מונדיום – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־00:03, 18 בינואר 2011

מונדיום (בגרמנית: mundium או mundeburdis; בלטינית patrocinium; בצרפתית mainbour, מילולית "מגן, הגנה, כוח") היה מושג מרכזי בחוק האישי של ימי הביניים. אלו היו יחסי החסות והתלות הדדית שנוצרו בימי הביניים כתוצאה מהתמסרותו של בן חורין אחד למשנהו.

המעשה המשפטי שבו העמיד אדם את עצמו לרשות אחר נקרא קומנדטיו (commendatio). וכתוצאה ממעשה זה היו לשני הצדדים התחייבויות הדדיות. המוסר עצמו התחייב לשרת ולכבד את ה-dominus, מילולית אדון, במשמעות האדם לו התמסר. המתמסר קיבל על עצמו התחייבות לשרת ולכבד את מי שהוא מכנה כאדון, בהסתייגות ששירות זה יצטמצם כך שמעמדו ישאר כשל אדם בן-חורין. האדון (Muntherr) מצדו קיבל על עצמו את האחריות להגן, לסייע ולכלכל במזון ובלבוש את המתמסר לו.

היו נוסחים מוכנים מראש לטקס זה. בספר שערך מרקולפוס^[1] מופיע טקסט ממחצית המאה ה-8 שמהווה דוגמא לנוסח המקובל.

המתמסר למרותו של איש אחר:

"לאדון המפואר, (שם האדון). אני, (שם המתמסר), מאחר וידוע ברבים עד כמה מועט הרכוש, אשר ממנו עלי לקיים, לזון ולפרנס את עצמי, פניתי לרחמיך וברצונך הטוב נענית לי, כך שקיבלתי על עצמי להתמסר לחסותך (mundoburdum) וזאת איפוא עשיתי. קיבלת על עצמך לעזור לי ולייעץ לי הן בדבר מזון והן בדבר לבוש. ואילו אני קיבלתי על עצמי לשרתך ולהיות ראוי לחסדך כמיטב יכולתי. וכל עוד אשאר בחיים אהיה חייב לך שירות (sarvitium) וצייתנות. מבלי לפגוע במעמדי כאדם חופשי (ingenuili). כל עוד אני חי לא אוכל להסתלק ממרותך וסמכותך. להיפך, חובה עלי להשאר בשארית חיי תחת סמכותך והגנתך (defensio). בתוקף מעשה זה הוסכם שאם אחד מאתנו ינסה לשנות את תנאי ההסכם, יהה עליו לשלם (סכום) סולידי לצד השני אבל החוזה עצמו ישאר בר-תוקף. ועוד הוסכם ששני הצדדים יכתבו ויאשרו הדדית שני מסמכים זהים בעניין זה, וזאת עשו."

— Marculfi Formularum liber, Formulae Merowingici et Karolini Aevi פורמולה מספר 43

סוג מיוחד של מונדיום הייתה ההגנה שנתן מלך לאנשי דת (כמרים ונזירים), סוחרים, יהודי החסות (Schutzjude או Judenregal) וגם עבור אלמנות ויתומים.

הערות שוליים

^ מרקולפוס (Marculfus) היה נזיר צרפתי מהדיאוקסיה של פריז, חי באזור שבשליטת כלוביס (בן דגובר) בסביבות 660 ואסף נוסחים (פרמולות) של טקסטים ששימשו להסדרת מערכות יחסים שונות

[1] מרקולפוס (Marculfus) היה נזיר צרפתי מהדיאוקסיה של פריז, חי באזור שבשליטת כלוביס (בן דגובר) בסביבות 660 ואסף נוסחים (פרמולות) של טקסטים ששימשו להסדרת מערכות יחסים שונות

[1]

גרסה מ־23:56, 17 בינואר 2011 עריכה מוטי (שיחה \| תרומות) 29,492 עריכות אין תקציר עריכה → העריכה הקודמת		גרסה מ־00:03, 18 בינואר 2011 עריכה ביטול מוטי (שיחה \| תרומות) 29,492 עריכות מ תקלדה העריכה הבאה ←
שורה 1:		שורה 1:
	'''מונדיום''' (ב[[גרמנית]]: mundium או mundeburdis; ב[[לטינית]] patrocinium; ב[[צרפתית]] ~~maimbour~~, מילולית "מגן, הגנה, כוח") היה מושג מרכזי בחוק האישי של [[ימי הביניים]]. אלו היו יחסי החסות והתלות הדדית שנוצרו בימי הביניים כתוצאה מהתמסרותו של בן חורין אחד למשנהו.		'''מונדיום''' (ב[[גרמנית]]: mundium או mundeburdis; ב[[לטינית]] patrocinium; ב[[צרפתית]] mainbour, מילולית "מגן, הגנה, כוח") היה מושג מרכזי בחוק האישי של [[ימי הביניים]]. אלו היו יחסי החסות והתלות הדדית שנוצרו בימי הביניים כתוצאה מהתמסרותו של בן חורין אחד למשנהו.

	המעשה המשפטי שבו העמיד אדם את עצמו לרשות אחר נקרא קומנדטיו (commendatio). וכתוצאה ממעשה זה היו לשני הצדדים התחייבויות הדדיות. המוסר עצמו התחייב לשרת ולכבד את ה-dominus, מילולית אדון, במשמעות האדם לו התמסר. המתמסר קיבל על עצמו התחייבות לשרת ולכבד את מי שהוא מכנה כאדון, בהסתייגות ששירות זה יצטמצם כך שמעמדו ישאר כשל אדם בן-חורין. האדון (Muntherr) מצדו קיבל על עצמו את האחריות להגן, לסייע ולכלכל במזון ובלבוש את המתמסר לו.		המעשה המשפטי שבו העמיד אדם את עצמו לרשות אחר נקרא קומנדטיו (commendatio). וכתוצאה ממעשה זה היו לשני הצדדים התחייבויות הדדיות. המוסר עצמו התחייב לשרת ולכבד את ה-dominus, מילולית אדון, במשמעות האדם לו התמסר. המתמסר קיבל על עצמו התחייבות לשרת ולכבד את מי שהוא מכנה כאדון, בהסתייגות ששירות זה יצטמצם כך שמעמדו ישאר כשל אדם בן-חורין. האדון (Muntherr) מצדו קיבל על עצמו את האחריות להגן, לסייע ולכלכל במזון ובלבוש את המתמסר לו.