בוב פוסי

בוב פוסי
Bob Fosse
	בובי פוסי עם ויוויקה לינדפורס במחזמר "פאל ג'ואי", 1963
לידה	23 ביוני 1927; שיקגו, ארצות הברית
פטירה	23 בספטמבר 1987 (בגיל 60); בית החולים האוניברסיטאי ג'ורג' וושינגטון, ארצות הברית
מקום קבורה	Quogue
שם לידה	Robert Louis Fosse
סוגה מועדפת	מחזמר
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1947
מקום לימודים	תיכון אמונדסן
בן או בת זוג	ג'ואן מקראקן (דצמבר 1952–1959); ; גוון ורדון (1960–23 בספטמבר 1987); Mary Ann Niles (1949–1951) אן רייקלינג (1972–1978); ; Jennifer Nairn-Smith ;
צאצאים	Nicole Fosse
פרסים והוקרה	פרס הריקוד קאפצ'יו (1987); Laurence Olivier Award for Best Theatre Choreographer (2001); פרס טוני לבמאי הטוב ביותר למחזמר (1973); פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (1971); פרס באפט"א לבימוי הטוב ביותר; פרס אמי; פרס מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית לסרט הטוב ביותר; פרסי הכוריאוגרפיה האמריקנים ;
	פרופיל ב-IMDb

רוברט לואיס "בוב" פוסי (באנגלית: Bob Fosse; ‏23 ביוני 1927 – 23 בספטמבר 1987) היה שחקן, רקדן, כוריאוגרף, במאי תיאטרון וקולנוע, מחזאי ותסריטאי אמריקאי. הוא יצר שורה של מחזות זמר מצליחים ("צ'ריטי המתוקה", "שיקגו", "פיפין" ועוד), זכה באופן חסר תקדים בשמונה פרסי טוני וכן בפרס האוסקר על בימוי הסרט "קברט", והיה מועמד ארבע פעמים נוספות לפרס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסי נולד בשיקגו, אילינוי, השני הצעיר מבין שישה אחים. הוא התחבר עם רקדן צעיר בשם צ'ארלס גראס והחל בשיתוף פעולה איתו בשם "האחים ריף", במעבר בין תיאטראות שונים בסביבות שיקגו. לאחר שגויס לצבא השתתף פוסי במופע "מצב קשה", שסייר בבסיסים הצבאיים ובבסיסים הימיים באוקיינוס השקט. הוא עבר לניו יורק בשאיפה להיות "פרד אסטר החדש". הופעתו עם אשתו הראשונה, הרקדנית מרי אן נילס (1923–1987), ב"קרא לי מיסטר" לכדה את תשומת לבם של דין מרטין וג'רי לואיס. פוסי ונילס היו שחקנים קבועים בתוכנית הרדיו "מצעד הלהיטים" במהלך עונת 1950–1951, ובאותו זמן מרטין ולואיס צפו בהם מופיעים במלון בניו יורק וסידרו להם הופעה בתוכנית הטלוויזיה "שעת הקומדיה של קולגייט". פוסי חתם על חוזה עם MGM ב-1953. הופעות המסך המוקדמות שלו כללו את הסרטים "הרומנים של דובי גיליס", "תן מנוחה לילדה" ו"נשקיני קייט". פוסי אף חיבר את הכוריאוגרפיה בקטע קצר ב"נשקני קייט", ותפס בכך את תשומת לבם של המפיקים בברודוויי^[1]^[2].

קריירה בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שקריירת המשחק שלו בסרטי הקולנוע קרטעה, פוסי לא היה מעוניין לעבור מהוליווד לתיאטרון. ב-1954 עשה לבסוף את הצעד ויצר את הכוריאוגרפיה למחזמר הראשון שלו, "משחק הפיג'מות" ולאחריו גם ל"לעזאזל, יאנקיז", שניהם של המחזאי-במאי ג'ורג' אבוט. בעבודתו על "לעזאזל יאנקיז" הוא פגש את הכוכבת הג'ינג'ית העולה גווין ורדון, איתה התחתן ב-1960. על מופע זה זכתה ורדון בפרס הטוני הראשון שלה לשחקנית הטובה ביותר. בשנת 1957 יצר פוסי כוריאוגרפיה למחזמר "נערה חדשה בעיר", גם הוא בבימויו של אבוט, וורדון זכתה שוב בטוני. באותה שנה הוא גם יצר את הכוריאוגרפיה לגרסה הקולנועית של "משחקי הפיג'מה" בכיכובה של דוריס דיי. ב-1960 שימש בפעם הראשונה כבמאי וכוריאוגרף של מחזמר בשם "ג'ינג'ית".

המחזמר "ג'ינג'ית" העניק לוורדון את הטוני השלישי שלה כשחקנית הטובה ביותר. המופע זכה גם בטוני למחזמר הטוב ביותר ופוסי לקח את הפרס על הכוריאוגרפיה הטובה ביותר. פוסי שיתף פעולה שוב עם ורדון כבמאי וכוריאוגרף ב"צ'ריטי המתוקה" וכן ב"שיקגו". הוא זכה בטוני על הבימוי הטוב ביותר של מחזמר ב-1973 עם "פיפין". פוסי זכור גם בביצוע שיר ומספר ריקודים בגרסה הקולנועית של "הנסיך הקטן"ב-1974.

הערכה ככוריאוגרף[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסי היה כוריאוגרף חדשני ורשם הישגים רבים בחייו. ב"לעזאזל יאנקיז", הוא קיבל השראה מ"הכהן הגדול של ריקוד הג'אז התיאטרלי", ג'ק קול^[3], וכן הושפע מג'רום רובינס. בבימוי ובכוריאוגרפיה של "ג'ינג'ית", הוא עשה שימוש באחד מסדרת ריקודי הבלט הראשונים בתוכנית על מנת להכיל חמישה סגנונות ריקוד שונים: מחול ג'אז, קאן-קאן, מחול צועני, מארש וסגנון המיוזיק הול האנגלי מהסוג הישן. הוא ניצל את הרעיון של סאבטקסט ונתן לרקדניו משהו לחשוב עליו במהלך הריקוד. הוא גם החל את המגמה של תאורה התורמת ליצירה ואשר מפנה את תשומת לבו של הקהל לדברים מסוימים.

סגנונו של פוסי כלל שימוש בהפיכת ברכיים, פנייה לצדדים, גלגול כתפיים, שימוש בכפפות ו"ידי ג'אז"^[4]. עם פרד אסטר כמודל להשפעה, הוא השתמש באביזרים כגון כובעי מגבעת, מקלות הליכה וכיסאות. השימוש הרב בסימן המסחרי שלו, כובעים, הושפע, לדברי הביוגרף מרטין גוטפריד, מהתודעה העצמית שלו: "הקרחת שלו הייתה הסיבה שהוא חבש כובעים, והייתה ללא ספק הסיבה להשמת כובעים על הרקדנים שלו"^[3]. חלק מהריקודים הפופולריים ביותר שלו כוללים את "Steam Heat" מ"משחק הפיג'מות" ו-"Big Spender" מ"צ'ריטי המתוקה". הסצנה "Rich Man's Frug" ב"צ'ריטי המתוקה" היא דוגמה נוספת לסגנון המיוחד שלו.

בסרטו "כל הג'אז הזה" הציג פוסי את שתי הנשים שינציחו את מורשתו, גווין ורדון ואן רינקינג. שתיהן תהיינה אחראיות לשמר את הכוריאוגרפיה הייחודית שלו בחייו ולאחר מותו. רינקינג שיחקה את התפקיד של רוקסי הארט בחידוש הניו יורקי המצליח של המחזמר "שיקגו" ב-1996. היא יצרה כוריאוגרפיה "בסגנון בוב פוסי" להפקה הזאת, שרצה שנים רבות בברודוויי. ב-1999, ורדון שימשה כיועצת אמנותית למופע רביו חסר עלילה שנקרא "פוסי" שנועד להציג דוגמאות של "כוריאוגרפיית פוסי קלאסית". המופע זכה בפרס הטוני למחזמר הטוב ביותר. במובנים רבים אחראי פוסי באופן עקיף, דרך הכוריאוגרפיה הייחודית שיצר, לקריירות של רקדנים רבים ברחבי העולם^[5].

קריירה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסי ביים חמישה סרטי קולנוע באורך מלא. הסרט הראשון שביים, "צ'ריטי המתוקה" מ-1969 בכיכובה של שירלי מקליין, הוא עיבוד של המחזמר בברודוויי, אותו צילם במנהטן. סרטו השני, "קברט" זכה בשמונה פרסי אוסקר, כולל פרס הבמאי הטוב ביותר לפוסי (הוא גבר על פרנסיס פורד קופולה עם "הסנדק"). הסרט צולם במקום התרחשות העלילה, ברלין, וזיכה גם את לייזה מינלי וג'ואל גריי באוסקר על תפקידיהם.

סרטו הבא, "לני" מ-1974, היה ביוגרפיה של הקומיקאי לני ברוס בכיכובו של דסטין הופמן. הסרט היה מועמד לאוסקר על הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר. בדיוק כשזכה באוסקר על "קברט", בטוני על "פיפין", ובאמי על בימוי מופע הטלוויזיה של לייזה מינלי, החל פוסי לסבול מבעיות בריאות ועבר ניתוח לב פתוח. ב-1979 כתב וביים סרט אוטוביוגרפי למחצה "כל הג'אז הזה", שהציג את החיים של כוריאוגרף-במאי רודף נשים ומכור לסמים הנמצא בין ניצחון לכישלון. "כל הג'אז הזה" זכה בארבעה פרסי אוסקר והביא את המועמדות לאוסקר השלישית שלו לבמאי הטוב ביותר. כמו כן, זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 1980.

סרטו האחרון, "80 כוכבים" מ-1983 היה ביוגרפיה שנויה במחלוקת על נערת הפלייבוי והשחקנית דורותי סטרטן שנרצחה בידי בעלה. הסרט היה מועמד למספר פרסים והוקרן מחוץ לתחרות בפסטיבל ברלין.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקות במה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קרא לי מיסטר" 1947 (שחקן)
"עושה את מנהטן", 1948 (שחקן)
"תרקוד לי שיר", 1950 (שחקן)
"מיליארדים דולר בייבי", 1951(שחקן)
"שנות העשרים הסוערות", 1951 (שחקן)
"ג'ואי פאל", 1952 (שחקן)
"משחק הפיג'מות", 1954 (כוריאוגרף)
"לעזאזל, יאנקיז", 1955 (כוריאוגרף)
"פעמונים מצלצלים", 1956 (כוריאוגרף שותף)
"ילדה חדשה בעיר", 1958 (כוריאוגרף)
"ג'ינג'ית", 1959 (במאי וכוריאוגרף)
"איך להצליח בעסקים מבלי להתאמץ",1961 (כוריאוגרף)
"קצת ממני", 1962 (במאי וכוריאוגרף שותף)
"הנאות וארמונות", 1965 (במאי וכוריאוגרף)
"צ'ריטי המתוקה", 1966 (במאי וכוריאוגרף)
"פיפין", 1972 (מחזאי ללא קרדיט, במאי וכוריאוגרף)
"לייזה עם z",‏ 1972 (במאי וכוריאוגרף)
"שיקגו", 1975 (מחזאי, במאי וכוריאוגרף)
"ריקוד", 1978 (במאי וכוריאוגרף)
"ביג דיל", 1986 (במאי וכוריאוגרף)

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הרומנים של דובי גיליס", 1953 (שחקן)
"תן מנוחה לילדה", 1953 (שחקן)
"נשקיני קייט", 1953 (שחקן)
"חג מולד לבן", 1954 (כוריאוגרף)
"אחותי איילין"", 1955 (שחקן וכוריאוגרף)
"משחקי הפיג'מה", 1957 (כוריאוגרף)
"לעזאזל, יאנקיז", 1958 (רקדן וכוריאוגרף)
"צ'ריטי המתוקה", 1969 (במאי וכוריאוגרף)
"קברט", 1972 (במאי וכוריאוגרף)
"לני", 1974 (במאי)
"הנסיך הקטן", 1974 (שחקן וכוריאוגרף)
"גנבים", 1977 (שחקן)
"כל הג'אז הזה", 1979 (תסריטאי, במאי וכוריאוגרף)
"80 כוכבים", 1983 (תסריטאי ובמאי)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא בוב פוסי בוויקישיתוף

בוב פוסי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
בוב פוסי, באתר AllMovie (באנגלית)
בוב פוסי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
בוב פוסי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
בוב פוסי במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
בוב פוסי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
בוב פוסי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Choreographer and Director Bob Fosse Dies, Los Angeles Times, September 24, 1987
^ Bob Fosse biography pbs.org.
^ ¹ ² Gottfried, Martin (1998). "All His Jazz: The Life and Death of Bob Fosse". Da Capo Press. pp. 49, 65, 81, 85, 104, 116, 124–125, 130, 139.
^ Cutcher, Jenai (2005). "Bob Fosse, The Rosen Publishing Group" pp.21, 27
^ Bob Fossi, MTV

[1] Choreographer and Director Bob Fosse Dies, Los Angeles Times, September 24, 1987

[2] Bob Fosse biography pbs.org.

[Gottfried1998-3] ¹ ² Gottfried, Martin (1998). "All His Jazz: The Life and Death of Bob Fosse". Da Capo Press. pp. 49, 65, 81, 85, 104, 116, 124–125, 130, 139.

[4] Cutcher, Jenai (2005). "Bob Fosse, The Rosen Publishing Group" pp.21, 27

[5] Bob Fossi, MTV

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

פרס טוני לבימוי הטוב ביותר במחזמר
1960–1975	ג'ורג' אבוט (1960) • גואר צ'מפיון (1961) • אייב בורוז (1962) • ג'ורג' אבוט (1963) • גואר צ'מפיון (1964) • ג'רום רובינס (1965) • אלברט מארה (1966) • הרולד פרינס (1967) • גואר צ'מפיון (1968) • פיטר האנט (1969) • רון פילד (1970) • הרולד פרינס (1971) • הרולד פרינס ומייקל בנט (1972) • בוב פוסי (1973) • הרולד פרינס (1974) • ג'פרי הולדר (1975)
1976–2000	מייקל בנט (1976) • ג'ין סאקס (1977) • ריצ'רד מאלטבי ג'וניור (1978) • הרולד פרינס (1979) • הרולד פרינס (1980) • ווילפורד ליץ' (1981) • טומי טיון (1982) • טרבור נון (1983) • ארתור לורנטס (1984) • דס מקאנוף (1985) • ווילפורד ליץ' (1986) • טרבור נון וג'ון קיירד (1987) • הרולד פרינס (1988) • ג'רום רובינס (1989) • טומי טון (1990) • טומי טון (1991) • ג'רי זקס (1992) • דס מקאנוף (1993) • ניקולס הייטנר (1994) • הרולד פרינס (1995) • ג'ורג' סי וולף (1996) • וולטר בובי (1997) • ג'ולי טיימור (1998) • מתיו בורן (1999) • מייקל בלייקמור (2000)
2001–הווה	סוזן סטרומן (2001) • ג'ון רנדו (2002) • ג'ק אובריאן (2003) • ג'ון מנטלו (2004) • מייק ניקולס (2005) • ג'ון דוייל (2006) • מייקל מאייר (2007) • ברטלט שר (2008) • סטיבן דלדרי (2009) • טרי ג'ונסון (2010) • קייסי ניקולאו וטריי פארקר (2011) • ג'ון טיפאני (2012) • דיאן פאולוס (2013) • דארקו טרסניאק (2014) • סם גולד (2015) • תומאס קייל (2016) • כריסטופר אשלי (2017) • דייוויד קרומר (2018) • רייצ'ל חבקין (2019) • אלכס טימברס (2021) • מריאן אליוט (2022) • מייקל ארדן (2023)