אומניפוטנטיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אוֹמְנִיפּוֹטֶנְטִיּוּתלטינית: Omnipotens, מילולית "כל הכוח"), בעברית יכולת-כול,[1] היא תכונה של מי שיש לו כוח אבסולוטי, בלתי נדלה וללא גבולות. דתות מונותאיסטיות מייחסות בדרך כלל את תכונת הכל יכולות רק לאל.

בפילוסופיה של רוב הדתות המונותאיסטיות בעולם המערבי, תכונת האומניפוטנטיות מיוחסת לאל לצד תכונות רבות אחרות, ביניהן היותו "אל כל-יודע", "אל נוכח בכל", ו"אל מלא רחמים".

משמעויות לאומניפוטנטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין אנשים בעלי אמונות שונות ואפילו בין אלה המחזיקים באותה דת, המונח כול-יכול התפרש במספר משמעויות. בין המשמעויות הללו ניתן למצוא:

  1. אלוהים מסוגל לעשות הכול. זאת אומרת, התשובה לשאלה: "האם אלוהים יכול לעשות X?" היא תמיד "כן" ואין זה משנה כלל מהו X.
  2. אלוהים יכול לעשות כל מה שהוא בהתאם לטבעו (לכן, לדוגמה, הוא לא יכול לשקר, כיוון שאלוהים, על פי הגדרתו, דברו תמיד אמת). אלוהים יכול להתערב בסדרי בראשית על ידי הכפפת חוקי הטבע וההסתברות לשלטונו, היות שאלה אינם חלק מטבעו של האל, אלא חלק מן העולם הגשמי.
  3. אלוהים יכול לא רק להתגבר על חוקי הפיזיקה וההסתברות, אלא שהוא יכול אף להתגבר על אמיתות לוגיות (לדוגמה, אלוהים יכול לתרבע עיגול, לרבע עיגול, או לגרום לאחד להיות שווה לשתיים), כיוון שאלוהים אינו כבול לכל הגבלה.
  4. אלוהים יכול להתגבר על כל חוקי הפיזיקה, ולבצע כל מעשה שנוכל לדמיין. אולם, הוא אינו יכול לבצע מעשה שאנו עצמנו לא יודעים מה אנו דורשים בו אלא רק איך לומר אותו. למשל: אלוהים אינו יכול להעלים אבן ובמקביל להשאיר אותה קיימת, מפני שדרישה זו חסרת-משמעות. הגדרה זו פותרת את פרדוקס האבן כשאנו מבינים שאין ביכולתנו להגדיר הרמה של אבן שלא ניתן להרים אותה, אם כי ניתן להניח שמציאות כזאת אכן יכולה להתקיים והיא באה ליידי ביטוי בדתות המונותאיסטיות כבחירה חופשית, מושג שנוצר על ידי האל אך אינו בשליטתו.

הגדרת הוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסוף הנוצרי בן ימי הביניים, תומאס אקווינס, הכיר בקושי שבהבנת כוחו של האל. אקוינס כתב כי בעוד "שהכול מודים כי האל כול-יכול... נראה שקשה להסביר מה בדיוק מכילה אותה כול-יכולות של האל". בהגות הפילוסופית-דתית, תכונת כול-יכולות האל מובנת בדרך כלל באופן המתיישב עם הגבלות מסוימות בכוחו של האל, זאת בניגוד לציפייה באשר לכוחות אינסופיים. קיימים דברים שאפילו אל כול-יכול אינו יכול לעשות. תאולוגים נוצרים מימי הביניים הסבו את תשומת הלב לדוגמאות בסיסיות של הגבלות על כוחו של האל. המשפט "האל יכול לעשות כל דבר" הוא בעל משמעות רק בתוספת ההנחה באשר לתנאי חבוי לפיו "מכאן ניתן להסיק את מושלמותו של הכוח האמיתי." תשובה שגורה זו של הוגים שונים מסבירה מדוע קיימות פעולות גשמיות אשר רק בני אדם יכולים לבצען ולא האל, למשל להלך על הרגליים. פעולות אלה אינן בגדר יתרון שיש לבני אדם בכוחם. פעולות אנושיות כמו הליכה, ישיבה או לידה, אפשריות אך ורק כיוון שקיים פגם בטבע האנוש. היכולת לחטוא, לדוגמה, איננה בגדר ביטוי של כוח אלא ביטוי של פגם, או חולשה. בתגובה לשאלות באשר לאל המבצע דברים בלתי אפשריים למוח האנושי (למשל ריבוע העיגול) עונה אקוינס כי "אין דבר שניתן להסיק ממנו סתירה ואשר שייך לתחום הכול-יכולות של האל."[2]

בעת המודרנית, אימץ הפילוסוף ק.ס. לואיס עמדה דומה, במהלך עבודתו על בעיית הרוע. לואיס הולך בדרכו של אקוינס על בעיית הסתירה:

כול-יכולתו משמעותה הכוח לעשות כול שניתן באופן פנימי, לא לעשות את הפנימי לאפשרי. ניתן לייחס לאל נסים, אבל לא אי-היגיון. אין בכך משום הגבלה לכוחו. אם אתה בוחר לומר 'האל יכול לתת ליצור רצון חופשי ובאותה עת למנוע ממנו רצון חופשי' לא הצלחת לומר דבר על האל; צירופים חסרי משמעות של מילים אינם רוכשים לפתע משמעות רק ורק כיוון שהקדמנו להן את שתי מילים 'האל יכול...' אין זה אפשרי יותר לאל מאשר לחלש שביצוריו להוציא לפועל את שתי האלטרנטיבות המוציאות אחת את השנייה; לא מכיוון שכוחו של האל נתקל במכשול כלשהו, אלא מכיוון שאי-היגיון נותר בגדר אי-היגיון אפילו כאשר אנו מדברים על האל.

C.S. Lewis, The Problem of Pain, 18[3]

דחיית תכונת הכול יכולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המחזיקים באמונה המונותאיסטית אך עם זאת דוחים את ההשקפה כי האל כול-יכול. כך בזרמים הקונסרבטיביים והרפורמיים ביהדות וכן תנועות מסוימות בנצרות הפרוטסטנטית. על פי השקפות אלה האל פועל בעולמו בדרך של שכנוע ולא בדרך של כפייה וכוח. האל בא לידי ביטוי בעולם בדרך של השראה וביצירת האפשרות, אבל לא בהכרח בדרך של נסים או בהפרת חוקי הטבע.

דחיית ההשקפה בדבר האומניפוטנטיות של האל נובעת לעיתים משיקולים פילוסופיים או הלכתיים, כפי שיתואר להלן.

שיקולים פילוסופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאולוגיה תהליכית (המכונה לעיתים תאולוגיה נאוקלאסית) דוחה את רעיון האומניפוטנטיות על בסיס פילוסופי מן הטענה כי אומניפוטנטיות כפי שהיא מובנת באופן קלאסי היא בלתי מושלמת ולכן איננה מתיישבת עם הרעיון של אל מושלם.

הרעיון נטוע כבר בהצהרתו של אפלטון ולפיה "קיום הוא כוח" וכך כתב:

הצעתי היא שכל דבר שהוא בגדר יש, כשיש בו איזה שהוא כוח לפעול על איזה שהוא דבר אחר, אול להיפעל, אפילו במידה זעומה ביותר ובידי הפעוט שבפועלים, ואפילו רק פעם אחת בלבד. שהנה להבחנת הדברים שיש הריני מציע סימן היכר זה, דהיינו – כוח, ותו לא.

אפלטון, E247[4]

למסקנה זו אף טוען הפילוסוף צ'ארלס הרטשורן:

כוח הוא השפעה וכוח מושלם הוא השפעה מושלמת... כוח חייב להיות מופעל על דבר מה, לפחות אם ב"כוח" אנו מתכוונים להשפעה, שליטה; אבל אותו דבר נשלט אינו יכול להיות סביל לחלוטין, כיוון שדבר סביל לחלוטין, דבר שאין לו כל נטייה לפעילות בכוחות עצמו, הוא כלום; אולם כאשר הדבר שעליו מופעל הכוח הוא פעיל חלקית, חייבת להיות התנגדות כלשהי, קלה ככל שתהיה, לאותו כוח "אבסולוטי" וכיצד יכול כוח שקיימת לו התנגדות להיות אבסולוטי?

Hartshorne C. Man's Vision of God and the Logic of Theism, 89

ניתן לנסח את הטיעון כדלהלן:

  1. אלוהים קיים
    1. קיום הוא כוח
    2. אם יצור קיים, אזי הוא חייב להיות בעל כוח
    3. אם כל היצורים הם בעלי כוח כלשהו, אזי יש להם כוח כלשהו להתנגד לאלוהים
    4. אם ליצורים יש כוח להתנגד לאלוהים, אזי אלוהים איננו בעל כוח מוחלט
לכן, אם לאלוהים אין כוח מוחלט, אזי אלוהים צריך לגלם בתוכו חלק מן התכונות של הכוח וחלק מן התכונות של השכנוע.

השקפה זו ידועה בשם תאיזם דיפולרי.

העבודות הידועות ביותר הפורשׂות ומבהירות עמדה זו נכתבו על ידי הרב היהודי הקונסרבטיבי, הרולד קושנר. הצורך בהשקפה המשנה את תכונת הכול-יכולות של האל נוסחה אף על ידי הפילוסוף אלפרד נורת' וייטהד בתחילת המאה העשרים, ופותחה על ידי הפילוסוף המצוטט מעלה, צ'ארלס הרטשורן. הרטשורן המשיך ופיתח את השיטה התאולוגית הידועה בשם תאולוגיה תהליכית.

שיקולים תורניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מאלה הדוחים את רעיון האומניפטנטיות עושים זאת מנימוקים תורניים. הם מצביעים בדרך כלל על העובדה כי המונח "כול-יכול" נעדר מהתנ"ך. הם אף מצביעים על כך שברוב תיאורי התנ"ך מופיע האל כמי שעוסק במעשה הבריאה בדרך של שכנוע ורק לעיתים רחוקות בדרך של שימוש בכוח.

אולם, קיימים פסוקים רבים בתנ"ך המבטאים את כל יכולות האל (האומניפוטנטיות האלוהית), אף מבלי לעשות שימוש במונח "כול-יכול" עצמו. מספר פעמים מכונה האל בשם "אל שדי", כינוי המצביע על יכולתו של האל. הנה מספר דוגמאות המצביעות על עצמתו הבלתי נדלית של האלוהים בתנ"ך:

יִירְאוּ מֵ-ה', כָּל-הָאָרֶץ; מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ, כָּל-יֹשְׁבֵי תֵבֵל. כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי; הוּא-צִוָּה, וַיַּעֲמֹד.

תהילים, ל"ג, ח-ט:

וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם-- כֹּל אֲשֶׁר-חָפֵץ עָשָׂה.

תהילים, קט"ו, ג'

וַיְהִי אַבְרָם, בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים; וַיֵּרָא ה' אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי--הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים.

בראשית, י"ז, א'

הִנֵּה אֲנִי ה', אֱלֹהֵי כָּל-בָּשָׂר--הֲמִמֶּנִּי, יִפָּלֵא כָּל-דָּבָר.

ירמיה, ל"ב, כ"ז

וַיֹּאמֶר--וַיַּעֲמֵד, רוּחַ סְעָרָה; וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו.

תהילים, ק"ז, כ"ה

ציטוט תכוף מן הברית החדשה עליו מצביעים אלה המבקשים להדגיש את גבולות כוחו של האל הוא מדברי פאולוס, אחד מן השליחים של הנצרות, הקובע כי אלוהים אינו יכול לומר דבר שקר. על כן נטען כי אין כל בסיס בכתבי הקודש לדבוק באמונה כי האל הוא כול-יכול וכי אמונה זו איננה אלא תוצאה של שילוב בין הגות הלניסטית והגות נוצרית קדומה.

פרדוקס הכול-יכול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פרדוקס הכול-יכול

ניתן לטעון כי האמונה בכוחו המוחלט של האל מניבה פרדוקסים לוגיים מסוימים. הנה דוגמה פשוטה לכך: האם יכול האל לברוא סלע כה כבד עד שאפילו הוא אינו יכול להרימו? אם אכן ביכולתו לעשות זאת, אזי הסלע הוא בלתי ניתן להרמה, ובכך גילינו מגבלה בכוחו של האל. אולם, אם אינו יכול לברוא סלע כזה, עדיין אנו נותרים עם תוצאה זהה, דהיינו, מגבלה בכוחו של האל. בעיה זו הובילה את הוגי ימי הביניים לפיתוח המושג של אינסוף מתמטי ולהניח את היסודות לחשבון אינפיניטסימלי. שילוב של תכונת האומניפוטנטיות יחד עם תכונת ה"כול-יודע" יכולה להניב פרדוקס דומה בשאלה: האם האל יכול לחבר קושיה שלה הוא איננו יכול לתת תשובה?

אוגוסטינוס, בספרו עיר האלוהים, טוען כי האל לא יכול לעשות דבר שיעשה אותו לא-אומניפוטנטי:

באשר הוא נקרא כול-יכול כיוון שהוא עושה כל אשר ברצותו, לא בזכות שהוא סובל ממה שאינו רוצה לעשות; היות שאם כך יפול בחלקו, הוא לא יהיה עוד כול-יכול. לכן, הוא אינו יכול לעשות דברים מסוימים בזכות העובדה שהוא כול-יכול.

אוגוסטינוס, עיר האלוהים, ספר 5, פרק 10.

על כן טוען אוגוסטינוס כי האלוהים אינו יכול לעשות כל דבר, או ליצור כל מצב, אשר תוצאתו תהיה כי האלוהים איננו האלוהים.

כוח אבסולוטי אל מול פוטנציאל אבסולוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל הטענות המופיעות מעלה באשר לכול-יכולתו של האל, מבוססות על התפיסה האנושית. במציאות איננו יכולים לראות או לדעת את מעשי האל, ועל כן איננו יכולים גם לדעת את מגבלותיו. כל אלה הן הנחות המבוססות על הידע המועט שיש לנו על האלוהים ועל ההנחה כי חוקי הפיזיקה זהים בכל מקום (כולל ביקומים מקבילים, בהנחה שקיימים כאלה). אם חוקי הפיזיקה יכולים להיות שונים באופן בלתי מוגבל במספר בלתי מוגבל של יקומים אחרים, אזי פירוש הדבר שכוחו של האל הוא בלתי מוגבל ביחס לכל היקומים. עוד ייתכן כי קיים משהו "מחוץ" לעולם מרובה יקומים זה (נירוואנה, כאוס, כלום).

ניתן לטעון כי אם האל הוא שגורם לגרעין לצמוח לעץ, אזי אלוהים הוא בעל הכוח לצמיחה. אבל אולי האל נתן את כוח הצמיחה לגרעין, בכך שנתן לו פוטנציאל. כך שאלוהים הוא בעל פוטנציאל מוחלט ובעל היכולת להעניק פוטנציאל אבסולוטי. השקפת הפנתאיזם ו/או פנאנתאיזם רואה ביקום/יקומים כגופו של האל ובכך הופך האל לנוכח בכל מקום ובכל דבר. כך שאם אדם עושה משהו, למעשה זהו האל שעושה זאת ואנו איננו אלא כלים בידיו.

בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי תאוריות בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית, התינוק תופס עצמו כאומניפוטנטי בחודשי חייו הראשונים, כאשר כל צורך שמתעורר אצלו מסופק מיידית ואין הוא מודע עדיין לנפרדות בינו לבין המטפלים בו המספקים את צרכיו.

תחושת אומניפוטנטיות בהמשך החיים עשויה להיות סימפטום של הפרעה נפשית או מחלת נפש כגון הפרעה דו-קוטבית וסכיזופרניה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יְכֹלֶת כֹּל במילון פסיכולוגיה (תשנ"ד), באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ תומאס אקוינס, סומה תאולוגיקה
  3. ^ ISBN 0-06-065296-9
  4. ^ כתבי אפלטון, כרך III, סופסטן, עמ' 231. בתרגום יוסף ג. ליבס. הוצאת שוקן, 1975.