יעקב העליון – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 18: שורה 18:
==ספרים שכתב==
==ספרים שכתב==
*'''רגל של בובה''' - [[עם עובד]], 1973.
*'''רגל של בובה''' - [[עם עובד]], 1973.

*'''פיטר'''


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==

גרסה מ־18:14, 17 בינואר 2011

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

יעקב העליון (נולד ב-1937) הוא עיתונאי וסופר ישראלי.

יעקב העליון נולד ברמת גן, ליוסף ולמרים. לאחר שירותו הצבאי, החל לעבוד כעיתונאי בעיתון "מעריב". במלחמת ששת הימים התגייס למילואים, ולחם בגזרת רמת הגולן. במהלך הקרבות, נפצע קשה, איבד עין ורגל, ואושפז לתקופה ממושכת. לאחר שחרורו מבית חולים כתב את ספרו "רגל של בובה", על המלחמה האישית שלו. העליון שב לעבוד במעריב, וכתב בנושאי פלילים וצרכנות ובמוסף השבת. ב-1970 קיבל את פרס שלמה מרץ לעיתונאות של מסדר ז'בוטינסקי, על סדרת כתבות שפרסם. הוא היה חבר המועצה לביקורת סרטים ומחזות.

העליון היה נשוי ליעל העליון שייסדה את בית הספר לאמנויות תל אביב, וניהלה אותו עד מותה (יעל היא בתו של יוסף פעמוני, מייסד מכון ז'בוטינסקי). הוא אב לשניים ומתגורר בתל אביב.

רגל של בובה

ב-1967 השתתף יעקב העליון במלחמה ברמת הגולן כלוחם חיל השריון, ובקרב על מוצב תל פאחר נפצע פעמיים: בפעם הראשונה, כשעמד חשוף בצריח הטנק, ואחר-כך מפגיעה ישירה בטנק כאשר שכב לידו פצוע.[1] הוא נזקק לניתוחים רבים ולתקופת אשפוז שנמשכה שנתיים, ונותר קטוע רגל, עיוור בעין אחת, וחבול מכוויות בכל גופו. העליון תיעד את חוויותיו האישיות מהקרבות ומהתקופה שאחריהן, את פציעתו, את ההתמודדויות היומיומיות שלו עם פרוטזה, ואת התהליך הממושך של שיקומו. לספר קרא "רגל של בובה", על שם הקמיע שנטל בצאתו לקרב - רגל של בובה של בתו הקטנה. הספר יצא לאור ביוני 1973, וחודשים ספורים אחר-כך הפך לרב-מכר, בין היתר בקרב פצועי מלחמת יום הכיפורים. הספר, שיצא ב-16 מהדורות, נחשב אחד מספרי המורשת של מלחמת ששת הימים, הוא ממשיך להיות אחד מספרי המופת שנקראים על ידי פצועי צה"ל, ונפגעי תאונות דרכים. העליון עצמו נחשב מרצה מבוקש, בעקבות פרסום הספר, ואף נטל חלק במשך שנים בסיורים להנחלת מורשת הקרבות ברמת הגולן.

הרשעתו בעבירות מין

באוקטובר 2002 נמצאה גופתה של אשתו, יעל העליון בת ה-64, מוטלת על המדרכה סמוך לביתם בתל אביב. בחקירת המשטרה התברר כי ככל הנראה התאבדה על רקע קשרים מיניים שקיים בעלה עם שתי תלמידות מבית הספר אותו ניהלה, אחת מהן בת 14, והאחרת, אחותה בת ה-20. דבר מותה עורר הדים רבים בציבור, הן בגלל היותה דמות מוערכת בקרב תלמידיה ובוגרי בית ספרה, והן על רקע השמועות על נסיבות מותה.

העליון נעצר והוגש נגדו כתב אישום על עבירות מין. בנובמבר 2008 הורשע‏‏[2] בבעילה אסורה בהסכמה בקטינה ובמעשה מגונה באחותה.‏‏[3] "בעילה" כאן היא במשמעותה בחוק העונשין, ובמקרה זה אין פירושה קיום יחסי מין מלאים. באפריל 2009 נגזר עליו עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על תנאי. כמו כן, נגזר עליו לפצות את האחות הצעירה בסכום של 15,000 ש"ח, ואת האחות המבוגרת בסכום של 5,000 ש"ח ‏‏[4]. העליון ערער על חומרת העונש, אך ערעורו נדחה.[5]

ספרים שכתב


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יעקב העליון, חזרתי אליך תל-פאחר, מעריב, 7 ביוני 1968המשך
  2. ^ פ 6606/02 מדינת ישראל נגד יעקב העליון, ניתן ב-11.11.2008‏
  3. ^ יעקב העליון הורשע בבעילה אסורה של בת 14 - כתבה בynet.‏
  4. ^ ‏עדי שמחוביץ, מאסר לעיתונאי יעקב העליון, באתר וואלה!, 20.4.2009‏
  5. ^ ע"פ 7522/09 יעקב העליון נגד מדינת ישראל, ניתן ב-9.12.2009