ארפכשד
 | |
| לידה | אור |
|---|---|
| אב |
שם בן נח  |
| צאצאים |
שלח, קינן |
  | |
אַרְפַּכְשָׁד, הוא דמות בתנ"ך, בנו השלישי של שם בן נח, על פי ספר בראשית, פרק י', פסוק כ"ב וספר דברי הימים א', פרק א', פסוק י"ז. על פי ספר היובלים הוא מקורו של עם הכשדים[1]. גם נפתלי הרץ טור-סיני מזהה אותו כאב האפונימי של עם זה[2].
שמות אחיו על פי פרק י': עילם, אשור, לוד וארם. על פי דברי הימים א', היו לו עוד 4 אחים: עוץ, חול, גתר ומשך. אולם על פי בראשית, 4 האחרונים היו בני ארם, אחיו של ארפכשד. בנו של ארפכשד היה שלח וע"פ תרגום השבעים וכן ספר היובלים[3] קינן או קינם.
ארפכשד נולד שנתיים לאחר המבול (א'תרנ"ח לבריאת העולם (2103 לפנה"ס), על פי הכרונולוגיה המסורתית) וחי 438 שנים. את שֶלַח ילד בגיל 35. יוסף בן מתתיהו מציין כי ארפכשד נולד שתים עשרה שנה לאחר המבול[4].
השם ארפכשד מוזכר גם בספר יהודית (פרק א') כשמו של מלך מדי שנבוכדנצר ניצח[5]. בקוראן, הוא קרוי בשם "ארפכשו"[6].
ארפכשד מת בגיל ארבע מאות שלושים ושמונה, כשיצחק היה בן ארבעים ושמונה[7].
שם חיצוני לאשתו הוא רצויה בת ששון או בת שושנה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר היובלים פרק ט', פסוק ה'
- ^ הלשון והספר: בעיות יסוד במדע הלשון ובמקורותיה הספרותיים - כרך האמונות והדעות, הלשון והספר בעיות יסוד במדע הלשון ובמקורותיה הספרותיים, מדור שלישי עולם ומלואו בהשקפת המקרא, פרק ו' "ארפכשד ומולדת האבות", עמ' 249, מאת נ. ה. טור-סיני, הוצאת מכון ביאליק, 1955
- ^ פרק ח', פסוק ב'
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ירושלים, מוסד ביאליק, 2002, עמ' 17.
- ^ ספר יהודית פרק א'
- ^ תרגום עברי של הקוראן מן המאה הי"ז, חוה לצרוס-יפה
- ^ ספר הישר
| עשרה דורות מנח עד אברהם | |
|---|---|
|
| צאצאי נח לפי ספר בראשית | ||
|---|---|---|
| שם ובניו | עילם • אשור • ארפכשד • לוד • ארם • עוץ • חול • גתר • מש • שלח | |
| חם ובניו | כוש • מצרים • פוט • כנען • סבא • חוילה • סבתה • רעמה • סבתכא • נמרוד • לודים • ענמים • להבים • נפתוחים • פתרוסים • כסלוחים • יבוסי • אמורי • גרגשי • חיוי • ערקי • סיני • ארוודי • צמרי • חמתי | |
| יפת ובניו | גומר • מגוג • תירס • יוון • תובל • משך • מדי • ריפת • אשכנז • תוגרמה • אלישה • תרשיש • כתים • דדנים | |