אגם יאנקיווה

יאנקיווה
	אגם יאנקיווה
	אגם יאנקיווה
מידע כללי
מיקום	צ'ילה
סוג	אגם
מידות
שטח	860 קמ"ר
גובה	70 מטר מעל לפני הים
אורך	42.1 קילומטר
רוחב ממוצע	41.6 ק"מ
מידע נוסף
מקור לנהר	מאויין
מדינות באגן הניקוז	צ'ילה
ערים	פוארטו ואראס, פרוטיאר, יאנקיווה, פוארטו אוקטאי
קואורדינטות	41°08′00″S 72°47′00″W / 41.133333333333°S 72.783333333333°W
	(למפת צ'ילה רגילה) סנטיאגו איקיקה טמוקו אנטופגסטה לה סרנה ולפראיסו קונספסיון פוארטו מונט פונטה ארנס ארגנטינה בוליביה פרו האוקיינוס; האטלנטי; האוקיינוס; השקט; אגם יאנקיווה

יאנקיווה (Llanquihue; בשפת המפוצ'ה: "המקום ששקע") הוא אגם במחוז לוס לאגוס שבדרום צ'ילה. האגם נוצר כתוצאה מהמסת קרחונים קדומים. שטחו 860 קמ"ר, והוא האגם השני בגודלו במדינה, אחרי אגם חנרל קאררה. עומקו המדויק אינו ידוע, אך הוא ככל הנראה עולה על 350 מטרים.

ממזרח לאגם מתנשא הר הגעש אוסורנו ומדרום לו הר הגעש קלבוקו. משני ההרים זורמים נחלים קטנים אל האגם, המשמעותי שבהם פסקאדו ("דג"), שאורכו 18 ק"מ. הוא עצמו מתנקז לנהר מאויין, שנשפך לאוקיינוס השקט במפרץ קורונאדוס. אורכו של נהר זה 85 ק"מ.

רוב היישובים שלגדות האגם מצויים בצדו המערבי. פוארטו ואראס, שבקצה הדרום-מערבי היא העיירה הגדולה ביותר (כ-32 אלף תושבים ב-2002), וצפונית לה שוכנות יאנקיווה, פרוטיאר ופוארטו אוקטאי. בצדו המזרחי הכפר הקטן אנסנדה. כל היישובים מתפרנסים מתיירות, ובפוארטו ואראס אף פועל קזינו. חלק מהיישובים נוסדו במהלך המאה ה-19 בידי מהגרים גרמנים, ובחלקם התיישבו מהגרים גרמנים לאחר היווסדם. לנוכחות הגרמנית הייתה השפעה על האדריכלות המקומית ואף על המטבח המקומי.

האגדה על ליקאראיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבני הוויליצ'ה הייתה אגדה על מקורו של האגם. האגדה מספרת על נערה יפת תואר בשם ליקאראיין (Licarayén) ועל טוקי אמיץ בשם קיטְראלפּי. השניים תכננו להינשא, אלא שהשד פֶּריפּייָאן, שהיה כלוא בהר הגעש אוסורנו, קינא באהבתם, והחליט לשים לה קץ. הוא גרם להר הגעש לפלוט אש, עשן וגופרית, ולהבות כיסו את קו הרקיע. בני הוויליצ'ה התכנסו כדי להחליט מה לעשות כדי להרגיע את השד הזועם. רופא אליל ישיש, שאיש לא הכיר, גרס שיש להקריב את הבתולה היפה ביותר בקרב, ולהניח את לבה בראש הר פיצ'י חואן, כשעליו מקל קינמון. אז, תבוא ציפור שתאכל את הלב, ותשליך את מקל הקינמון ללוע הר הגעש, ותרגיע אותו. ראש השבט קבע כי בתו, ליקאראיין, היא היא היפה שבבתולות, ואותה יש להקריב. הוא סיפר לה בדמעות על החלטתו, אך ליקאראיין שמחה על כך שתוכל להציל את בני שבטה. הייתה לה רק בקשה אחת - שלא יהרוג אותה באמצעות הגרזן או החנית שלו.

למחרת, הובאה ליקאראיין אל היער, והונחה על מצע של פרחים. לאחר שעצמה את עיניה, נשק קיטראלפי למצחה ועקר את לבה. הוא הביא אותו לראש השבט, ואחד הילדים העלה אותו לראש ההר. מיד לאחר שהניח על הלב את מקל הקינמון, הופיע בשמיים קונדור. הקונדור בלע את הלב, ועף לעבר הר הגעש. הוא חג מסביב ללוע שלוש פעמים, ואז הפיל את מקל הקינמון לתוכו. באותו הרגע נעץ קיטראלפי חנית בלבו, כדי שיוכל להתאחד עם אהובתו. שלג החל לרדת, והמשיך לרדת במשך ימים רבים, עד שהכניע את הלהבות. השלג שנמס גלש במורדות ההרים, ויצר את האגם. הפרחים ששימשו כמצע לליקאראיין בזמן מותה הכו שורשים, והפכו לגן פורח.