אבא גוריו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבא גוריו
Le Père Goriot
מידע כללי
מאת אונורה דה בלזק
שפת המקור צרפתית
סוגה רומן
מקום התרחשות פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1834
מספר עמודים 253 (מהדורה ראשונה)
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת מצפה (מהדורה ראשונה)
תאריך 1930 (מהדורה ראשונה)
תרגום אהרן ראובני (מהדורה ראשונה)
מהדורות נוספות
תאריך מהדורות נוספות ראה #מהדורות בעברית
סדרה
ספר קודם La señora Cornelia עריכת הנתון בוויקינתונים
הספר הבא Colonel Chabert עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001315198, 001315196, 001792332, 002387157, 002748589, 002676885, 002505613, 001315195, 001315197, 001264232, 001315194
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
כריכת הספר בשפת המקור

אַבָּא גוֹרְיוֹצרפתית: Le Père Goriot) הוא רומן של הסופר והמחזאי אונורה דה בלזק. הרומן הוא חלק ממכלול הרומנים והסיפורים של בלזק שזכה לשם "הקומדיה האנושית", ושייך, לפי החלוקה של בלזק עצמו, לקטגוריה "תמונות מהחיים הפרטיים". עלילת הרומן מתרחשת ב-1819, ונסובה אודות שלוש דמויות עיקריות: הקשיש ז'אן יואקים גוריו, המכונה אבא גוריו, פושע נמלט בשם ז'אק קולן, וסטודנט תמים מהפרובינציה בשם אז'ן דה ראסטיניאק. השלושה מתגוררים, יחד עם דמויות נוספות, באכסניה של מאדאם ווֹקר בפריז.

הרומן, שכתיבתו הושלמה בספטמבר 1834, פורסם בין 4 בדצמבר 1834 ל-26 בינואר 1835 בכתב-העת La revue de Paris בארבעה חלקים. הוא נחשב לאחד הרומנים החשובים ביותר של בלזק, שבו עשה הסופר לראשונה שימוש נרחב בדמויות שכבר הופיעו ביצירות קודמות שלו, טכניקה ספרותית שהייתה ייחודית לבלזק. אבא גוריו מייצג את הדגם המובהק של הרומן הריאליסטי, שבלזק נחשב אביו מולידו.

עלילת הרומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הרומן נפתחת בתיאור מקיף של האכסניה של מאדאם ווקר, שבה מתגוררים ראסטיניאק, אבא גוריו וקולן, ששוהה במקום תחת השם הבדוי ווטרן. גוריו, יצרן אטריות שפרש מעסקיו, הוציא את כל הונו על שתי בנותיו, דלפי ואנסטסיה, שמנצלות את אהבתו כדי לסחוט ממנו עוד ועוד כספים. הוא זוכה ליחס מלגלג מצד שאר הדמויות באכסניה, מלבד ראסטיניאק והסטודנט לרפואה ביאנשון.

ראסטיניאק, שמבקש לחדור אל החברה הגבוהה בפריז, מתקשה להסתגל לגינונים ולצביעות שמאפיינים את האריסטוקרטיה הפריזאית. הוא זוכה להכוונה ראשונית מצד דודניתו הבארונית, ומצליח להתחבב על אחת מבנותיו של גוריו, דלפי דה נוסיאגן, הנשואה לבנקאי גרמני עשיר. בד בבד מנסה ווטרן לשכנע את ראסטיניאק לחזר אחר רווקה בשם ויקטורין, שאחיה מופקד על ההון המשפחתי. ווטרן מציע לראסטיניאק לדאוג למותו של האח, כדי לאפשר לו לשאת את ויקטורין לאישה ולשים את ידו על כספה. ראסטיניאק מזדעזע מהרעיון ומסרב לשתף איתו פעולה, אך מושפע מעמדותיו של ווטרן בנוגע לחברה ולמוסר. זמן לא רב לאחר מכן מגיעה המשטרה בעקבות ווטרן, שנחשף כפושע מסוכן שזכה לכינוי "מתעה המוות". ווטרן מוציא לפועל את תוכנית הרצח, והמשטרה תופסת אותו באכסניה בעקבות הלשנה של אחת הדיירות במקום.

אבא גוריו, שכועס על יחסו האדנותי של הברון דה נוסיאגן לאשתו, בתו של גוריו, מעודד את ראסטיניאק לחזר אחריה, אך אינו יכול לסייע לו. כל הונו כבר בוזבז על בנותיו. כשבתו השנייה אנסטסיה מספרת לו כי היא נאלצת למכור את התכשיטים המשפחתיים כדי לממן את החובות של מאהבה, הוא סובל משבץ מוחי ומתמוטט. כאשר שוכב גוריו על ערש דווי בנותיו לא טורחות לבקרו. לפני מותו הוא מתפרץ בזעם על חוסר הכבוד שהן הפגינו כלפיו. בהלווייתו של אבא גוריו משתתף רק ראסטיניאק, נער משרת מהאכסניה בשם כריסטוף, ושני אבלים שנשכרו בתשלום. בנותיו של גוריו, שאינן מגיעות בעצמן, שולחות להלוויה את הכרכרות הריקות שלהן לאות הזדהות. בסצנה האחרונה בספר, לאחר שגוריו נקבר, פונה ראסטיניאק לפריז, עליה מתחיל לרדת הערב, ומכריז כנגדה: "עכשיו זה בינך וביני". מיד לאחר מכן הוא הולך, כצעד מתריס ראשון, לארוחת ערב בביתה של הבארונית דה נוסיאגן.

סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן אבא גוריו מתאפיין בתיאור מקיף ומדוקדק של חיי היום-יום, ומדגיש את התלות בין הרגש לבין הכסף. בלזק אמנם מתאר בפירוט ובהפרזה את קווי האופי של דמויותיו עד כדי היותם פתטיים (אבא גוריו) או קומיים (דמויות רבות, ואף ווטרן), אולם מטרתו אינה להעתיק את תיאור המציאות, אלא לחשוף את יסודות החברה הצרפתית ואת מניעיה במטרה לבקר אותם.

מהדורות בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבא גוריו בוויקישיתוף