אידי אמין – הבדלי גרסאות
הגהונת (חלקית) |
←אידי אמין ומדינת ישראל: הגהה קלה |
||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
===אידי אמין ומדינת ישראל=== |
===אידי אמין ומדינת ישראל=== |
||
בראשית דרכו, בשנות ה-60 השתתף אמין, יחד עם קצינים נוספים מארצות אפריקה, ב[[קורס צניחה]] של צה"ל. הוא אמנם לא סיים את הקורס אך קיבל [[כנפי צניחה]] אותן נשא בגאון על חזהו במשך כל תקופת שלטונו. |
בראשית דרכו, בשנות ה-60, השתתף אמין, יחד עם קצינים נוספים מארצות אפריקה, ב[[קורס צניחה]] של צה"ל. הוא אמנם לא סיים את הקורס אך קיבל [[כנפי צניחה]] אותן נשא בגאון על חזהו במשך כל תקופת שלטונו. |
||
בשנת [[1966]], בשעת מסעו של ראש ממשלת ישראל [[לוי אשכול]] ורעייתו לארצות אפריקה נוצרו קשרים חזקים בין מדינאים ואנשי צבא ישראליים |
בשנת [[1966]], בשעת מסעו של ראש ממשלת ישראל [[לוי אשכול]] ורעייתו לארצות אפריקה, נוצרו קשרים חזקים בין מדינאים ואנשי צבא ישראליים לבין הצבא האוגנדי. בהמשך סייעו מומחים ישראליים בהקמת חיל האוויר של אוגנדה ובית הספר לטיס של המדינה, שבראשו עמד קצין ישראלי, ברוך (בורקה) בר-לב (ברלוביץ`). חברת [[סולל בונה]] הקימה מבנים רבים באוגנדה ובכלל זה את מבנה שדה התעופה באנטבה. |
||
בשנת [[1971]] ערך אידי אמין, כנשיא אוגנדה, ביקור רשמי בישראל, אולם בשנת [[1972]], לאחר ש[[ראש הממשלה]] [[גולדה מאיר]] סירבה למכור לאמין [[F-4 פנטום|מטוסי פנטום]], שינה אידי אמין את דעותיו כלפי מדינת ישראל. הוא גירש מאוגנדה את כל הישראלים, שהיוו קהילה גדולה ובעלת עצמה. בשנת [[1973]] דיווח ששלח כוח משימה אוגנדי כדי להילחם בישראל במסגרת [[מלחמת יום הכיפורים]]. בשנת [[1976]] נחתו חוטפי מטוס אייר פרנס באוגנדה, ושם החזיקו בחטופים |
בשנת [[1971]] ערך אידי אמין, כנשיא אוגנדה, ביקור רשמי בישראל, אולם בשנת [[1972]], לאחר ש[[ראש הממשלה]] [[גולדה מאיר]] סירבה למכור לאמין [[F-4 פנטום|מטוסי פנטום]], שינה אידי אמין את דעותיו כלפי מדינת ישראל. הוא גירש מאוגנדה את כל הישראלים, שהיוו קהילה גדולה ובעלת עצמה. בשנת [[1973]] דיווח ששלח כוח משימה אוגנדי כדי להילחם בישראל במסגרת [[מלחמת יום הכיפורים]]. בשנת [[1976]] נחתו חוטפי מטוס אייר פרנס באוגנדה, ושם החזיקו בחטופים הישראלים עד לשחרורם על ידי צה"ל במסגרת [[מבצע אנטבה]]. |
||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
גרסה מ־20:30, 22 בינואר 2011
גנרל אידי אמין דאדא אאומי (אמצע שנות העשרים - 16 באוגוסט 2003) היה דיקטטור צבאי ששלט באוגנדה מ-25 בינואר 1971 עד 11 באפריל 1979.
אמין הפך את המלחמות השבטיות לקרדום לחפור בו, והורה על השמדת השבטים האחרים, בהם שבטי האכולי והלאנגו. בין 100,000 ל-300,000 אוגנדים עונו ונרצחו במהלך שמונה שנות שלטונו.
ביוגרפיה
ילדות, נעורים ותחילת הקריירה
אידי אמין נולד למשפחה משבט הקאקווה, ליד קובוקו שבמחוז הארואה באוגנדה. תאריך לידתו המדויק לא ידוע, אך ככל הנראה שנת לידתו היא בין 1923 ל-1928. הוא גודל על ידי אמו, רופאת אליל בעיסוקה, וקיבל השכלה מועטה. במקור הובאה משפחתו של אמין מדרום סודאן כחלק ממבצע בריטי לעירוב אוכלוסיות.
אידי אמין הצטרף לחיל הרובאים האפריקאי המלכותי של הצבא הבריטי תחילה כעוזר טבח, לאחר מכן כטוראי ב-1946, והועלה לדרגת סגן לאחר הצטיינות בעת מרד המאו מאו בקניה. הוא נחשב לחייל טוב, אם כי נלהב למדי, וקיבל מוניטין של אדם אכזר. הוא התקדם במהירות בסולם הדרגות, ומדרגת הרב-סרן הועלה ל"אפנדי", הדרגה הגבוהה ביותר שהייתה אפשרית לאפריקאי בצבא הבריטי. אמין היה גם ספורטאי מוצלח, שחיין ואלוף אוגנדה באגרוף במשקל כבד מ-1951 ועד 1960.
עם קבלת העצמאות ב-1962, מילטון אובוטה, ראש ממשלת אוגנדה, העלה אותו לדרגת סגן-אלוף, ולאחר מכן לדרגת סגן הרמטכ"ל של צבא אוגנדה, ב-1964. ב-1965 הואשמו אובוטה ואמין בעסקת הברחת זהב, קפה ושנהב מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. ועדת חקירה פרלמנטרית שמה את אובוטה במצב עדין, שממנו יצא על ידי מאסר של חמישה שרים, קידומו של אידי אמין לרמטכ"ל ודחיית החוקה של 1962. בשנת 1969, נשיא אוגנדה, פרדריק וולוגמבה, יצא לגלות, ובמקומו הכריז על עצמו מילטון אובוטה כנשיא החדש.
אידי אמין החל בגיוס בני שבטו לצבא, ויחסיו עם אובוטה החלו להתערער. אובוטה הגיב בהשמתו של אידי אמין במעצר בית, ולאחר שנכשל - העביר את אמין לתפקיד לא-ביצועי בצבא.
תפיסת השלטון
ב-25 בינואר 1971 הנהיג אידי אמין הפיכה צבאית באוגנדה, לאחר ששמע כי אובוטה, שהיה אז בכנס בינלאומי בסינגפור, מתכוון לעוצרו על מעילה בכספי הצבא. לאחר ההפיכה הנהיג אמין משטר צבאי במדינה. הוא קרא לעצמו "הוד מעלתו הנשיא לכל החיים, פילד-מרשל החאג' דוקטור אידי אמין, VC, DSO, MC, אדון כל חיות האדמה ודגי הים, כובש האימפריה הבריטית באפריקה באופן כללי ובאוגנדה בפרט".
שלטונו של אמין התקבל בתחילה בברכה הן בתוך אוגנדה והן מחוצה לה. הוא החזיר את גופתו של פרדריק וולוגמבה לאוגנדה, שחרר אסירים פוליטיים רבים ופיזר את המשטרה החשאית. באותו זמן, עם זאת, הוא ייסד "חוליות רצח" להעלמת תומכי מילטון אובוטה. ראשי הצבא שלא תמכו בהפיכה הוצאו להורג, רבים על ידי עריפת ראשם. עד 1974, שלטונו של אמין רצח מאות אלפים מבני עמו. לפי שמועות, אמין האכיל תנינים בראשי מתנגדיו, ואף אכל בעצמו בשר אדם[דרוש מקור].
אובוטה נמלט לטנזניה, ומשם ניסה להחזיר לעצמו את השלטון בהפיכה צבאית נוספת, ב-1972, אך ללא הצלחה. תומכיו של אובוטה בצבא האוגנדי, בעיקר משבטי האכולי והלאנגו, היו מעורבים בהפיכה גם כן. אמין השיב לניסיון ההפיכה בהפצצת ערים טנזניות, וב"מחיקת" הקצינים משבטי האכולי והלאנגו. האלימות הבין-שבטית גדלה עד שכללה את כלל הצבא, ולאחר מכן את האזרחים, במהלך תקופה זו אמין נהיה פרנואידי. מלון "אחוזות הנילוס" בבירה קמפלה היה ידוע לשמצה כמרכז העינויים והחקירות של אמין. "חוליות הרצח" שלו היו אחראיות לעשרות אלפי חטיפות, עינויים, אינוסים ורציחות, ואמין עצמו הורה על הוצאתו להורג של הארכיבישופ של אוגנדה, ג'נני לוום, השופט העליון, הרקטור של אוניברסיטת מקררה, נגיד הבנק המרכזי ואחדים משריו.
ב-9 באוגוסט 1972, אמין נתן לכ-60,000 האסיאתים שהתגוררו באוגנדה אולטימטום של 90 יום לעזוב את המדינה, לאחר שלטענתו חלם חלום שבו אלוהים דרש ממנו לגרשם. אלה שנשארו בבתיהם, הוגלו מבתיהם בערים אל הכפרים. באותה השנה, אמין הפסיק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, וב-1976 עם בריטניה, ופנה למועמר קדאפי מלוב ולברית המועצות לקבל תמיכה.
בזמן מלחמת יום הכיפורים ב-1973, דווח ברדיו אוגנדה שאידי אמין שלח חיילים אוגנדים להילחם נגד ישראל.
לאמין היו קשרים חזקים עם הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) - הוא אף הציע להם את שגרירות ישראל לשעבר כמטה פעולה. טיסה 139 של אייר פראנס שנחטפה מאתונה ב-1976 הוזמנה על ידי אמין לנחות באנטבה. החוטפים דרשו את שחרורם של 53 עצירים חברי אש"ף בתמורה ל-256 בני-הערובה, ונתמכו על ידי צבאו של אמין. אמין ביקר אצל בני-הערובה יותר מפעם אחת. ב-3 ביולי 1976, כוחות צה"ל תקפו את שדה-התעופה ושחררו כמעט את כל בני-הערובה למעט ישראלית אחת (שאושפזה בבית החולים באותה העת). חיל-האוויר של אוגנדה נפגע קשות, היות שחלק גדול ממטוסי הקרב שלו הושמדו בעת מבצע אנטבה.
על בסיס חזיונותיו והתנהגותו, הועלתה הסברה כי אמין סבל מנוירוסיפיליס (סיבוך של עגבת במוח).
ככל שעברו השנים, השגעונות של אמין גדלו למאניה אינפנטילית. הוא ענד מדליות כה רבות, עד שחולצותיו נקרעו מן המשקל. הוא העניק לעצמו שלל תארים, ביניהם "נשיא לכל החיים", "כובש האימפריה הבריטית" ואף "מלך סקוטלנד". ב-1975 הוא נבחר לנשיא הארגון לאחדות אפריקה.
באוקטובר 1978, עם בין 100,000 ל-500,000 מתים על ידי משטרו, וללא קשרים דיפלומטיים עם אף מדינה, אמין הורה על פלישה לטנזניה, בזמן שניסה לכסות על מרידה צבאית. בעזרת חילות לוביים, ניסה אמין לספח את קג'רה, האזור הצפוני של טנזניה. באפריל 1979 הבריחה טנזניה, אז תחת שלטונו של הנשיא ג'וליוס נייררה, את אמין תוך כיבוש קמפלה בעזרת כוחות גרילה אוגנדיים, והחזירה לשלטון את הנשיא לשעבר מילטון אובוטה.
הגלות
אמין ברח לגלות בלוב, שם לא ידוע האם נשאר רק עד סוף 1979 או למשך 10 שנים, לפני שמצא מקלט בערב הסעודית. הוא פתח חשבון בנק בג'דה ב-1979, וחי שם עם ארבע נשותיו עד למותו, כשהוא מתקיים על פנסיה ממשלתית. ב-20 ביולי 2003, אשתו האהובה ביותר דווחה כי הוא מצוי בתרדמת וגוסס בבית-החולים ע"ש המלך פייסל בג'דה. היא ביקשה מנשיא אוגנדה, יוורי מוסווני, כי אידי אמין יוחזר למות במולדתו, אך נענתה כי אם יחזור הוא צפוי לעמוד למשפט על פשעיו. אידי אמין מת בערב הסעודית ב-16 באוגוסט 2003, ונקבר בג'דה.
ב-17 באוגוסט 2003, אמר דייוויד אוון ל"רדיו 4" של ה-BBC כי בעת שהיה שר החוץ של בריטניה, הוא הציע לחסל את אמין למען סיום משטר הטרור שלו, אך הרעיון לא התקבל. אוון אמר כי משטרו של אמין היה הרע מכל, וזו בושה שניתן לו זמן כל-כך ארוך להחזיק בשלטון.
אידי אמין ומדינת ישראל
בראשית דרכו, בשנות ה-60, השתתף אמין, יחד עם קצינים נוספים מארצות אפריקה, בקורס צניחה של צה"ל. הוא אמנם לא סיים את הקורס אך קיבל כנפי צניחה אותן נשא בגאון על חזהו במשך כל תקופת שלטונו.
בשנת 1966, בשעת מסעו של ראש ממשלת ישראל לוי אשכול ורעייתו לארצות אפריקה, נוצרו קשרים חזקים בין מדינאים ואנשי צבא ישראליים לבין הצבא האוגנדי. בהמשך סייעו מומחים ישראליים בהקמת חיל האוויר של אוגנדה ובית הספר לטיס של המדינה, שבראשו עמד קצין ישראלי, ברוך (בורקה) בר-לב (ברלוביץ`). חברת סולל בונה הקימה מבנים רבים באוגנדה ובכלל זה את מבנה שדה התעופה באנטבה.
בשנת 1971 ערך אידי אמין, כנשיא אוגנדה, ביקור רשמי בישראל, אולם בשנת 1972, לאחר שראש הממשלה גולדה מאיר סירבה למכור לאמין מטוסי פנטום, שינה אידי אמין את דעותיו כלפי מדינת ישראל. הוא גירש מאוגנדה את כל הישראלים, שהיוו קהילה גדולה ובעלת עצמה. בשנת 1973 דיווח ששלח כוח משימה אוגנדי כדי להילחם בישראל במסגרת מלחמת יום הכיפורים. בשנת 1976 נחתו חוטפי מטוס אייר פרנס באוגנדה, ושם החזיקו בחטופים הישראלים עד לשחרורם על ידי צה"ל במסגרת מבצע אנטבה.