השילד הערבו-נובי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
הרחבה
שורה 5: שורה 5:
==השתרעות==
==השתרעות==
[[קובץ:Sinay2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סלעי השילד הערבו-נובי בסיני]]
[[קובץ:Sinay2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סלעי השילד הערבו-נובי בסיני]]
עוביו של השילד הערבו-נובי הוא כ-40-45 ק"מ – עובי אופייני לקרום יבשתי. השילד משתרע לאורך כ-3,000 ק"מ מצפון לדרום ומקיף את [[ים סוף]] משני צדדיו: כ-500 ק"מ ממזרח ("השילד הערבי") ומרחק דומה ממערב ("השילד הנובי"). שני חלקים אלה של השילד נפרדו בעת ביקוע ים סוף כחלק מהתהוות [[השבר הסורי-אפריקאי]].
מאחר והשילד הערבו-נובי משתרע ב[[מדבר]]יות [[חצי האי ערב]], [[סיני]] וה[[סהרה]] הדלים בצמחיה ובקרקעות, הוא [[מחשוף (גאולוגיה)|נחשף]] בקלות. חשיפה זו מאפשרת לחקור אותו לא רק מהקרקע אלא גם באמצעות [[חישה מרחוק]] מ[[לוויין|לוויינים]].


סלעי השילד – בעיקר [[סלע יסוד|סלעי יסוד]] ו[[סלע מותמר|סלעים מותמרים]] – [[מחשוף (גאולוגיה)|נחשפים]] ב[[אתיופיה]], ב[[אריתריאה]], ב[[סודן]], ב[[מצרים]], בסיני, ב[[ערב הסעודית]] וב[[ירדן]], וב[[ישראל]] ב[[הרי אילת]].
סלעי השילד – בעיקר [[סלע יסוד|סלעי יסוד]] ו[[סלע מותמר|סלעים מותמרים]] – [[מחשוף (גאולוגיה)|נחשפים]] ב[[אתיופיה]], ב[[אריתריאה]], ב[[סודן]], ב[[מצרים]], בסיני, ב[[ערב הסעודית]] וב[[ירדן]]. ב[[ישראל]] נחשפים סלעיו ב[[הרי אילת]]. לעומת קרומים יבשתיים אחרים באפריקה ובחצי האי ערב – המכוסים בשכבות עבות של סלעי משקע, מהווה הקרום החשוף של השילד מקור ללימוד תהליכי בנייה קרומית. מאחר והשילד משתרע ב[[מדבר]]יות [[חצי האי ערב]], [[סיני]] וה[[סהרה]] הדלים בצמחיה ובקרקעות, הוא נחשף בקלות. חשיפה זו מאפשרת לחקור אותו לא רק מהקרקע אלא גם באמצעות [[חישה מרחוק]] מ[[לוויין|לוויינים]].

השילד משתרע לאורך כ-3,000 ק"מ מצפון לדרום ומקיף את [[ים סוף]] משני צדדיו: כ-500 ק"מ ממזרח ("השילד הערבי") ומרחק דומה ממערב ("השילד הנובי"). שני חלקים אלה של השילד נפרדו בעת ביקוע ים סוף כחלק מהתהוות [[השבר הסורי-אפריקאי]].


גבולות השילד מוגדרים לרוב באמצעות "תפרי" איחוי המצויינים באמצעות אופיוליטים<ref>'''אופיוליט''' – פיסת [[ליתוספירה]] אוקיינית הנחשפת בעקבות התנגשות לוחות</ref> ופיסות הקרום "תפורות" זו לזו באמצעות סלעי [[טונליט]] ו[[גרנדיוריט]] רבים. מרבית האופיוליטים בשילד מכילים הרכב כימי של [[יסוד קורט|יסודות קורט]], הרכב המרמז על היווצרות מעל [[טקטוניקת הלוחות#גבולות סגירה|גבול התכנסות]] לוחות, אם כחלק מאגן גב [[קשת איים]] או בקדמת הקשת. בסודן ובאריתריאה זוהו סלעי [[בוניניט]] המצביעים על מיקום קדם-קשתי, לפחות לכמה מקטעים של השילד.
גבולות השילד מוגדרים לרוב באמצעות "תפרי" איחוי המצויינים באמצעות אופיוליטים<ref>'''אופיוליט''' – פיסת [[ליתוספירה]] אוקיינית הנחשפת בעקבות התנגשות לוחות</ref> ופיסות הקרום "תפורות" זו לזו באמצעות סלעי [[טונליט]] ו[[גרנדיוריט]] רבים. מרבית האופיוליטים בשילד מכילים הרכב כימי של [[יסוד קורט|יסודות קורט]], הרכב המרמז על היווצרות מעל [[טקטוניקת הלוחות#גבולות סגירה|גבול התכנסות]] לוחות, אם כחלק מאגן גב [[קשת איים]] או בקדמת הקשת. בסודן ובאריתריאה זוהו סלעי [[בוניניט]] המצביעים על מיקום קדם-קשתי, לפחות לכמה מקטעים של השילד.
שורה 39: שורה 37:


===האירוע הפאן-אפריקאי===
===האירוע הפאן-אפריקאי===
[[תמונה:Timna 8.JPG|שמאל|ממוזער|250px|עמודי שלמה ב[[בקעת תמנע]] מתחילת הקמבריון]]
השלב האחרון בבניית השילד הערבו-נובי הוא [[האירוע הפאן-אפריקאי]] – אירוע טקטוני-מגמטי שנמשך כ-50 מיליון שנים ומכונה לעתים "האורוגנזה הפאן-אפריקאית", הגם שלא הגיע עד כדי אורוגנזה.<ref>"נדבכים בגיאולוגיה של ישראל", עמ' 30</ref> אירוע זה – בו נמשכה הדחיקה הטקטונית – התבטא ב[[געשיות דו-אופנית]] פחותה ובמעוותים חלשים, ולווה בפעילות פלוטונית ערה שנבעה מהתחממות מחדש של הקרום היבשתי.
השלב האחרון בבניית השילד הערבו-נובי הוא [[האירוע הפאן-אפריקאי]] – אירוע טקטוני-מגמטי שנמשך כ-50 מיליון שנים ומכונה לעתים "האורוגנזה הפאן-אפריקאית", הגם שלא הגיע עד כדי אורוגנזה.<ref>"נדבכים בגיאולוגיה של ישראל", עמ' 30</ref> אירוע זה – בו נמשכה הדחיקה הטקטונית – התבטא ב[[געשיות דו-אופנית]] פחותה ובמעוותים חלשים, ולווה בפעילות פלוטונית ערה שנבעה מהתחממות מחדש של הקרום היבשתי.


המעוות הקשור בהתנגשות הסופית היה עז יותר בצפון השילד ולווה בהעתקה אנכית הדוקה, בדחיקה תלולה ובאזורי גזירה שהשפיעו על מארג התשתית הסלעית באריתריאה, באתיופיה ובדרום חצי האי ערב. מערכת העתקים זו ומבני ההתנגשות מטשטשים את המבנים המוקדמים בדרום השילד הקשורים לצמיחת הקשתות. עוצמת המעוות יצר קושי בזיהוי מכלולי האופיוליטים באזורים אלה.
השילד הערבו-נובי הוא המקטע ה[[קרום כדור הארץ|קרומי]] ה[[נאופרוטרוזואיקון|נאופרוטרוזואי]] הגדול ביותר ב[[אפריקה]] שהושפע על ידי האירוע הפאן-אפריקאי. המעוות הקשור בהתנגשות הסופית היה עז יותר בצפון השילד ולווה בהעתקה אנכית הדוקה, בדחיקה תלולה ובאזורי גזירה שהשפיעו על מארג התשתית הסלעית באריתריאה, באתיופיה ובדרום חצי האי ערב. מערכת העתקים זו ומבני ההתנגשות מטשטשים את המבנים המוקדמים בדרום השילד הקשורים לצמיחת הקשתות. עוצמת המעוות יצר קושי בזיהוי מכלולי האופיוליטים באזורים אלה.


השלבים הסופיים של התפתחות השילד היו עדים להיווצרות פוסט-טקטונית של גרניטים, לגעשיות דו-אופנית ולמשקעים צמיגים. אלה מעידים על מתיחה עזה שנגרמה על ידי התמוטטות אורוגנית בסוף הנאופרוטרוזואיקון. מתחמי התמרה וגעשיות הקשורים במתיחה זוהו בצפון השילד אך מועדים להימצא עוד יותר באזורים מעוותים יותר בדרומו.
השלבים הסופיים של התפתחות השילד היו עדים להיווצרות פוסט-טקטונית של גרניטים, לגעשיות דו-אופנית ולמשקעים צמיגים. אלה מעידים על מתיחה עזה שנגרמה על ידי התמוטטות אורוגנית בסוף הנאופרוטרוזואיקון. מתחמי התמרה וגעשיות הקשורים במתיחה זוהו בצפון השילד אך מועדים להימצא עוד יותר באזורים מעוותים יותר בדרומו.
שורה 47: שורה 46:
הסלעים שנוצרו בתקופה זו מיוצגים בחבורות [[חבורת פיראני|פיראני]] ו[[חבורת קתרינה|קתרינה]] וכוללים [[סלע געשי|סלעים געשיים]] וכן סלעים ו[[מחדר פלוטוני|מחדרים]] [[סלע פלוטוני|פלוטוניים]].
הסלעים שנוצרו בתקופה זו מיוצגים בחבורות [[חבורת פיראני|פיראני]] ו[[חבורת קתרינה|קתרינה]] וכוללים [[סלע געשי|סלעים געשיים]] וכן סלעים ו[[מחדר פלוטוני|מחדרים]] [[סלע פלוטוני|פלוטוניים]].


==אירועים מאוחרים==
===אירועים מאוחרים===
[[תמונה:Har-shlomo01.jpg|ממוזער|250px|הר שלמה, ברקע: [[מפרץ אילת]] ו[[הרי אדום]]]]
[[תמונה:Har-shlomo01.jpg|ממוזער|250px|הר שלמה, ברקע: [[מפרץ אילת]] ו[[הרי אדום]]]]
בשלהי הפרקמבריון דעכה הפעילות הטקטונית. העיוות בשילד הערבו-נובי הסתיים בתחילת הקמבריון, אם כי נמשך ברמה מקומית אל תוך ה[[קמבריון]] וה[[אורדוביק]] דרומית יותר באפריקה. לקראת סוף הקמבריון התפתח [[פנפליין|פֶּנֶפּליין]]<ref>'''פנפליין (peneplain) – מישור גידוע</ref> מפותח בראש הקרום השילדי הצעיר, עליו הורבדו במהלך הזמן סלעי משקע. משקעים קמבריים אלה נוצרו כנראה על ידי [[קרחון יבשתי]] נרחב,<ref>"Encyclopedia of Geology", כרך 1, עמ' 4</ref> וכיום הם מוסרים בחלקם באמצעות סחיפה וחושפים את סלעי התשתית.


סלעי המשקע הם בעיקר [[אבן חול]] לא מבוגרת ו[[ואקה]]<ref>'''ואקה''' – אבן חול עשירה ב[[מסת אם]] חרסיתית</ref> הנובעים מ[[בליה|בליית]] הקשתות הגעשיות. משקעים המקושרים ל[[כדור השלג ארץ]] הנאופרוטרוזואי – תאוריה הגורסת כי בשלהי הפרקמבריון היה [[כדור הארץ]] מכוסה בקרחונים – זוהו בחלקים של השילד,<ref>[http://www.sciencedirect.com/science?_ob=ArticleURL&_udi=B6VDT-4HWXP79-1&_user=1535394&_coverDate=01%2F31%2F2006&_alid=1600916029&_rdoc=13&_fmt=high&_orig=search&_origin=search&_zone=rslt_list_item&_cdi=5991&_sort=r&_st=13&_docanchor=&view=c&_ct=132&_acct=C000053609&_version=1&_urlVersion=0&_userid=1535394&md5=358bb2ca8e032a5d7eb285c292f2ddbf&searchtype=a עדויות ל"כדור השלג ארץ" בשילד הערבו-נובי]</ref> וקיומן של תצורות [[תצורת ברזל הפסים|ברזל הפסים]] עשוי להעיד על ביטוי ימי עמוק של אירועי כדור השלג.


===ביקוע וחשיפה===
===ביקוע וחשיפה===
במרכז השילד החלה להתפתח בסוף ה[[אוליגוקן]] מערכת ביקוע שכיוונה מדרום-מזרח לצפון-מערב,<ref>http://sp.lyellcollection.org/cgi/content/abstract/187/1/453</ref> שלוותה בהתרוממות מגמטית.<ref>[http://www.sciencedirect.com.ezproxy.openu.ac.il/science?_ob=ArticleURL&_udi=B6V72-48BDMFX-BN&_user=1535394&_coverDate=12%2F01%2F1986&_fmt=abstract&_orig=search&_origin=search&_cdi=5830&view=c&_acct=C000053609&_version=1&_urlVersion=0&_userid=1535394&md5=171a661c3c58699f5df15f50aa089b37&ref=full Geological evolution of the Afro-Arabian dome]</ref> מערכת זו גרמה לתנועת לוח ערב צפונה, להיפרדותו מלוח אפריקה ולהיווצרות [[מפרץ עדן]], [[ים סוף]] ו[[מפרץ סואץ]]. עדויות לכך נמצאו בשולי ים סוף בדמות משקעי ים רדוד מתחילת ה[[מיוקן]].


באמצע המיוקן השתנה כיוון הביקוע לצפון-דרום, שיצר את שלוחת [[מפרץ אילת]] וגרמה להיפרדות הלוח הלבנטיני מלוח ערב. שינוי הכיוון הוריד באופן משמעותי את דרגת ההעתקה במפרץ סואץ, בעוד באזור מפרץ אילת המשיכה ההתרחבות וחלה השקעה במיוקן-[[פליוקן]]. מערכת זו, שהיא חלק מ[[השבר הסורי-אפריקאי]], חדרה גם ללוח האפריקאי ויצרה את [[הבקע המזרח-אפריקאי]] שצפונו מצוי בתחום השילד הערבו-נובי. בקע זה מפצל את הלוח האפריקאי לשני תת-לוחות: [[תת-הלוח הנובי]] במערב ו[[תת-הלוח הסומלי]] במזרח.


==אוצרות טבע==
==אוצרות טבע==
{{תמונות מרובות
| ישור = שמאל
| כיוון = אנכי
| כותרת = פפירוס טורין
| רוחב = 200
| תמונה1 = TurinPapyrus1.jpg
| הערה1 = חלקה השמאלי של המפה
| תמונה2 = TurinPapyrus2.jpg
| הערה2 = חלקה הימני של המפה
}}





גרסה מ־21:55, 10 בינואר 2011

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
קובץ:RedSea MODIS2004.jpg
אזור השתרעותו של השילד הערבו-נובי

השילד הערבו-נובי הוא אזור יציב שמקורו בתהליכים מבחינה טקטוניים ואורוגניים שהתרחשו בפרקמבריון. השילד נמצא בצפון-מזרח הלוח האפריקאי, בחלקו המערבי של הלוח הערבי ובדרום-מזרח התת הלוח ישראל וסיני ("הלוח הלבנטיני").

השתרעות

סלעי השילד הערבו-נובי בסיני

עוביו של השילד הערבו-נובי הוא כ-40-45 ק"מ – עובי אופייני לקרום יבשתי. השילד משתרע לאורך כ-3,000 ק"מ מצפון לדרום ומקיף את ים סוף משני צדדיו: כ-500 ק"מ ממזרח ("השילד הערבי") ומרחק דומה ממערב ("השילד הנובי"). שני חלקים אלה של השילד נפרדו בעת ביקוע ים סוף כחלק מהתהוות השבר הסורי-אפריקאי.

סלעי השילד – בעיקר סלעי יסוד וסלעים מותמריםנחשפים באתיופיה, באריתריאה, בסודן, במצרים, בסיני, בערב הסעודית ובירדן. בישראל נחשפים סלעיו בהרי אילת. לעומת קרומים יבשתיים אחרים באפריקה ובחצי האי ערב – המכוסים בשכבות עבות של סלעי משקע, מהווה הקרום החשוף של השילד מקור ללימוד תהליכי בנייה קרומית. מאחר והשילד משתרע במדבריות חצי האי ערב, סיני והסהרה הדלים בצמחיה ובקרקעות, הוא נחשף בקלות. חשיפה זו מאפשרת לחקור אותו לא רק מהקרקע אלא גם באמצעות חישה מרחוק מלוויינים.

גבולות השילד מוגדרים לרוב באמצעות "תפרי" איחוי המצויינים באמצעות אופיוליטים[1] ופיסות הקרום "תפורות" זו לזו באמצעות סלעי טונליט וגרנדיוריט רבים. מרבית האופיוליטים בשילד מכילים הרכב כימי של יסודות קורט, הרכב המרמז על היווצרות מעל גבול התכנסות לוחות, אם כחלק מאגן גב קשת איים או בקדמת הקשת. בסודן ובאריתריאה זוהו סלעי בוניניט המצביעים על מיקום קדם-קשתי, לפחות לכמה מקטעים של השילד.

השתרעותו של הקרום הנאופרוטרוזואי למזרח בתשתית הלוח הערבי אינה מוגדרת היטב, אם כי נראה כי הוא מצוי בתשתית האזור כולו. כמה מחשופים של סלעי יסוד בעומאן תוארכו לעידן זה, ובאזור לא נמצאו שרידים משמעותיים לקרום עתיק יותר.

בצפונו נקטע השילד הערבו-נובי כתוצאה משבירה שהתרחשה בגבול פרקמבריון-קמבריון. שרידים לשבירה זו זוהו בדרום-מזרח אירופה, בטורקיה ובאירן.

היווצרות ומסלע

סלעי השילד מיוצגים בחבורות מהנאופרוטרוזואיקון, והם נוצרו באירועים טקטוניים ואורוגניים שהתרחשו בארבעה אירועים עיקריים:

בניית התשתית

שלבי התהוותו של השילד

התשתית הקריסטלינית[2] החלה להיווצר לפני כ-1,100 מיליון שנים במהלך האורוגנזה הקיבארית, וסלעיה בנו קרום יבשתי שהיווה בסיס להתפתחות סלעים צעירים יותר. אורוגנזה זו התאפיינה במעוותים שנבעו משלבי קימוט רבים. סלעי אורוגנזה זו מיוצגים בחבורות אילת-נביעות ופיראן-סלאף וכוללים סלעי גרניט, סלעים מותמרים בדרגות התמרה שונות – בעיקר גנייס, מיגמטיט וצפחה ודייקים מותמרים.

מתיחה וביקוע

מתיחת קרום שאירעה לאחר בניית התשתית גרמה לביקוע רודיניה, להידקקות הקרום ולהיווצרות אוקיינוס. בקרקעיתו של האוקיינוס נוצר אזור פתיחה ובו רכס מרכז אוקייני שבנה קרום אוקייני. בשולי האוקיינוס התפתח אזור הפחתה, שיצר קשתות איים וקשתות געשיות.

בקרום היבשתי המידקק חלו שני תהליכים:

התנגשות

התכנסות של הלוחות – שהיוו את מזרח ומערב גונדוונה – בעקבות שינוי בכיוון תנועתם התבטאה בהיווצרות הרים, בהתרוממות קרקעית האוקיינוס שחשפה את האופיוליטים ובגעשיות ערה שיצרה סלעים פירוקלסטיים. קשתות האיים היו לא יציבות בשלב זה: בהרי הגעש שהלכו וגבהו חלה סחיפה מהירה, שיצרה משקעים לא ממויינים.

מערכת העתקי חילוף שמאלי שכיוונם מצפון-מערב לדרום-מזרח במצרים וחצי האי ערב נוצרה כתוצאה מ"בריחה" טקטונית[3] הקשורה בהתנגשות, והייתה פעילה לפני 560-630 מ"ש.

האירועים שחלו במהלך התנגשות הלוחות מיוצגים באורוגנזה החיג'אזית ומתבטאים בסלעי חבורות כיד, סעל-זע'ארה וחבורת פיראני, הכוללות סלעים מותמרים לצד סלעים געשיים.

האירוע הפאן-אפריקאי

עמודי שלמה בבקעת תמנע מתחילת הקמבריון

השלב האחרון בבניית השילד הערבו-נובי הוא האירוע הפאן-אפריקאי – אירוע טקטוני-מגמטי שנמשך כ-50 מיליון שנים ומכונה לעתים "האורוגנזה הפאן-אפריקאית", הגם שלא הגיע עד כדי אורוגנזה.[4] אירוע זה – בו נמשכה הדחיקה הטקטונית – התבטא בגעשיות דו-אופנית פחותה ובמעוותים חלשים, ולווה בפעילות פלוטונית ערה שנבעה מהתחממות מחדש של הקרום היבשתי.

השילד הערבו-נובי הוא המקטע הקרומי הנאופרוטרוזואי הגדול ביותר באפריקה שהושפע על ידי האירוע הפאן-אפריקאי. המעוות הקשור בהתנגשות הסופית היה עז יותר בצפון השילד ולווה בהעתקה אנכית הדוקה, בדחיקה תלולה ובאזורי גזירה שהשפיעו על מארג התשתית הסלעית באריתריאה, באתיופיה ובדרום חצי האי ערב. מערכת העתקים זו ומבני ההתנגשות מטשטשים את המבנים המוקדמים בדרום השילד הקשורים לצמיחת הקשתות. עוצמת המעוות יצר קושי בזיהוי מכלולי האופיוליטים באזורים אלה.

השלבים הסופיים של התפתחות השילד היו עדים להיווצרות פוסט-טקטונית של גרניטים, לגעשיות דו-אופנית ולמשקעים צמיגים. אלה מעידים על מתיחה עזה שנגרמה על ידי התמוטטות אורוגנית בסוף הנאופרוטרוזואיקון. מתחמי התמרה וגעשיות הקשורים במתיחה זוהו בצפון השילד אך מועדים להימצא עוד יותר באזורים מעוותים יותר בדרומו.

הסלעים שנוצרו בתקופה זו מיוצגים בחבורות פיראני וקתרינה וכוללים סלעים געשיים וכן סלעים ומחדרים פלוטוניים.

אירועים מאוחרים

הר שלמה, ברקע: מפרץ אילת והרי אדום

בשלהי הפרקמבריון דעכה הפעילות הטקטונית. העיוות בשילד הערבו-נובי הסתיים בתחילת הקמבריון, אם כי נמשך ברמה מקומית אל תוך הקמבריון והאורדוביק דרומית יותר באפריקה. לקראת סוף הקמבריון התפתח פֶּנֶפּליין[5] מפותח בראש הקרום השילדי הצעיר, עליו הורבדו במהלך הזמן סלעי משקע. משקעים קמבריים אלה נוצרו כנראה על ידי קרחון יבשתי נרחב,[6] וכיום הם מוסרים בחלקם באמצעות סחיפה וחושפים את סלעי התשתית.

סלעי המשקע הם בעיקר אבן חול לא מבוגרת וואקה[7] הנובעים מבליית הקשתות הגעשיות. משקעים המקושרים לכדור השלג ארץ הנאופרוטרוזואי – תאוריה הגורסת כי בשלהי הפרקמבריון היה כדור הארץ מכוסה בקרחונים – זוהו בחלקים של השילד,[8] וקיומן של תצורות ברזל הפסים עשוי להעיד על ביטוי ימי עמוק של אירועי כדור השלג.

ביקוע וחשיפה

במרכז השילד החלה להתפתח בסוף האוליגוקן מערכת ביקוע שכיוונה מדרום-מזרח לצפון-מערב,[9] שלוותה בהתרוממות מגמטית.[10] מערכת זו גרמה לתנועת לוח ערב צפונה, להיפרדותו מלוח אפריקה ולהיווצרות מפרץ עדן, ים סוף ומפרץ סואץ. עדויות לכך נמצאו בשולי ים סוף בדמות משקעי ים רדוד מתחילת המיוקן.

באמצע המיוקן השתנה כיוון הביקוע לצפון-דרום, שיצר את שלוחת מפרץ אילת וגרמה להיפרדות הלוח הלבנטיני מלוח ערב. שינוי הכיוון הוריד באופן משמעותי את דרגת ההעתקה במפרץ סואץ, בעוד באזור מפרץ אילת המשיכה ההתרחבות וחלה השקעה במיוקן-פליוקן. מערכת זו, שהיא חלק מהשבר הסורי-אפריקאי, חדרה גם ללוח האפריקאי ויצרה את הבקע המזרח-אפריקאי שצפונו מצוי בתחום השילד הערבו-נובי. בקע זה מפצל את הלוח האפריקאי לשני תת-לוחות: תת-הלוח הנובי במערב ותת-הלוח הסומלי במזרח.

אוצרות טבע


שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות

פרמטרים [ ישור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פפירוס טורין
חלקה השמאלי של המפה
חלקה הימני של המפה


ראו גם

לקריאה נוספת

  • נחמה שפרן ועמנואל מזור (עורכים), נדבכים בגאולוגיה של ישראל, האוניברסיטה הפתוחה, 1987, עמ' 29-30
  • Encyclopedia of Geology, Elsevier Academic Press, First edition 2005, ISBN 0-12-636380-3, כרך 1, עמ' 2-4.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אופיוליט – פיסת ליתוספירה אוקיינית הנחשפת בעקבות התנגשות לוחות
  2. ^ קריסטליני – סלע גבישי אנאורגני, בניגוד לסלעים הבנויים משרידים אורגניים כאבן גיר
  3. ^ בריחה טקטונית – דחיקה צדית של גוש מסלע התחום בהעתקים בעקבות לחצים טקטוניים
  4. ^ "נדבכים בגיאולוגיה של ישראל", עמ' 30
  5. ^ פנפליין (peneplain) – מישור גידוע
  6. ^ "Encyclopedia of Geology", כרך 1, עמ' 4
  7. ^ ואקה – אבן חול עשירה במסת אם חרסיתית
  8. ^ עדויות ל"כדור השלג ארץ" בשילד הערבו-נובי
  9. ^ http://sp.lyellcollection.org/cgi/content/abstract/187/1/453
  10. ^ Geological evolution of the Afro-Arabian dome