איסידורוס מכאראקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפת האימפריה הפרתית בשיאה

איסידורוס מכאראקסיוונית עתיקה: Ἰσίδωρος Χαρακηνός, בלטינית: Isidorus Characenus) היה גאוגרף יווני בן המאה ה-1 לפנה"ס/המאה ה-1 לספירה. כל שאנו יודעים אודותיו, מלבד שמו, כי חיבר ספר ממנו השתמרו לימינו פרגמנטים בלבד.

וילפרד הֶרווי שׁוֹף, שפרסם ב-1914 מהדורה מוערת של הקטעים ששרדו מספרו של איסידורוס, סבור כי שמו מרמז על מוצאו - העיר כאראקס בממלכת כאראקנה, בקצה הצפוני של המפרץ הפרסי של ימינו. אולם הדבר אינו ודאי, שכן היו בעת העתיקה כמה ערים מבוצרות שנשאו את השם "כאראקס", שפירושו ביוונית "גדר כלונסאות".

שם ספרו היחיד של איסידורוס המוכר לנו נקרא בלטינית Mansiones Parthicae – "תחנות דרכים בפרתיה". זהו אִיטִינֶרארְיוּם (אנ') להדרכת הנוסעים בנתיב הסחר היבשתי מאנטיוכיה אל הודו, ומתאר במיוחד את האכסניות לשיירות סוחרים שהופעלו על ידי הממשל של האימפריה הפרתית. הספר נכתב קרוב לוודאי זמן מה אחרי שנת 26 לפנה"ס, שכן איסידורוס מזכיר בו את מרד טירידטס השני נגד פְרָאַטֵס הרביעי שאירע באותה שנה. החיבור, בצורה בה שרד לימינו, נראה כתקציר של חיבור גדול יותר. ציטוט אצל אתנאיוס מעלה את האפשרות כי שם הספר הגדול יותר היה "מסע סביב פרתיה" (פַּרְתִיאַס פֶּרִיאֶגֶטִיקוֹס). הקטע המצוטט אצל אתנאיוס, שאינו נכלל בכתב היד הקיים של "תחנות דרכים בפרתיה", מתאר שליית פנינים.[1]

פליניוס הזקן, הפוליהיסטור הרומי בן המאה ה-1 לספירה, מזכיר חיבור בשם "תיאור העולם" שכתב "דיוניסיוס" מכאראקס, ומוסיף כי הלה "נשלח על ידי הקיסר המנוח אוגוסטוס כדי לאסוף במזרח את כל המידע הדרוש כאשר עמד בנו בכורו לצאת לארמניה על מנת ליטול את הפיקוד על הלחימה נגד הפרתים והערבים".[2] פליניוס נוקב אומנם בשם "דיוניסיוס", אך קרוב לוודאי שזו טעות והכוונה לאיסידורוס. השם "איסידורוס" נזכר פעמים אחדות בספרו של פליניוס כאסמכתא לנתוני מרחקים גאוגרפיים אחדים.[3]

אסופה של הפרגמנטים השונים המיוחסים לאיסידורוס מכאראקס בתרגום לאנגלית ובצירוף הערות פורסמו, כאמור, ב-1914 על ידי וילפרד הרווי שׁוֹף בספרון בן 46 עמודים. התרגום של "תחנות דרכים בפרתיה" הנכלל בספרון זה נעשה על ידי קרל מילר ופורסם בפריז ב-1853.[4]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Wilfred H. Schoff. Pathian Stations by Isidore of Charax. London, 1914. Digitized copy in: parthia.com.
  • Pliny the Elder, The Natural History. Translated by J. Bostock and H.T. Riley. London, Taylor and Francis, 1855. Digitized copy in: Perseus.
  • Athenaeus, The Deipnosophists. Translated by Charles Burton Gulick. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1927-1941. 7 vols. Digitized copy in LacusCurtius.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתנאיוס, 3.93-94 .
  2. ^ Plinius, Naturalis Historia, 6.31.
  3. ^ Plinius, Historia Naturalis, 2.112, 4.5, 4.30, 4.37, 5.6, 5.9, 5.35-39, 5.43.
  4. ^ Karl Müller, Geographi Graeci Minores I, pp. 244-256.