חוות סג'רה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 23: שורה 23:
באותה שנה הקימה [[חנה מייזל שוחט]] יחד עם קבוצת בחורות קבוצת עבודה של בחורות במטרה לטפח חלקת אדמה בשטח החווה. הירקות והפרחים שהניבה החלקה תוך זמן קצר הוכיחו כי ביכולתן לגדל גידולים חקלאיים ולהיות פרודוקטיביות וחיוניות למשק. <ref>מוקי צור, תאיר זבולון וחנינא פורת, '''כאן על פני האדמה''', ת"א: [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], תשמ"א.</ref>
באותה שנה הקימה [[חנה מייזל שוחט]] יחד עם קבוצת בחורות קבוצת עבודה של בחורות במטרה לטפח חלקת אדמה בשטח החווה. הירקות והפרחים שהניבה החלקה תוך זמן קצר הוכיחו כי ביכולתן לגדל גידולים חקלאיים ולהיות פרודוקטיביות וחיוניות למשק. <ref>מוקי צור, תאיר זבולון וחנינא פורת, '''כאן על פני האדמה''', ת"א: [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], תשמ"א.</ref>


ב-[[1914]] עבר ניהול החווה לידי חברת "[[נטעים (אגודה)|נטעים]]", שניהלה אותה מתוך שיקולים כלכליים בלבד. שביתת פועלים לא הצליחה לשנות את מדיניות החברה, ולכן רובם עזבו.
ב-[[1914]] עבר ניהול החווה לידי חברת "[[נטעים (אגודה)|נטעים]]", שניהלה אותה מתוך שיקולים כלכליים בלבד. שביתת פועלים לא הצליחה לשנות את מדיניות החברה, ולכן רובם עזבו. מטעם נטעים ניהל את המשק המעורב בחווה האגרונום אוריה פלדמן {{הערה|{{תדהר|3|1268|אוריה פלדמן}}}}.


במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] החווה ננטשה.
במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] החווה ננטשה.

גרסה מ־12:59, 21 בינואר 2011

חוות סג'רה הייתה חווה חקלאית שהיוותה פרק בתולדות ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. היא נמצאת כיום בתחומה של "חוות השומר" בגליל התחתון, סמוך לצומת גולני, ואדמותיה משמשות יישובים שונים, בעיקר את המושבה אילניה.

ב-1890 רכשה קבוצת יהודים ארץ-ישראלים מראשון לציון ומירושלים מקצת מאדמות הכפר הערבי א-שג'רה, אולם התיישבותם לא צלחה והם עזבו את המקום. 17 אלף דונם מאדמות סג'רה נרכשו מהם בידי יק"א בשנת 1899. מטרתה של חברת יק"א הייתה להקים במקום את המרכז האזורי להכשרה חקלאית לעולי בני העלייה השנייה ומרכז שירותים למתיישבי הגליל. מנהל החווה הראשון, חיים מרגליות קלווריסקי, השתמש במבנה ח'אן קיים כבסיס להקמת החווה.

בשנת 1902 הוקמה על חלק מאדמות החווה החקלאית המושבה אילניה.

משנת 1905 הגיעו למקום פועלים חקלאיים מיהודה, בהם גם דוד בן-גוריון.

ארגון "בר גיורא", שהוקם כדי להעביר את השמירה על ההתיישבות העברית לידי יהודים, נטל לעצמו כמשימה ראשונה, בשנת 1907, את כיבוש השמירה על הקולקטיב בחוות סג'רה מידי השומרים הצ'רקסים, אחרי ששומר צ'רקסי נתפס ישן בשמירה. משימה זאת הצליחה, וחוות סג'רה הפכה גם למרכז הארגון.

באותה שנה נוסדה בחוות סג'רה הסתדרות החורש במטרה לאגד את כל פועלי הגליל במושבות ובחוות הלאומיות, וכן נוסדה הצרכנייה הקואופרטיבית הראשונה - "אחיסמך".

הקולקטיב

ב-1908 נוסד בחווה הקולקטיב החקלאי. הקולקטיב הוקם ביוזמתה של מניה וילבושביץ, בהשפעת רעיונות קולקטיביים שספגה מתורתו של טולסטוי והפנימה כאשר הכשירה עצמה לעלייה בקומונה במינסק וכאשר ביקרה אצל ה"דוחובורים"[1] יוצאי רוסיה בקנדה. הגרעין המייסד מנה 10 פועלים חקלאיים שעברו מיהודה לגליל. הקולקטיב קיבל 1,000 דונם[2] מאדמות החווה לגידולי פלחה בתנאי אריסות. בנוסף, קיבל הקולקטיב לעיבוד ממנהל החווה, אליהו קראוזה, חלק מהענפים החקלאיים של החווה עצמה. הפועלים ניהלו את עצמם והיו אחראים בעצמם על קיום המשק, ובכך היו הגרעין הידוע הראשון להתיישבות השיתופית היהודית בארץ ישראל. היה זה הקולקטיב החקלאי הראשון בארץ ישראל.

את מנהלי הקולקטיב בחרו חבריו באופן שוויוני. המנהלים קיבלו שכר זהה לשאר החברים ועבדו ככולם.

הצלחת הקולקטיב השפיעה על ארתור רופין לתמוך בהקמת הקומונה באום ג'וני.

לגיון העבודה

ב-1909 התארגנה קבוצת פועלים נוספת בחוות סג'רה, מאנשי ארגון בר-גיורא, והקימה את לגיון העבודה. קבוצת הלגיון החזיקה מעמד כשנה אחת, ובמהלך השביתה בחוות סג'רה התפרקה עקב חיכוכים עם הפועלים האחרים.

באותה שנה הקימה חנה מייזל שוחט יחד עם קבוצת בחורות קבוצת עבודה של בחורות במטרה לטפח חלקת אדמה בשטח החווה. הירקות והפרחים שהניבה החלקה תוך זמן קצר הוכיחו כי ביכולתן לגדל גידולים חקלאיים ולהיות פרודוקטיביות וחיוניות למשק. [3]

ב-1914 עבר ניהול החווה לידי חברת "נטעים", שניהלה אותה מתוך שיקולים כלכליים בלבד. שביתת פועלים לא הצליחה לשנות את מדיניות החברה, ולכן רובם עזבו. מטעם נטעים ניהל את המשק המעורב בחווה האגרונום אוריה פלדמן [4].

במהלך מלחמת העולם הראשונה החווה ננטשה.

ב-1944 רכשה הקרן הקיימת לישראל את החווה. בשנת 1956 הוקם במקום מוסד חינוכי בשם "חוות השומר" שהפך בשנות ה-80 לבסיס צבאי.

קישורים חיצוניים

לקריאה נוספת

  • מוקי צור, חוות סג'רה - ערש לרעיונות בעליות הראשונות, מתוך: סיפורי בתים: סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות בעריכת זאב ענר, הוצאת משרד הביטחון ההוצאה לאור, עמ' 87.
  • רות בקי קולודני להתחיל מבראשית משרד הביטחון, ההוצאה לאור, 1988
  • אליהו בילצקי , משק הפועלים; (מגמות-חברה ודפוסי-ארגון), הוצאת תרבות וחינוך, 1967, עמ' 52 והלאה

הערות שוליים

  1. ^ דוחובורים - Духоборы, מילולית "לוחמי הרוח"
  2. ^ לפי מקור אחר - 2,000 דונם
  3. ^ מוקי צור, תאיר זבולון וחנינא פורת, כאן על פני האדמה, ת"א: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"א.
  4. ^ דוד תדהר (עורך), "אוריה פלדמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1268