיניסטרציה, ביקורים במִקדשי עכו והכרמל, ופעילות חברתית ענפה - כאשר הכל מעוגן בפעולות מנגנון שתכליתו ניטור ומניעת חריגה מהמסלול המותווה עבור המאמין או המאמינה. אנשי הדת שחיים בעיר דרך-קבע כוללים את הנציגים הנבחרים של הקהילה העולמית, שבסיסה ב"משכן הצדק" בשדרות גולומב, הדר. בראשם, עומדים ד"ר אלברט לינקולן, וסגנו ג'לאל חתאמי. מרבית פעילותם של חברי הקהילה מתוחמת לאזור הגאוגרפי של הגנים הבהאים וסביבתם הקרובה, ומכך נגזר גם התחום הגאוגרפי בו הם גרים. רובם משוכנים אם כן בבתים וברחובות שסמוכים לשערי הכניסה השונים אל הגנים - ובראשם השכונות הדר עליון, המושבה הגרמנית ושכונת עבאס במערב הדר.

יחסי הגומלין בין הקהילה ועיריית חיפה, ובפרט עם מערכת השירותים שלה, ייחודיים ומתאפיינים במערכת הסכמים שנוצרה והתגבשה במהלך השנים, ושנבדלת מיחסי העירייה עם שאר האוכלוסייה, כנובע מה'מנדט' המיוחד שחל על הדת הבהאית בחיפה. האמור כולל הקצאה שונה של משאבים ונתח שונה של פיקוח עירוני-ציבורי בכל הקשור בנעשה בתחום הגן ונספחיו, פטור מתשלום ארנונה על נכסים, לו זוכים הבהאים, צריכת מים נבדלת, וסובסידיות אחרות. הדת רואה עצמה כדת גלובאלית, ואת מיקומם של מוסדותיה בחיפה שבישראל היא רואה כ"יד ההיסטוריה". ככזו, אין אנשיה מתערים או פעילים ברמות כלשהן בחייה המקומיים של העיר חיפה. מתוך עיקרון זה, נאסר על חבריה להתחבר עם מקומיים, מחשש שהדבר יסיט אותם מהמסלול של שהותם. הנושאים שבהם עוסקים הבהאים מחוץ לגבולות המתחם שלהם, הם רק אלה הקשורים לפונקציות המיידיות של דתם, והידוע בהם הוא השיפוץ הנרחב של המושבה הגרמנית, שמבחינה טופוגרפית ונופית "ממשיכה" את הגנים ועל כן שיקומה היווה חלק מפרויקט הגנים עצמם, ונעשה בשותפות מלאה של המרכז הבהאי והעירייה. לצד זאת, הבהאים רכשו ורוכשים שטחים בצידיו של הגן, ובייחוד בצדו המזרחי (הדר עליון). בשטחים אלה, בהם בנויים היום בנייני מגורים, מבקשת הקהילה הבהאית להרחיב את שטח הנוף והמתקנים שלה.

שכונות ורבעים

ערך מורחב – רובעי חיפה

על פי עיריית חיפה‏‏[18] מתחלקת העיר לרבעים כדלהלן:

רובע שטח בקמ"ר מספר תושבים אחוז משטח השיפוט העירוני אחוז מאוכלוסיית העיר
קריית חיים + קריית שמואל 4.16 32,370 6.5 12.1
מפרץ חיפה 20.51 - 31.8 -
העיר התחתית 1.92 11,430 3.0 4.3
מערב חיפה 9.76 40,870 15.1 15.3
הכרמל 7.86 44,270 12.2 16.6
הדר 2.83 37,580 4.4 14.1
נווה שאנן 3.03 37,210 4.7 13.9
רמות נווה שאנן 3.82 19,470 5.9 7.3
רמות הכרמל 10.67 39,260 16.5 14.7
אזור הנמל ומגדל המפרש במרכזו. תצפית מרחוב יפה נוף, שכונת הכרמל
בית אגד בשולי בת גלים
מבט אל הכרמל מבית החולים רמב"ם שבבת גלים
קובץ:Vardiya.jpg
ורדיה בשעות הערב
מתקן חברת בז"ן במפרץ חיפה
שכונת הרצליה ב-1907, שנת הקמתה

קריית חיים - קריית שמואל

הרובע הכולל את קריית חיים וקריית שמואל מהווה 6.5% משטח השיפוט של העיר. נכון ל-2008[19] מתגוררים ברובע 32,600 תושבים המהווים 12.3% מתושבי העיר. הרובע מחולק לשתי קריות, קריית שמואל וקריית חיים

חלוקת משנה
  • תת-רובע קריית חיים מזרחית
  • תת-רובע קריית חיים מערבית
  • תת-רובע קריית שמואל

מפרץ חיפה והצ'ק פוסט

רובע מפרץ חיפה הוא אזור רחב ידיים המשתרע מצפון-מזרח לעיר התחתית לשפת מפרץ חיפה ונחצה על ידי נחל הקישון. אזור זה משמש כאזור התעשייה הראשי של חיפה, עוד מאז הניחו בו הבריטים את התשתית לבתי הזיקוק ולתעשיות שסביב הנמל, שטח הרובע מהווה כשליש משטחה המוניציפלי של חיפה אולם אוכלוסייתו מועטה.

חלוקת משנה
  • תת-רובע חלוצי התעשייה
  • תת-רובע לב-המפרץ
  • תת-רובע נמל חיפה - נמל הקישון

העיר התחתית

ערך מורחב – העיר התחתית

העיר התחתית, כשמה, היא החלק של חיפה ששוכן לאורך המדרגה הנמוכה של העיר וכולל את הנמל, את מרכז העסקים הראשי וכן שכונות מגורים כוואדי ניסנאס, חליסה והמושבה הגרמנית.

ברובע, שבמשמעותו המצומצמת שטחו כ-3% מכלל השטח העירוני, מתגוררים כ-11,440 נפש (נכון ל-2007) המהווים כ-4.3% מכלל תושבי חיפה, מתוכם כ-70% הם ערבים בני דתות שונות.

מערב חיפה

ערך מורחב – מערב חיפה

ברובע מערב חיפה מתגוררים כ-40,000 תושבים (2006) ושטחו 9.76 קמ"ר. ברובע מתקיימת זהות בין אחוז האוכלוסייה לבין אחוז השטח מכלל שטח חיפה, שניהם כ-15%. גבולות הרובע הם חוף הים התיכון במערב ובצפון, המושבה הגרמנית בצפון-מזרח, שכונות הכרמל במזרח וטירת כרמל מדרום. רוב שכונות הרובע שוכנות במישור החוף, למורדות הכרמל. אלו כוללות את בת גלים, קריית אליעזר, עין הים, קריית שפרינצק ושער העלייה, נווה-דוד, ואזור התעסוקה והפנאי בדרום-מערב העיר, הכולל את פארק מת"ם.

כרמל

ערכים מורחבים – כרמל מרכזי, כרמל מערבי, כבאביר, כרמל צרפתי

הכרמל הוא רובע הבנוי לאורך חלקו הצפוני של רכס הכרמל ועל שלוחות שלו מערבה. שטחו הוא כ-7.85 קמ"ר, והוא הרובע המאוכלס ביותר בחיפה, עם כ-45,000 תושבים המהווים כ-17% מכלל תושבי העיר.

הכרמל היה מאוכלס עוד טרם תחילת העליות הציוניות לארץ ישראל. בין המתחמים הבנויים בו היו כרמלהיים, המנזר הכרמליטי, המגדלור וכבאביר. ההתיישבות היהודית החלה באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20, והתגברה בשנות ה-30 בימי העלייה החמישית.

הדר הכרמל

ערכים מורחבים – הדר הכרמל, שכונת הרצליה

הדר הכרמל (קרויה בקיצור "הדר") היא מהשכונות הוותיקות של חיפה ורובע-המגורים המרכזי בעיר. השכונה הוקמה כ"עיר גנים" על פי תכנונו של ריכרד קאופמן משנת 1922, ונמצאים בה כמה מבנים שנבנו בסגנון הבינלאומי המושפע מאסכולת הבאוהאוס הגרמנית. כיום כולל רובע הדר את אוסף השכונות המצויות בין העיר התחתית והכרמל. שכונת הדר עצמה, המקורית, השתרעה בעבר ממזרח לשכונת הרצליה, שהוקמה בשנת 1907, ועד מעט מזרחה מרחוב בלפור. השכונות המזרחיות יותר הן רמת ויז'ניץ ושכונת נחלה, שהיום נשכח שמה והיא כלולה ב"הדר הכרמל". בדרום, במעלה ההר, משתרעת הדר-עליון.

רחוב הרצל שעובר בהדר הוא אחד הרחובות הסואנים של חיפה, ובו נמצאים מאות חנויות ובתי עסק. השכונה שימשה למעשה, לצד העיר התחתית, כמרכז העיר ומרכז העסקים הראשי בין שנות ה-30 לשנות ה-60, אך עם חלוף הזמן התושבים המבוססים עזבו אותה, וכיום מורכבת אוכלוסייתה בעיקר מעולים מחבר המדינות, מחרדים ומערבים. לאחרונה עוברת השכונה "מתיחת פנים" - בעיקר בצורת שיפוץ פיזי של הרחובות, החלפת הציר הראשי - רחוב הרצל - בתוואי למטרונית ומעין מדרחוב, וגם הפעלת פרויקטים חברתיים וקהילתיים - בשאיפה להחזיר את השכונה ל"ימי הזוהר" שלה.

נווה שאנן

ערך מורחב – נווה שאנן (חיפה)

נווה שאנן שבליבה שכונת זיו, שדרות טרומפלדור ורחוב חניתה היא הגדולה בין שכונות העיר. בתיה הראשונים הוקמו בימי העלייה הרביעית ולאחר קום המדינה היא התפתחה משמעותית. כיום מורכבת אוכלוסייתה מתושבים הבאים כמעט מכל מגזרי החברה הישראלית, ומונה, נכון לשנת 2005, 37,200 תושבים מה שהופך אותה לאחת השכונות הגדולות בישראל.

רמות הכרמל

ערך מורחב – אחוזת שמואל

רמות הכרמל הוא השם שהעניקה העירייה לרובע שנמשך לאורך גב ההר ושלוחותיו הדרומיות, כאשר שיפוליו הצפוניים-מזרחיים צופים על מפרץ חיפה והדרומיים-מערביים על מישור חוף הכרמל. הרובע כולל את אחוזה, הרוממות (רוממה ורמת בן-גוריון), שכונות ציר חורב ושכונות ציר אבא חושי ובהן דניה, רמת גולדה ורמת אלמוגי.

אחוזה (או בשמה המלא אחוזת שמואל) קרויה על שם הנציב הבריטי הראשון בארץ ישראל, סר הרברט סמואל. השכונה הוקמה בשנות ה-20 וה-30 כהתרחבות של היישוב היהודי בכרמל, בעיקר על ידי עולים מרומניה ומגרמניה. אחוזה היוותה את גרעין ההתיישבות על הרכס וסביבה התפתחו השכונות הנוספות.

תחבורה

תשתיות כבישים

גשר מעוצב בגנים הבהאיים

כמו בערים דומות הבנויות על צלע הר, גם בחיפה נסללו מספר כבישים רוחביים העוקבים אחרי קווי גובה ודרכים המקשרות ביניהם.

מבין עורקי הרוחב המקבילים העוברים היום בעיר התחתית, הוותיק ביותר הוא הכביש חיפה-נצרת (כביש 752), שבזמנו נקרא דרך נצרת (כיום דרך בר יהודה) והוביל ממבואותיה המזרחיים של העיר, דרך רחוב חיג'אז (כיום חטיבת גולני), כיכר חאמרה (כיכר פריז) ומשם תחת השם דרך יפו עד לכביש החוף, כשלכל אורכו הוא מקביל למסילת הברזל. עם בניית הנמל, וייבוש חלק מהים על ידי הבריטים, נסללה על השטח המיובש דרך המלכיםאנגלית: Kingsway), כיום רחוב העצמאות, העובר לאורך קו החוף של מרכז העיר, בכיוון כללי צפון-מערב - דרום-מזרח, ומהווה את ציר התחבורה הראשי שלה. בהמשכו מערבה הוא הופך לשדרות ההגנה (כביש 4), ונמתח לאורך קו החוף של שכונות מערב העיר.

גם אל תוך הדר הכרמל נכנס זוג כבישים מקבילים, הרצל והחלוץ, שחוצים את השכונה לרוחבה.

הכביש הראשי של רכס הכרמל הוא הציר אבא חושי-חורב-מוריה-הנשיא, שנמתח בין אוניברסיטת חיפה והכרמל הצרפתי, ובחלקו הגדול חופף את כביש 672. לאורך מסלולו הוא חוצה את כיכר חורב ואת "מרכז הכרמל".

שדרות הציונות הן העורק הוותיק המחבר בין העיר התחתית וציר הרכס. דרכים ראשיות נוספות מחברות בין רובעי העיר השונים - ואלה כוללות את שדרות ההסתדרות בין קריית חיים והצ'ק פוסט, כביש 22 בין מרכז העיר וקריית חיים, דרך רופין בין הדר ואחוזה, והציר דורי-חנקין-פיק"א-פרויד, שהוא ציר הרוחב הרציף הארוך ביותר בתחומי חיפה ומחבר את מבואותיה המזרחיים והדרום-מערביים. רחובות ראשיים נוספים כוללים את דרך אלנבי, דרך צרפת ודרך הים, שלושתן יוצאות מכביש 4 במערב העיר.

הגישה העיקרית לחיפה מדרום נעשית בשני כבישים בינעירוניים, כביש 2 (כביש החוף) וכביש 4 ("הכביש הישן"), המתאחדים במחלף חיפה דרום המהווה את הכניסה הדרום-מערבית של חיפה. מנקודת החיבור ממשיך אחד מצירי התנועה העיקריים, הארוכים והרחבים במטרופולין, כביש 4, כשדרות ההגנה, דרך העיר התחתית שם הוא נקרא דרך העצמאות ודרך בר יהודה, אל צומת הצ'ק פוסט, ממנה ממשיך כביש 4 צפונה כשדרות ההסתדרות ומוביל לצפון הארץ תוך שהוא מקשר עם שכונת קריית חיים.

מאזור הצ'ק פוסט יוצאים מזרחה הכבישים 752 ו75 המקשרים את חיפה עם צפון-מזרח הארץ, ומהווים את הכניסה העיקרית אל העיר ממזרח. כבישים אלו מתמזגים עם כביש 70 בצומת יגור. כביש 705 שנסלל בדרום העיר מחבר את כביש 752 עם כביש 672 ומהווה דרך גישה מהירה לבאים ממזרח לכוון רכס הכרמל ואוניברסיטת חיפה.

פרויקטים בתכנון, או בהקמה מתקדמת, נכון ל-2010 הם:

  • "מנהרות הכרמל" – תוכנית הנדסית עתירת משאבים, שייעודה לקצר את זמן הנסיעה בין מבואות העיר הדרומיים למבואות המזרחיים, באמצעות זוג מנהרות מקבילות שיעברו בתוך ההר, מתחת לשכונות אחוזה ונווה שאנן ויפגישו בין כביש 2 והצ'ק-פוסט. המנהרות מתוכננות כך שיוכלו לשרת תנועה מהירה ויהיו כביש אגרה, בדומה לכביש חוצה ישראל. באמצע הדרך מוקמת יציאה שלישית מהמנהרות, שתתחבר אל ה"גרנד קניון" במחלף מסועף, ותשרת את הבאים לקנות בו, כמו גם את תושבי נווה שאנן ורוממה.
  • "נתיבי המפרץ" הוא שמו של כביש מהיר 22 - שחלק הארי שלו כבר פתוח, שמקשר בין מרכז העיר וקריית ים בואך עכו, תוך שהוא חוצה את חוף שמן וקריית חיים. מוצאו של הכביש הוא במחלף חירם המפגיש את שדרות פלי"ם וחוף שמן, סמוך לכיכר פייצל.

תחבורה ציבורית

שתי תחנות אוטובוסים מרכזיות משרתות את חיפה - האחת, מרכזית חוף הכרמל במבואותיה הדרומיים של העיר, והשנייה, מרכזית המפרץ בצפון-מזרח העיר. חיפה היא מהערים היחידות בארץ שבה מופעלים קווי אוטובוס בימי שבת.

קווי המטרונית (אוטובוס תלת-מפרקי הנוסע על חשמל) שסלילתם החלה מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה, מיועדים להוות את התשתית המרכזית להסעת-המונים במרכז הכרך. כלי הרכב המתוכנן לנוע עליהם הוא סוג של אוטובוס משוכלל, שייעזר במערכת של אותות מגנטיים לנסיעה עם מינימום רמזורים בדרך. הקו הראשי המתוכנן חוצה את מרכז העיר לאורך דרך העצמאות כששני קצותיו הם קריית אתא ממזרח ובת גלים ממערב.

בעיר שש תחנות רכבת הפרושות לאורך מסילת החוף. התחנות (מדרום לצפון) הן חיפה חוף הכרמל, חיפה בת גלים, חיפה מרכז – השמונה, לב המפרץ, חוצות המפרץ וקריית חיים. תחנת הרכבת חיפה מזרח, שהייתה המרכזית והראשונה בחיפה, אינה פעילה כיום כתחנת נוסעים, ובמקום שוכן מוזיאון רכבת ישראל. מסילת החוף נמתחת לאורך קו החוף המערבי של חיפה, וממנה יוצאות שלוחות של מסילות ברזל המשרתות את הנמל, את מוסכי רכבת ישראל, את ממגורות דגון ואת בתי הזיקוק.

בחיפה פועלות מוניות רגילות ("ספיישל") המקושרות למספר תחנות מוניות מרכזיות. מוניות שירות משרתות את קהל הנוסעים החיפני שבעה ימים בשבוע. מוניות עירוניות נוסעות לאורך רוב קווי האוטובוסים שבחיפה. קווי השירות העיקריים של המוניות מקשרים את הדר הכרמל לאוניברסיטת חיפה ולטכניון דרך נווה שאנן. מוניות בינעירוניות, שתחנתן המרכזית ברחוב החלוץ שבהדר, נוסעות בין חיפה לטירת הכרמל בדרום, לקריות, עכו, נהריה וכרמיאל בצפון, לנצרת במזרח וכן מקשרות בין חיפה לתל אביב ולנתב"ג, לרבות שירות נמל-תעופה האוסף ומחזיר נוסעים מ- ואל פתח ביתם.

רכבל חיפה מקשר בין מתחם סטלה מאריס בקדקוד הצפוני של הר הכרמל לבין חוף בת גלים. רכבל נוסף נמצא בשלבי תכנון. על-פי התוכנית, כשיקום הוא אמור לחבר בין הצ'ק פוסט, אוניברסיטת חיפה והטכניון.

הכרמלית, שהיא הפוניקולר (רכבת הנמשכת על ידי כבלים במעלה מדרון) היחיד בישראל, שהוא גם הרכבת התחתית היחידה בישראל, נוסע בקו נוסעים אחד ובו שש תחנות, בין מרכז הכרמל לכיכר פריז שבעיר התחתית דרך שכונת הדר הכרמל.

נמלי אוויר וים

נמל התעופה חיפה הוא שדה תעופה שמשמש לטיסות פרטיות וטיסות לאילת, וכן לאימונים צבאיים. השדה נבנה בזמן המנדט כשדה תעופה בינלאומי והתאים למטוסי בוכנה, אולם מסלולו היה קצר מדי עבור טיסת מטוסי נוסעים מודרניים. ב-1995 הוחלט על תוכנית הארכת המסלול ל 2.5 ק"מ, התאמה שהייתה אמורה להביא לעיר טיסות בינלאומיות וכך להגדיל את מספר התיירים בה, ואולם שנתיים אחר כך התוכנית הוקפאה. בשנת 2008 קיבל שר התחבורה החלטה עקרונית על העתקת השדה ממפרץ חיפה אל אזור מגידו. בצמוד לשדה התעופה נמצא בית הספר הטכני של חיל האוויר.

מעגן הדיג
המבנה הראשי הישן של הטכניון, כיום המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל, 1913
מגדל אשכול באוניברסיטת חיפה

נמל חיפה משמש להובלת נוסעים ושינוע סחורות, משתרע לאורך קו המים במרכז העיר. נמל קטן יותר המשמש לשינוע סחורות ולדיִג הוא נמל הקישון, ובו מעגנה לסירות פרטיות וכן נקודת המוצא של ספינת ה"כרמלית" התיירותית המשייטת במימי המפרץ. בתחום נמל הקישון נמצא נמל מספנות ישראל – הנמל הפרטי הראשון והיחיד בישראל.

חינוך

בחיפה ניתן למצוא תמהיל של בתי ספר מוכרים (ממלכתיים, ממלכתיים דתיים, חינוך מיוחד), בתי ספר של זרם החינוך העצמאי (חינוך מוכר שאינו רשמי), בתי ספר פרטיים, עמותות לקידום למידה, מוסדות פטור ועוד. בין בתי הספר הגדולים בחיפה נמנים בית הספר הריאלי העברי, בו התחנכה בעבר צמרת צה"ל (בפנימייה הצבאית הסמוכה לו), ומרכז חינוך "ליאו-באק", של התנועה ליהדות מתקדמת.

בשנת 1912 הוקמה בחיפה האוניברסיטה הטכנולוגית, "הטכניקום", שהייתה האוניברסיטה הראשונה בארץ. שמו של המוסד שונה מאוחר יותר לטכניון, והוא התמקד מראשיתו בהנדסה ובמדעים מדויקים. מאז הקמתו קידם הטכניון את חיפה כאחד ממוקדי ההשכלה הגבוהה המצטיינים בישראל. בשנת 1969 הוקמה בעיר הפקולטה לרפואה, ובשנת 1971 אושרה תוכנית לקליטתה של הפקולטה בטכניון, מהלך שהושלם ב-1973.

בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הוחלט להקים אוניברסיטה שתעסוק במדעי החברה ובמדעי הרוח, היא אוניברסיטת חיפה. 30 שנה אחר כך כבר היו באוניברסיטה גם חוגים ופקולטות למשפטים, מנהל עסקים, רווחה, חינוך, מדעי המחשב ומדעים והוראתם, וכמו כן נבחנת האפשרות להקמת בית ספר שני לרפואה באזור חיפה. מגדל אשכול, שבו שוכנים משרדי האוניברסיטה, היה עד לשנת 2002 הבניין הגבוה ביותר בחיפה. הוא תוכנן על ידי אוסקר נימאייר, מי שתיכנן גם את בניין האומות המאוחדות בניו יורק.

בשנת 2008 למדו כ-17,000 סטודנטים באוניברסיטת חיפה, וכ-11,500 בטכניון. בעיר פועלים גם סניף של האוניברסיטה הפתוחה הנמצא באחוזה ומספר מוסדות השכלה גבוהה נוספים, בהם האקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה, בה למדו ב-2008 כ-850 תלמידים; מכללת גורדון, בה למדו באותה שנה כ-1,700 סטודנטים, המכללה האקדמית הערבית לחינוך, כ-2,000 סטודנטים, מכללת תילתן לעיצוב - קרוב ל-1,000, והמרכז האקדמי כרמל עם קרוב ל-1,000 תלמידים. בסך הכול לומדים בעיר מדי שנה מעל 30 אלף סטודנטים.

תרבות

מוזיקה תוצרת העיר

קולנוע ותיאטרון

במשך השנים פעלו בחיפה בתי קולנוע שכונתיים רבים, אך אלה הלכו ופחתו לטובת בתי קולנוע במתחמים גדולים יותר. עד לסוף המאה ה-20 נסגרו רוב בתי הקולנוע שפעלו בעיר[21], ותרבות הצפייה עברה אל הקניונים. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, עם פתיחתם של מרכזי הקולנוע מרובי אולמות ההקרנה בקריון ולאחר מכן גם בקניון לב המפרץ (ה"סינמול"), נסגרו אף בתי הקולנוע שפעלו בקניון חיפה, במרכז חורב, במרכז פנורמה וב"גרנד קניון". בחיפה נותרו שלושה בתי קולנוע: "גלובוס הקונגרסים" (לשעבר "גלובוס סיטי"), "סינמה קפה עממי" ו"סינמה קפה מוריה", זאת בנוסף לקומפלקס אולמות ההקרנה בלב המפרץ. בנוסף פועל בכרמל סינמטק עירוני ותיק.

התיאטרון העירוני חיפה החל לפעול בעיר בשנות השישים. התיאטרון מעלה הצגות בהפקה מקורית וכן רפרטואר הצגות מתיאטראות אחרים. משכנו הראשי הוא בשכונת הדר, וזרוע אוונגרד שלו פועלת בעיר התחתית ("במה 2").

בקריית חיים פועל מאז שנות התשעים תיאטרון הצפון, המציג הפקות של תיאטראות רפרטואריים מישראל.

עוד פועלים בעיר תיאטראות ערביים, התיאטרון האנגלי, וקבוצות תיאטרון קהילתיות.

פסטיבלים

  • פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה - מתקיים בכל חג סוכות ובו מוקרנים סרטי איכות ממדינות רבות בעולם. הזירה המרכזית היא הסינמטק שבכרמל.
  • פסטיבל יוצרים יוצאים - מתקיים בכל חודש מרץ ובו מתקיימות הופעות ותחרויות של בני נוער מהמטרופולין.
  • פסטיבל חיפה להצגות ילדים - מתקיים מדי שנה בחג הפסח, בחסות התיאטרון העירוני, ונערך במספר מוקדים בעיר.
  • החג של החגים - מדי חורף בעיר התחתית. משלב קונצרטים בכנסיות, דוכני מזון ויריד אמנויות ומוקדש לדו-קיום. נערך בחסות בית הגפן.
  • פסטיבלי מוזיקה שנערכו בעיר שלא על בסיס קבוע כללו את "פסטיבל רוק ונשמה" בנמל, פסטיבל רוק ישראלי במעגן הקישון ואירועים המוניים נוספים.

ספורט

בחיפה מועדוני ספורט רבים הפועלים במגוון תחומים, לרבות כדורגל, כדורסל וספורט ימי (מועדון בשם "בים הקרוב"). הגדול בהם הוא אגודת מכבי חיפה, שבראשה עומד יוחנן וולך, והיא מאגודות הספורט הגדולות והוותיקות בארץ, ומאגדת ענפי ספורט בכל התחומים: כדורסל, כדוריד, שחייה, כדורמים, שחמט, טניס, טניס שולחן, אתלטיקה קלה, הרמת משקולות ועוד. אגודת הפועל חיפה, השנייה בגודלה, מטפחת בעיר בין היתר את ענפי הסיף והאתלטיקה.

כדורגל

בחיפה פועלים מספר מועדוני כדורגל כשהבולטים שבהם הם מכבי חיפה והפועל חיפה. מגרשן הביתי של שתי הקבוצות הוא אצטדיון קריית אליעזר.

  • מכבי חיפה הוא אחד ממועדוני הכדורגל הבכירים בישראל ובעל היסטוריה הכוללת 11 אליפויות, 5 גביעים, 4 גביעי טוטו ושתי העפלות לשלב הבתים בליגת האלופות. בשנת 1992 נרכשה הקבוצה מידי אגודת מכבי חיפה על ידי חברת "קשר ספורט" בבעלותו של יעקב שחר, והמשיכה להתבסס כשם דבר בכדורגל הישראלי. בשנת 2006, זכתה מכבי חיפה באליפות הליגה בפעם השלישית ברציפות.
  • הפועל חיפה זכה באליפות יחידה ב-1999 ובשלושה גביעים, אך מאז שנת האליפות הדרדר מצבו של המועדון. נכון לשנת 2010 הקבוצה משחקת בליגת העל ובראשה עומד איש העסקים יואב כץ.
להרחבה בנושא היריבות המסורתית בין הקבוצות, קראו על הדרבי של חיפה.

כדורסל

בתחום הכדורסל יש לעיר חיפה שתי נציגות עיקריות:

משחקי הכדורסל הביתיים של שתי הקבוצות מתקיימים בהיכל הספורט רוממה.

אתגרים למאה ה-21

אתגרים עיקריים בפניהם עומדת העיר בראשית המילניום השלישי הם:

אובדן המרכזיות

במהלך השנים חיפה איבדה את מרכזיותה במארג הלאומי. הנמל שלה ירד מגדולתו ומבלעדיותו, וכך גם בתי הזיקוק, וחיפה נותרה כעיר תעשייתית הנלחמת על מקומה מול הנמלים והמפעלים הסמוכים יותר אל מוקדי הכוח הכלכלי של מרכז הארץ. מפעלים עתירי עבודה כדוגמת נשר נסגרו או צימצמו את פעילותם באופן ניכר ומפעלים אחרים כמו פניציה ווולקן עברו למקומות אחרים. חברות כמו סולל בונה העתיקו את משרדיהן הראשיים מחיפה.

כתוצאה מתהליכים כלכליים אלה הפכה חיפה לפריפריה, בעיני תושביה ובעיקר בעיני מוסדות המדינה, ומכאן האפליה (או תחושת האפליה) בחלוקת תקציבים ותקנים. בין הביטויים לכך - מיעוט ביקורים של ראשי המדינה, הקטנת מספר התחלות הבנייה הציבוריות והימנעות מטיפול בבעיות שבמקום מרכזי יותר היו נחשבות כבעיות לאומיות (כגון מכל האמוניה).

בעיות אקולוגיות

חיפה המודרנית נוסדה על ידי הבריטים כעיר תעשייתית, כלומר מקום בו מתגוררים תושבים לצד מפעלי תעשייה, כולל תמיכה תחבורתית (נמל, מסילת רכבת, כבישים, שדה תעופה) ותמיכת אנרגיה (תחנת כוח, בתי זיקוק). בתקופה בה נחפר הנמל והוקמו המפעלים, היה השטח המיושב של חיפה קטן ומרוחק מאזורי התעשייה. עם הצלחת העיר והתפתחותה, הוקמו שכונות חדשות בעיר וסביב לה, שבתיהן סמוכים יותר למפעלים, ומנגד הורחבו המפעלים הקיימים, והוקמו חדשים.

כיום, כתוצאה מפעילות המפעלים, שמהווים עוגני תעסוקה ופרנסה, סובלת חיפה מבעיות זיהום אוויר, מים (מי שתייה והקישון) וקרקע - הן יבשתית והן מתחת פני הים (בוצה), וכן מההשלכות של עומסי תחבורה, בדומה לכרכים אחרים. אל אלה מתווספת הסכנה המוחשית שגלומה בריכוז צפוף של מתקנים פטרוכימיים בשטח חשוף, בקרבת שכונות אזרחיות, כשליקויי בטיחות הם דבר שבשגרה כמו גם איומי טילים מארצות שכנות.

קרבתה של העיר לרכס הכרמל המיוער הופכת אותה לפגיעה לשריפות. בעת השריפה בכרמל בדצמבר 2010 פונתה לזמן קצר שכונת דניה.

כמו כן, מומחים חוזים מזה זמן התרחשותה של רעידת אדמה בחיפה[22].

מתחים חברתיים

למרות היותה של חיפה עיר המפגינה סובלנות ומקדשת לכאורה דו-קיום, קיימים בה, בנוסף לשסעים החברתיים של מעמד חברתי וכלכלי וצעירים-מבוגרים, שני מוקדי חיכוך עיקריים: יהודים - ערבים, וותיקים - עולים חדשים (הן קהילת יוצאי חבר המדינות והן עולי אתיופיה).

התנוונות מרכזים עירוניים

ככל שעלה מספר המכוניות בשימוש פרטי, גדל הביקוש למקומות חניה ליד החנויות. מרכז העסקים הראשי, אשר באופן מסורתי שכן בעיר התחתונה ובהדר, לא הצליח לספק מקומות חניה ולכן נפתחו מרכזי קניות מחוצה לו: הן מרכזים שכונתיים (מרכז פנורמה, "כיכר האודיטוריום", מרכז חורב וה"גרנד קניון"), והן מרכזים מחוץ לעיר: במזרח ובצפון - ה"סינמול", (חוצות המפרץ) והמתחמים "פאואר סנטר" ו"ביג", ובדרום – קניון חיפה ומרכז קסטרא הצמודים ומתחם ה"קוסמוס".

אל הקניונים נדדו בתי הקולנוע וכך נסגרו בזה אחר זה כמעט כל בתי הקולנוע שהציגו ברחבי העיר. בעיר חיפה על שכונותיה נותרו אז, מלבד הסינמטק, רק שני בתי קולנוע שאינם בתוך קניונים, והדבר השפיע על יתר העסקים הקמעונאיים שפעלו בקרבת אלה שנסגרו. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, עם פתיחתם של מרכזי הקולנוע מרובי אולמות ההקרנה, נסגרו אף בתי הקולנוע שפעלו בקניונים שבעיר.

משרדי ממשלה ששכנו בהדר נדדו לקריית הממשלה בעיר התחתית ובעקבותיהם גם משרדיהם של נותני שירותים רלוונטיים, ובראשם עורכי הדין. שינויי תחבורה תרמו גם הם להפחתה במספר הקונים בהדר.

כתוצאה מכך התנוון רחוב הקניות הראשי לשעבר, רחוב הרצל, תוך שחנויות יוקרה בו הופכות לחנויות "הכל בדולר", זאת בשעה שגם רחוב העצמאות לא התרומם חרף עבודות התשתית היקרות שנעשו בו. תוצאת משנה לכך היא סגירה מוקדמת של חנויות במרכז העיר ובהדר, ותחושת עזובה ברחובות אחרי השעה 18:30. במחצית השנייה של העשור הראשון למאה, שופצו הרחובות מסדה והרצל, נערכים בהם ירידים, והעירייה מנסה להחזירם לימי תפארתם, תהליך שהחל גם ברחובות העצמאות והנמל.

האטה בתיירות

התיירות לחיפה התבססה במשך שנותיה במידה רבה על תיירות בהאית. במהפכה האיסלאמית באיראן ב-1979 הודח השאה מהשלטון, הוקמה הרפובליקה האיסלאמית של איראן ונאסר על אזרחים איראניים לבקר בישראל. התמעטות התיירות והתמעטות מספר העולים ששוכנו זמנית בבתי מלון גרמה לסגירתם של בתי המלון "ציון" ו"כרמליה" שבהדר ומספר בתי הארחה שהציעו לינה זולה.

חלק מספינות הטיולים שהיו פוקדות את נמל חיפה העבירו את תחנת עגינתן בישראל אל נמל אשדוד ואף ספינות הצי השישי האמריקני, שבאופן מסורתי פקדו את חופי חיפה מדי חודש יולי, המעיטו בביקוריהן.

גם תיירות הפנים לא שגשגה בחיפה, בין היתר בשל מחסור ב"צימרים" ועקב העובדה שבמהלך השנים בוטלו פסטיבלים שמשכו קהל רב, כמו תערוכת הפרח, מצעד המחולות ו"הארחיפרכיטורה". מצד שני, פסטיבלים חיפניים כגון פסטיבל הסרטים הבינלאומי ופסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים, מוסיפים למשוך תיירות פנים לחיפה מדי שנה.

נתון נוסף שפגע בפוטנציאל התיירות הבינלאומית לעיר היה אי-התאמתו של שדה התעופה לטיסות ארוכות-טווח, זאת לאחר שאף אחת מהתוכניות להארכת מסלולו לא קודמה.

בריחת אוכלוסייה

בחיפה קיים ניגוד-לכאורה בין היותה עיר אוניברסיטאית, בה קיימים שמונה מוסדות השכלה גבוהה, ובין העובדה שבפועל מספר רב של צעירים עוזב אותה מדי שנה בשנה. צעירים רבים מקרב דור-ההמשך מעדיפים, הן בשל שיקולי יוקר-מחייה והן של נוחות ופרנסה, להתבסס בפרוורים או לעקור אל "המרכז". על כך מצביע בין היתר מחקר שערך פרופסור ברוך קיפניס מאניברסיטת חיפה, שהראה כי בין השנים 2001-2008 חל פיחות בכל קבוצות הגיל הצעירות בחיפה לעומת גידול בקבוצת הגיל של בני 65 ויותר, בשעה שבתל אביב נמצא גידול משמעותי בקבוצות הגיל הצעירות ובמיוחד בקבוצת הגיל 25-34. העיר חיפה אינה מצליחה לגרום לצעירים המתגוררים בה בתקופת לימודיהם להישאר בה לאחריהם. אחדות מהסיבות העיקריות הן:

  • תעסוקה - אין כיום היצע מספק של משרות עבור בוגרי שלל המוסדות להשכלה גבוהה שפועלים בעיר; הן בוגרים מקרב תושבי-העיר, והן סטודנטים שבאים מרחוק והיו מוכנים תאורטית להשתקע בה אחרי סיום לימודיהם, נאלצים לחפש לעצמם עבודה במקצועותיהם בערים אחרות. המענה שנותן מת"ם למהנדסים ולמהנדסות הצעירים, מוגבל - עקב ה"בום" בתעשיית ההיי-טק המצמיח עוד ועוד אנשי מקצוע צעירים ששואפים לשכר גבוה, אותו מציעים להם שלל פרקי-תעשייה בשרון. יוצא מכך בין היתר, שהצעירים שכן נותרים בחיפה ומקימים בה משפחות הם בנים ובנות לאוכלוסיות מסורתיות (עולים, ערבים) שגדלו בעיר ובשונה מהאוכלוסייה המערבית אינם צופים הצלחה חברתית ותעסוקתית בגוש דן.
  • מגורים - ברבעים הנחשבים כאיכותיים ישנו מחסור בדירות המתאימות לדרישותיהם של זוגות צעירים. חרף העובדה כי בחלקים אחרים של העיר עומדות קרוב ל-20% מהדירות ריקות‏‏[23][24]‏‏[25][26]‏‏[27], הרי שדירות אלו אינן עונות לביקוש בקרב אוכלוסיית-היעד העירונית העיקרית בשל היותן ברובן מיושנות וקטנות, מצויות במבנים שבחלקם נגישות גרועה (מדרגות רבות; היעדר מעלית; טופוגרפיה קשה), ואינן מתאימות לסטנדרט הבנייה העכשווי שאותו מחפשים זוגות צעירים‏‏[28]. - ולעומת זאת, ביישובי הלוויין של חיפה נבנים פרויקטים של דיור המתאימים יותר לצעירים, ומחירי הדירות בהם נמוכים בהשוואה לאלו שבעיר, דבר שמהווה תמריץ נוסף לצעירים לעזוב את העיר.
  • תחבורה - מיום שחלק ניכר מאוכלוסיית חיפה עבר אל שכונות הרכס, טרם התגבש בעיר פתרון סביר של תחבורה ציבורית לאלו שגרים באזורי הביקוש ועובדים בפאתי העיר. במקביל, מוקדי תעסוקה רבים עקרו מלב העיר וחל ביזור חריף של שימושי-קרקע בין האזורים המעמיד בסימן שאלה את יכולת המענה של המערך התחבורתי המטרופוליטני בכללותו. תוואי הכרמלית הפך לבלתי-רלוונטי לצורכי אותה אוכלוסייה ואינו פותר בעיות נגישות מעבר לשש תחנותיו. המטרונית המתוכננת, לכאורה תחליף לרכבת קלה, תיסע בתוואי כמעט מקביל אל הרכבת שנוסעת בין מערב העיר ומזרחה, ובכך לא תיתן גם היא מענה לצורך זה. מנהרות הכרמל מתוכננות כך שיוכלו לסייע בעיקר לבאים מדרום לעיר ומצפון לה לחצות אותה, אולם אותו חלק מתושבי העיר שיוכל לכאורה להגיע באמצעותן מהר יותר מהבית אל מקום העבודה, יצטרך להיות מושתת על רכב פרטי, מה שלטענת הגופים המתנגדים לפרויקט ישים לאל כל ניסיון לחשיבה על פתרונות תחבורתיים אינטגרליים[29][30], ולא יעודד את חיזוק מרכז העיר[31]; לאור כל אלה נותר בעינו הצורך של משפחות צעירות להחזיק מכונית פרטית ולהשתמש בה ליוממות חרף העובדה שלעתים מפריד קו אווירי של שני קילומטרים בלבד בינם לבין מקום עבודתם. ריבוי המכוניות אחראי לפקקי תנועה בדרכים שמובילות מרכס הכרמל אל מקומות-התעסוקה במת"ם ובמפרץ חיפה, ולכך שנסיעה מהפרוורים אל מרכזי התעסוקה קצרה יותר מהנסיעה משכונות העיר אליהם - מצב זה, יחד עם העובדה שמחירי הדיור והארנונה מחוץ לחיפה נמוכים יותר, תורם למגמת העזיבה של העיר ולהמשך הפרבור.

בעיות תעסוקה

על שגשוגה של חיפה מאיימת זה שנים היעלמות של מקורות תעסוקה ומנגד, ירידה ברמת ההכנסה ביחס לערים גדולות אחרות.

על פי מחקרו של פרופסור קיפניס, נכון למחצית העשור הראשון של המאה ה-21, בחיפה חל פיחות במספר משלחי יד ניהוליים והגידול באחוז העובדים העוסקים במקצועות אקדמיים קטן יחסית לתל אביב ולאזור המרכז. על פי המחקר, בחיפה נותרו רק 3.5% ממפעלי ההיי-טק הישראליים (לעומת 16% בתל אביב); במחוז חיפה הכולל גם את חדרה מועסקים רק 7.5% ממועסקי חברות ההזנק (סטארט-אפ) ורק 11% ממועסקי חברות העילית (היי-טק).

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה[32], הכנסתו הממוצעת של שכיר חיפני הייתה במאה העשרים גבוהה מההכנסה הממוצעת של שכיר בתל אביב. בשנת 2003, לעומת זאת, הרוויח השכיר החיפני הממוצע, לפי הלמ"ס, 6,739 שקל לחודש, ואילו עמיתו התל אביבי הרוויח 7,634 שקל (88.28%). ב-2005 היה הפער כ-16.08% ואילו ב-2007 השתכר החיפני 7,654 שקל לחודש - פחות מעמיתו בתל אביב שהשתכר 9,208 שקל בחודש בממוצע, פער של 16.88%.

פיתוח מעורר מחלוקת

ערכים מורחבים – המרינה בבת גלים, מנהרות הכרמל

בחיפה, שנודעת כעיר בעלת ערכי סביבה מפותחים, מתקיים מתח מתמיד בין שאיפות גופי נדל"ן ותחבורה להביא לפיתוח ובינוי של אזורי הטבע העירוני - רבות בתמיכת העירייה, ובין אלו מקרב התושבים והאזרחים המבקשים לשמור על מבנה התנהלות עירונית שמכבדת את הנוף והמקומות הציבוריים, ההיסטוריים והירוקים. "מגדלי חוף הכרמל" שקמו בשנות התשעים על החוף מול נוה דוד, סימנו בבנייתם את אוזלת-היד המסוימת של גופי התושבים במאבקם נגד מיזמים שנחשבים כנוגדים עקרונות של פיתוח בר קיימא, עקרונות שבראשם כבוד לערכי-נוף ולמרקמים אורבניים ותיקים. באותה עת ומעט לאחר מכן קידמה העירייה את תוכנית הקמת המרינה בשכונת בת גלים, שאיימה הן על אזור ראש הכרמל והן על תמהיל הפעילות העירונית הייחודי לשכונה. במקרה זה מאבק-הנגד כבר היה מוצלח יותר, עם זאת התוכנית עדיין לא נגנזה סופית.

פרויקטים אחרים שנמצאים במחלוקות עקרוניות כוללים את מנהרות הכרמל וה"גרנד קניון", את הרחבת הנמל, ומספר תוכניות לכבישי גישה חדשים ולשכונות שיוקמו לכאורה על חשבון מקומות ירוקים. במסגרת פרויקט מנהרת הכרמל נסלל כביש מהיר מפתח המנהרה המרכזי שבנווה שאנן צפונה אל מרכז העיר בתוואי נחל הגיבורים (ואדי רושמיה), וכן יציאות שונות שמסתעפות מהמנהרה לנווה שאנן ולאחוזה, כל אלה משולבים במחלף שצפוי להיות מהגדולים בארץ. על-פי התכנון, אמנם, אמור הוואדי לעבור שיקום נופי לאחר תום עבודות הסלילה, אולם לא ברור כמה שטח ירוק יישאר ומה תהיה ערכיותו כאשר תעבור במקום מערכת הכבישים הענפה המתוכננת. כל זאת על רקע הדיון בעצם הלגיטימיות של פרויקט-ענק שמיועד לשמש תחבורה פרטית בתוואי שלא ישרת את מרכז העיר והתחדשותו, בשעה שבמקומות אחרים נעשה מעבר לחשיבה על פתרונות תחבורתיים בני-קיימא.

סמוך לתום העשור הראשון של המאה ה-21 התגלה כי חיל הים מתכנן את הרחבת שטחו הבנוי של בסיסו בבת גלים אל תוך הים. החלק העיקרי בתוכנית הוא מבנה "הפולינום", המיועד לתחזוקת כלי שיט ובהם צוללות. הוא מיועד להיבנות על שובר הגלים שמול המושבה הגרמנית וצפוי להיות ברוחב של 150 מטר וגובה של 21 מטר. באופן זה, הקמתו צפויה לחסום את הנוף מאזור המושבה הגרמנית ומהכרמל לעבר הים‏‏[33].

דוגמאות לפרויקטים אחרים שסביבם התעורר פולמוס:

  • על המדרונות המערביים של אחוזה, באזור לינקולן - תל אהרון, מתוכננת בנייה של שכונה חדשה.
  • תוכנית להרחבת שכונת כבאביר וסלילת כביש גישה נוסף אליה מאיימת על אזור נחל שיח. נחל זה הוא האתר היחיד בישראל בו גדל חלבלוב השיח, והאתרים הקרובים ביותר שלו נמצאים במרחק מאות קילומטרים.
  • תוכנית להקמת כביש גישה נוסף ממבואות העיר הדרומיים אל אזור אחוזה, מאיימת על הנחלים עובדיה ונדר.
  • באזור מנזר סטלה מאריס קיימת ריאה ירוקה, ששטחה עתיד להצטמצם עקב הקמת שכונה חדשה ובתי מלון במקום.
  • בגבול פארק הכרמל מתוכננת הקמת בית מלון ושכונה חדשה בשטחו של נחל נדר. אזור זה מהווה חלק מרצף השטחים הירוקים של פארק הכרמל.
  • שפך הקישון - אזור בו נשמרו ערכי טבע ייחודיים (לדוגמה תלתן צר-עלים - האתר היחיד בארץ) למרות הזיהום הרב בנחל. כיום מתוכננת באזור הרחבת נמל חיפה.

ראשי העיר

פורטרט של אבא חושי, שנחשב לראש העיר המיתולוגי של חיפה

עד שנת 1940 היו מרבית התושבים בחיפה ערבים ולכן ראשי העיר היו ערבים. בשנת 1940 הפכו היהודים לרוב, דבר שהתבטא גם בבחירות לראשות העיר עם בחירתו של ראש עיר יהודי ראשון.

מאפיין בולט של חיפה שגם הופך אותה לייחודית בין הערים בישראל, הוא העובדה שמאז עלה ראש-העיר העברי הראשון ובמשך יותר מ-60 שנה, עד שנת 2003 - נבחרו רק ראשי עיר שהשתייכו למפלגת העבודה. בבחירות המוניציפליות של שנת 2003 ניצחה קואליציה בראשות יונה יהב, שהיה לראש העיר הראשון שאינו ממפלגת העבודה.

רבני העיר

הרב הראשי הראשון של חיפה בעידן המודרני היה הרב ברוך מרקוס. מרקוס נולד בליטא והוסמך בה לרבנות. לאחר עלייתו לארץ ישראל, ייסד בירושלים את ישיבת "אור חדש". בשנת 1906 התמנה כרב הראשי האשכנזי של חיפה וכיהן בתפקיד זה 55 שנה. הוא כיהן כיושב ראש הראשון של בית הדין הרבני בעיר. כתב את הספר "אמרי ברוך".

לאחריו כיהן כרב הראשי הרב יהושע קניאל עד לפטירתו בשנת 1970.

כרב הראשי הספרדי בעיר שימש הרב ניסים אוחנה, שנולד באלג'יריה והגיע ארצה בגיל ארבע עם הוריו. הוא הוסמך לרבנות בישיבות הספרדים בירושלים, שימש רב בעזה ובניו יורק, רב ראשי בקהילת מלטה ובקהילת פורט סעיד שבמצרים, וכן כראש בית הדין הרבני בקהיר וסגן ראש רבני מצרים. בשנת 1947 התמנה לתפקיד הרב הראשי הספרדי בקהילת חיפה.

משנת 1968 כיהן כרב העיר הספרדי הרב יוסף משאש, ששימש קודם ברבנות באלג'יריה. הוא כיהן עד לפטירתו בשנת 1974.

בשנת 1975, נבחרו לרבנות חיפה הרבנים שאר ישוב כהן, המכהן כרב העיר עד היום, והרב אליהו בקשי דורון. לאחר בחירתו של הרב דורון כרב ראשי לישראל, התמנה הרב שלמה שלוש כרבה הספרדי הראשי של חיפה.

ערים תאומות

ערים תאומות של העיר חיפה (בסוגריים - שנת חתימת הברית):

גלריית תמונות נוף של חיפה

מראה העיר מהקצה העליון של הגנים הבהאיים, רחוב יפה נוף
מראה העיר מהקצה העליון של הגנים הבהאיים, רחוב יפה נוף
מבט פנורמי אל מפרץ חיפה מרחוב יפה נוף
מבט פנורמי אל מפרץ חיפה מרחוב יפה נוף

לקריאה נוספת

  • דפנה שרפמן ואלי נחמיאס (עורכים), תה על מרפסת הקזינו - דו-קיום בחיפה בתקופת המנדט הבריטי 1920-1948, הוצאת משפטון חיפה, 2007
  • יוסי בן-ארצי (עורך), חיפה: היסטוריה מקומית, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשנ"ח
  • פנחס פיק, כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה בתוך חיפה ואתריה (בעריכת אלי שילר ובהשתתפות יוסי בן ארצי) - אריאל - כתב עת לידיעת ארץ ישראל 37-39 , הוצאת אריאל - ירושלים, 1985
  • תמיר גורן, ההיסטוריה של חיפה, אוניברסיטת חיפה -עיריית חיפה, תשס"ח 2007
  • אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים,יד בן צבי. ירושלים, תשל"ז 1969
  • אמנון כהן, חיפה במאה ה-18, אריאל, חוברת 39-37, 1985 עמ' 59
  • לורנס אוליפנט, חיפה: כתבות מארץ ישראל 1885-1882 . תרגום מאנגלית יאיר בורלא, הוצאת יד בן צבי והוצאת כנען, ירושלים, 1976
  • נתן שור חיפה במסע נפוליאון, אריאל, חוברת 39-37, 1985 עמ' 61
  • קטלוג התערוכה חיפה העות'מאנית, מבט על העיר, 1918-1516, בהוצאת מוזיאון העיר חיפה, חיפה, 2009

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו בעיר פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-סוף פברואר 2024 (אומדן).
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  6. ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, עמ' 15-14
  7. ^ הצגת מחקר אדם טבע ודין
  8. ^ בתעודה יוונית מהמאה ה-4 לפנה"ס נמצא קטע שכתוב בו הכרמל הר קדוש לזאוס...פה עיר הצורים, האותיות פ.ה יכולות להיות סיומת למילה חיפה
  9. ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, עמוד 15
  10. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל חיפה עמוד 2303
  11. ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים. מהד' IV. חיפה: פרדס, המכון ע"ש שומאכר באוני' חיפה, 2002, עמ' 146-142‏
  12. ^ בני מוריס‏, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949
  13. ^ פרופיל חיפה באתר הלמ"ס
  14. ^ ‏ב-31 בדצמבר 2002 היו בחיפה 270.8 אלף נפש[1], ב-31 בדצמבר 2007 היו בה 264.9 נפש[2]
  15. ^ ממצאים מאומדני הלמ"ס, 2007
  16. ^ אתר התנועה ליהדות מתקדמת בישראל (התנועה הרפורמית)‏
  17. ^ על הבהאים וחיפה באתר הבהאים (באנגלית)
  18. ^ ‏עיריית חיפה, "פרופיל שכונתי", 2005‏
  19. ^ פרופיל שכונתי – חיפה לפי אזורים קובץ PDF
  20. ^ אתר "רביעיית כנרת"
  21. ^ בתי הקולנוע הבאים נסגרו: בהדר "דומינו", "גל אור", "תמר", "חן", "רון", "אורה", "אמפי", "ארמון", "מאי", "מאיון", "פאר", "אוריון", "מירון", "עצמון" ו"רב גת", בעיר התחתית "כרמל", "גנים", "חיפה", "עין-דור", בוואדי סאליב "הדר", בחליסה "ורד", בבת גלים "תכלת", בכרמל "אורלי" ו"שביט" ובנווה שאנן "זיו"
  22. ^ פרופ' א. ישראלי: אפשרות מוחשית מאד לרעידת אדמה בעוצמה 6, 2008, nrg
  23. ^ משרד השיכון: 30 אלף דירות בישראל עומדות ריקות‏, 25 בפברואר 2005, אתר ynet
  24. ^ פרוטוקול ישיבת מועצת עיריית חיפה מס' 18 (1/05) מ-4 בינואר 2005, ראו עמוד 12 ואילך
  25. ^ הודעת דובר משרד הבינוי והשיכון, ‏מספרן של הדירות הפרטיות הריקות בישראל מגיע לכ-30,000‏, 27 בפברואר 2005
  26. ^ ‏שיר לביא, זכיינים וסוכנים ברי/מקס מדווחים על שוק השכירות בנכסים הקרובים למוסדות ההשכלה הגבוהה,‏‏‏ 18 באוקטובר 2007, אתר "רי/מקס בעיתונות"
  27. ^ ‏ישראל הס, יזמי הנדל"ן יוצאים נגד עיריית חיפה: "מקבלים יחס של אויב הציבור", 6 בדצמבר 2007, אתר "Bizportal"‏
  28. ^ ‏אריק מירובסקי, דירות להשכרה: היכן התשואות הגבוהות בישראל, 23 באוקטובר 2005, "TheMarker"‏
  29. ^ תוכנית מנהרות הכרמל אושרה בצל הפולמוס, נובמבר 2001
  30. ^ מומחי תחבורה: כשמדברים על בעיות תחבורה, מדברים על מרכז אורבני שרוצים להגיע אליו, בפרק - "חיפה: חופרים מנהרות בכרמל", ינואר 2009
  31. ^ מנהל מנהרות הכרמל: "מטרת המנהרות אינה להגיע למע"ר הלא רלוונטי...(אלא לשרת בין היתר את) טירת כרמל וחוצות המפרץ", פברואר 2009
  32. ^ הלמ"ס: לוח 7.1. - הכנסה חודשית למשק בית, לפי צורת יישוב
  33. ^ אמיר זוהר, ‏סוגרים את הים, הארץ, 1.11.2008



תבנית:Link GA תבנית:Link GA