בדיקת בריום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צילום בליעת בריום מדגים את הוושט

בדיקת בריום היא בדיקה רפואית שנעשית באמצעות בליעה או חוקן של תמיסת מלחי בריום שמדגימה ומשקפת את מצב דרכי העיכול, כדי לאתר בעיות כמו דלקות, היצרויות, חסימות, גידולים ובעיות אחרות.

מהות הבדיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הבדיקה הרופא מחדיר לגוף תמיסה סמיכה ולבנה של מלחי בריום שמשמשת כחומר ניגוד, ועוקב אחר מעבר החומר בגוף באמצעות טכנולוגיה הקרויה פלואורוסקופיה שהיא מכונת שיקוף רנטגן המשתמשת בעיבוד דיגיטלי שמאפשר צפייה רצופה במסך טלוויזיה ואף יכולת הקלטת וידאו או תמונות סטילס. הבדיקה נעשית על ידי רופא רדיולוג, בסיוע של רנטגנאי.

מלחי הבריום מופיעים בתצלומים בצבע לבן ומדגימים את המבנה של מערכת העיכול, ואת קווי המתאר ואת הציפוי של דרכי העיכול. הבריום מצטבר באזורים בעייתיים, ומסמן כיבים, חסימות וגידולים.

הבדיקה מתחלקת לשני סוגים עיקריים: בליעת בריום לבדיקת דרכי העיכול העליונות וחוקן בריום לבדיקת דרכי העיכול התחתונות. בכל הבדיקות הללו ישנן הכנות מוקדמות שהנבדק צריך לעשות.

דרכי עיכול עליונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לבדוק את דרכי העיכול העליונות יש לבלוע תמיסה המורכבת ממלחי בריום, תוך כדי הבליעה ובמהלכה נעשית בדיקת שיקוף באמצעות רנטגן. הנבדק חייב להגיע לבדיקה זו מתוך צום מוחלט, של כ-10 עד 12 שעות. אצל אנשים רגישים במיוחד בליעת הבריום הסמיך, עלולה לעורר את רפלקס ההקאה, ולגרום להקיא את החומר.

בדיקה זו מתחלקת לשני חלקים:

בדיקת ושט-קיבה-תריסריון - UGI[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקה בריום, מדגימה את הקיבה והתריסריון בלבן

בדיקה זו מתחילה בעמידה. הנבדק מתבקש לבלוע את תמיסת הבריום, תוך כדי שיקוף, כדי לשלול בעיות בליעה. השיקוף נעשה מספר פעמים מזוויות שונות. לאחר מכן ניתנת לנבדק תמיסת גרגרים מוגזת כדי לנפח את הקיבה. מכיוון שהתמיסה בולטת בצילום ניתן לאבחן בעיות שונות כמו ליקויים אנטומיים, בעיות בהתכווצויות של הוושט ועוד. לאחר מכן המשך הבדיקה נעשה בשכיבה כדי לבדוק האם ישנו רפלוקס קיבתי ושטי, וכדי לשלול בעיות שעלולות להיות קיימות בקיבה או בתריסריון. זמן הבדיקה הוא כחצי שעה.

צילום פסאז' - בדיקה של המעי הדק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקה זו נועדה להדגים את המעי הדק. בבדיקה זו לאחר שתיית נוזל הבריום, לעיתים במנה כפולה מהבדיקה הקודמת, והגעתו למעי הדק. נעשים צילומים במהלך מעברו של הנוזל במעי הדק. זמן המעבר משתנה מאדם לאדם, ותלוי בקצב העיכול שלו, והוא לרוב יהיה בין שעה לשלוש שעות, אך יכול להגיע אף לחמש שעות. יש להימנע משימוש בתרופות שפועלות על מערכת העיכול, כדי לקבל מצב טבעי כמידת האפשר. נוזל הבריום יוצא מפי הטבעת ללא כל ספיגה אפשרית בגוף.

חוקן בריום - דרכי עיכול תחתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקת חוקן בריום מראה בבירור בקע במעי הגס.

בבדיקה זו תמיסת הבריום מוחדרת למעי הגס דרך פי הטבעת ביחד עם אוויר. בדיקה זו אורכת כ-45 דקות, ובמהלכה מודגם המעי הגס על גבי המסך ונלקחים צילומים שלו בפוזיציות שונות. באמצעות בדיקה זו ניתן לאתר בעיות שונות במעי הגס כמו דלקות, פוליפים, גידולים, חסימות והיצרויות. הליך זה עשוי לגרום לנבדק כאבים עוויתיים שעוצמתן קלה עד בינונית. מכיוון שמדובר בהקרנה לאזור האגן, אין לבצע בדיקה זו בזמן הריון. יש להתכונן לבדיקה זו באמצעות ניקוי יסודי של המעי הגס.

לאחר הבדיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הבדיקה הגוף יפלוט את התמיסה באופן טבעי בצואה במשך יום יומיים. ייתכנו תופעות לוואי לא משמעותיות כמו תחושת כבדות או חוסר נוחות במעיים, ואף עצירות. מומלץ להרבות בשתיית מים, כדי לעזור לגוף לפלוט את החומר מהגוף. יש הממליצים ליטול חומר משלשל עדין כדי להאיץ את הפרשת הבריום.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר רוברט ברקוב (עורך ראשי), מֶ‏רְק - המדריך הרפואי השלם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר והד ארצי, 2002, עמ' 484, 486

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.