ביירון וייט

ביירון וייט
Byron White

ביירון וייט
לידה	8 ביוני 1917 פורט קולינס, קולורדו, ארצות הברית
פטירה	15 באפריל 2002 (בגיל 84) דנוור, קולורדו, ארצות הברית
שם מלא	ביירון ריימונד "וייזר" וייט
מדינה
מקום קבורה	קתדרלת סנט ג'ון, דנוור, קולורדו, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת קולורדו בולדר קולג' הרטפורד בית הספר למשפט של ייל אוניברסיטת קולורדו
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית 16 באפריל 1962 – 28 ביוני 1993 (31 שנים) תחת נשיאי בית המשפט העליון ארל וורן וורן ברגר ויליאם רנקוויסט נשיא ממנה ג'ון פיצג'רלד קנדי → צ'ארלס ויטאקר רות ביידר גינסבורג ←
פרסים והוקרה
פרס תאודור רוזוולט (1969) כוכב הארד מדליית החירות הנשיאותית מלגת רודס
חתימה

ביירון ריימונד "וייזר" וייט (באנגלית: Byron Raymond "Whizzer" White‏; 8 ביוני 1917 – 15 באפריל 2002) היה שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית בשנים 1962–1993, שמונה על ידי הנשיא ג'ון פ. קנדי. וייט היה השופט הראשון בבית משפט זה ממדינת קולורדו. קודם לקריירה השיפוטית שלו נודע וייט גם בשל היותו שחקן פוטבול מקצועי.

ראשית חייו

וייט נולד בפורט קולינס שבקולורדו וגדל בעיירה וילינגטון שבצפון-מרכז המדינה, בה סיים את לימודיו התיכוניים. הוא למד באוניברסיטת קולורדו בבולדר. זכה במלגת רודז ולאחר שנת הפסקה שבה שיחק פוטבול יצא ללימודים בקולג' הרטפורד באוניברסיטת אוקספורד שבבריטניה.

במלחמת העולם השנייה ביקש וייט להצטרף לחיל הנחתים, אך נפסל מלשרת שם בשל עיוורון צבעים. הוא שירת כקצין מודיעין בצי האמריקני והיה מוצב בזירת האוקיינוס השקט. הוא עוטר במהלך המלחמה בשני עיטורי כוכב הארד.

לאחר המלחמה נשא וייט אישה, ולזוג נולדו בן ובת.

קריירת פוטבול

במהלך לימודיו באוניברסיטת קולורדו שיחק וייט פוטבול בקבוצת קולורדו בופלוס של האוניברסיטה. הוא גם שיחק כדור בסיס וכדורסל. שם דבק בו הכינוי "ויזר" (Whizzer) שליווה אותו למורת רוחו גם במהלך הקריירה המשפטית שלו. לאחר סיום לימודיו שם הוא הצטרף לקבוצת פיטסבורג פיירטס מה-NFL ושיחק בה במהלך עונת 1938. לאחר הפסקה לרגל יציאתו ללימודים באוקספורד הוא שיחק בשנים 1940–1941 בקבוצת דטרויט ליונס. בסך הכל שיחק וייט ב-33 משחקים במסגרת ה-NFL. קריירת הפוטבול שלו נקטעה כאשר התגייס לשירות צבאי, שלאחריו בחר לפנות ללימודי משפטים. ב-1954 הוא נבחר להיכל התהילה של פוטבול המכללות. ב-2007, לאחר מותו, הוא נבחר גם להיכל התהילה של אגודת האתלטיקה של הרי הרוקי (Rocky Mountain Athletic Conference).

קריירה משפטית מוקדמת

לאחר המלחמה למד וייט משפטים באוניברסיטת ייל וסיים בה את לימודיו בהצטיינות. הוא שימש כמתמחה לשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית פרד וינסון, ולאחר מכן שב לקולורדו ועבד כעורך דין בתחום המשפט המסחרי במשך חמש עשרה שנים.

במהלך מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1960 שימש וייט כיושב ראש מסע הבחירות של ג'ון פ. קנדי בקולורדו. בממשל הנשיא קנדי מונה וייט למשנה לתובע הכללי של ארצות הברית, התפקיד השני בחשיבותו במשרד המשפטים האמריקני, שבראשו עמד רוברט קנדי, ועבודתו שם זכתה להערכתו של הנשיא.

הכהונה בבית המשפט העליון

לאחר התפטרותו של שופט בית המשפט העליון צ'ארלס אוונס ויטאקר ב-1962 מינה הנשיא ג'ון פ. קנדי את וייט בן ה-44 כמחליפו. וייט כיהן בבית המשפט 31 שנים - התקופה הרביעית באורכה במאה העשרים. למרבה האירוניה הנחיל וייט בחלק מהחלטותיו אכזבה לתומכיו של קנדי, שתקוותם שוייט יצטרף למחנה הליברלי בבית המשפט לא נתגשמה.

במהלך כהונתו כתב וייט 994 פסקי דין. הוא נודע בשאלות הנחרצות שהפנה כלפי עורכי דין שטענו בפני בית המשפט. עיתונאים ומשפטנים שעקבו אחר החלטותיו השיפוטיות התקשו לפענח את הפילוסופיה השיפוטית שהנחתה אותו. וייט נטה לפסוק במשפטים שלפניו על פי גישה מעשית ובראייה צרה שהתמקדה בעובדות המקרה, ולרוב סירב לקבוע על בסיסם הלכות חוקתיות רחבות.

ברוח הניו-דיל תמך וייט בהכרה בסמכויות רחבות של הממשלה, והסתייג בעקביות מהטלת מגבלות על פעולת המשטרה (גישה שהובילה להצטרפותו לדעת המיעוט בפסק הדין הנודע מירנדה נגד אריזונה). השקפתו השיפוטית תוארה על ידי משקיפים כנוטה לתפיסה של ריסון עצמי שיפוטי.

ב-1993, שנת פרישתו מכהונתו, ניהל וייט את השבעת סגן הנשיא אל גור, לפי בקשתו של האחרון. הנשיא ביל קלינטון מינה לבית המשפט העליון במקומו את השופטת רות ביידר גינסבורג.

לאחר הפרישה מבית המשפט העליון

לאחר פרישתו מבית המשפט העליון ישב וייט מדי פעם בדין בבתי המשפט הפדרליים הנמוכים יותר. עד למועד קרוב למותו הוא השתמש בלשכה בבניין בתי המשפט הפדרליים בעיר דנוור. הוא גם כיהן כחבר הוועדה לבחינת חלופות מבניות לבתי המשפט הפדרליים לערעורים.

וייט נפטר ב-15 באפריל 2002, יום לפני מלאת 40 שנה למינויו לבית המשפט העליון, בגיל 84. הוא נקבר בקתדרלת סנט ג'ון בדנוור. ערב מותו הוא היה השופט החי האחרון מבין השופטים שכיהנו בבית המשפט העליון בראשות ארל וורן.

מפעלי הנצחה

בניין בתי המשפט הפדרליים בדנוור, שבו שוכן בית המשפט הפדרלי העשירי לערעורים, נקרא על שמו של וייט. אגודת שחקני ה-NFL מעניקה מדי שנה את פרס ביירון וייט לשחקן אחד לציון עבודת הצדקה שלו.

ב-2003 העניק הנשיא בוש לוייט לאחר מותו את מדליית החירות הנשיאותית.

אחד ממתמחיו לשעבר של וייט, דניס האצ'ינסון, חיבר ביוגרפיה אודותיו תחת השם The Man Who Once was Whizzer White.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ביירון וייט בוויקישיתוף

• ביירון וייט (אורכב 13.09.2011 בארכיון Wayback Machine) באתר החברה ההיסטורית של בית המשפט העליון של ארצות הברית
• ביירון וייט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ביירון וייט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)