בית המשפט האירופי לביקורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית המשפט האירופי לביקורת
Cour des comptes européenne
החותם הרשמי
החותם הרשמי
מידע כללי
תחום שיפוט האיחוד האירופי עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 18 באוקטובר 1977 עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהל Klaus-Heiner Lehne עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה מרכזי לוקסמבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
eca.europa.eu
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בית המשפט האירופי לביקורתצרפתית: Cour des comptes européenne) הוא אחד משבעת המוסדות של האיחוד האירופאי. למרות שנקרא בית משפט הוא אינו בעל סמכות שיפוט ומהווה גוף הביקורת והבקרה על חשבונות האיחוד האירופאי והמדינות החברות בו. פעילות בית המשפט לביקורת והגדרת תפקידיו וסמכותו מוסדרים בסעיפים 285–287 של אמנת האיחוד האירופאי. התקנות הפנימיות של בית המשפט לביקורת המסדירים את אופן פעילותו נקבעים על ידיו אך חייבים באישור מועצת האיחוד האירופי. ב-22 ביולי 1975, במסגרת אמנת בריסל בוטלו שני מוסדות הביקורת שהיו אחד לקהילת הפחם והפלדה והשני לקהילת האטום ולקהילה הכלכלית האירופית והוחלט על הקמת בית המשפט לביקורת כגוף חיצוני. הוא החל את פעילותו בפועל רק באוקטובר 1977 בלוקסמבורג, שם הוא יושב עד היום. בנובמבר 1992, עם כניסת אמנת מאסטריכט לתוקף הפך בית המשפט לביקורת למוסד מן המניין של האיחוד האירופאי. בית המשפט לביקורת מונה 27 חברים, נציג אחד מכל מדינה חברה באיחוד האירופאי. נשיא בית המשפט לביקורת הנוכחי הוא הפוליטיקאי הגרמני, קלאוס היינר לחנה (Klaus-Heiner LEHNE).[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר היו קיימים באירופה שני גופי בקרה נפרדים. הראשון וועדת הבקרה של קהילת האטום ושל הקהילה הכלכלית האירופית. השני, נציב החשבונות של קהילת הפחם והפלדה. אמנת בריסל שנחתמה במאי 1975 הורתה על פירוק גופים אלו ועל הקמת בית המשפט האירופי לביקורת. עם כניסתה לתוקף של אמנת מאסטריכט ב-1993 קיבל בית המשפט האירופי לביקורת מעמד של מוסד מן המניין מהלך שהביא להרחבת הסמכויות ועצמאותו של המוסד. באמנה זו הוצגה משימת בית המשפט האירופי לביקורת - הצהרת מהימנות חשבונות האיחוד והחוקיות והתקינות של הפעולות הקשורות בו. כניסת אמנת אמסטרדם לתוקף ב-1999 הרחיבה את סמכויות ותפקידי המוסד במאבק בהונאה ובשחיתות באירופה. אמנת ניס מ-2001 הגדירה את הרכבו של בית המשפט האירופי לביקורת, נציג אחד מכל מדינה חברה באיחוד האירופי והדגישה את חשיבות שיתוף הפעולה של בית המשפט האירופי לביקורת עם גופי הביקורת הלאומיים במדינות החברות.

בית המשפט חבר בארגון מוסדות הביקורת העליונים של אירופה מיום היווסדו של הארגון בשנת 1990[2][1]

תפקידים וסמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי סעיף 13 לאמנת האיחוד האירופי אשר נחתמה ב-2009 מטרת בית המשפט האירופי לביקורת הוא לדאוג לאינטרסים של משלמי המיסים האירופים. בית המשפט האירופי לביקורת הוא ישות בקרה חיצונית נטולת סמכויות שיפוט או הטלת סנקציות והוא בעל תפקיד כפול: ייעוץ ופיקוח.[1]

תפקידו לפי סעיף 287.2 באמנת האיחוד האירופי: פיקוח על ביצוע תקציב האיחוד האירופי, קרנות הפיתוח האירופאיות וגופי האיחוד השונים. בסעיף זה נכתב כי בית המשפט האירופי לביקורת יבחן את חוקיות ותקינות ההכנסות וההוצאות ויבטיח ניהול פיננסי תקין תוך חובת דיווח על כל אי-סדר שיימצא.[1]

הפיקוח על ההכנסות יתבצע על בחינת ההסדרים שנחתמו והסכומים ששולמו בפועל לאיחוד האירופי. הביקורת על ההוצאות תעשה על בסיס ההתחייבויות שנטל על עצמו האיחוד האירופי והתשלומים ששולמו בפועל.[1]

תפקיד זה מתבצע באמצעות שלושה סוגי ביקורת:

  1. ביקורת פיננסית - תפקידה לוודא האם חשבונות האיחוד משקפים את המציאות הפיננסית. במסגרת הביקורת מוגשת חוות דעת של בית המשפט האירופי לביקורת על המציאות הפיננסית.
  2. ביקורת ציות ותקינות - תפקידה לוודא עמידה בנהלים ובתקנות ווידוא ביצוע ההוצאות בפועל
  3. ביקורת ניהול, תפעול וביצועים - תפקידה לבדוק את יעילות ניהול הכספים ולהציע דרכים לשיפור הפעילות והפיכתה ליעילה וחסכונית יותר.

בית המשפט האירופי לביקורת פועל בהתאם להוראות אמנת האיחוד האירופי ותקנותיו הפיננסיות שהן המסמך העיקרי המכיל את הכללים הפיננסיים של האיחוד האירופי. כמו כן, הוא פועל על בסיס כללי התקנון הפנימי של המוסד הכולל 37 סעיפים המחולקים ל-3 קטגוריות:

  • סעיפים 1–16: מבנה בית המשפט האירופי לביקורת
  • סעיפים 17–31: תפקוד בית המשפט האירופי לביקורת
  • סעיפים 32–37: הוראות כלליות ואחריות על בית המשפט האירופי לביקורת להגיש לפרלמנט האירופי ולמועצה הצהרה המעידה על אמינות החשבונות ותקינות וחוקיות הפעילות בו. ההצהרה מתפרסמת בכתב העת הרשמי של האיחוד האירופי.[1]

תהליך העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל שנה עד הראשון ביוני מועבר דו"ח הכולל את כלל ההוצאות וההכנסות שנעשו במסגרת התקציב השנתי בשנה החולפת אל נציבות האיחוד האירופי, המועצה האירופית והפרלמנט. על בסיס דו"ח זה בית המשפט האירופי לביקורת מבצע בדיקה תוך פנייה אל מוסדות האיחוד השונים והמדינות החברות לקבלת הרשומות והאסמכתאות הנדרשות. תהליך זה מתבצע בשיתוף פעולה עם גופי הביקורת הלאומיים במדינות החברות, ובמהלכו לא ניתן לחזור על ביקורות שנעשו כבר ברמה הלאומית. מטרת תהליך זה היא להוסיף נדבך של ביקורת כלל-אירופית.[2][1]

אם עולה חשש לאי-סדירות בית המשפט לביקורת רשאי להפנות שאילתות אל המוסד הרלוונטי. לאחר קבלת התשובות לשאילתות, בית המשפט האירופי לביקורת מעביר את הגרסה הסופית של הדו"ח אל מוסדות האיחוד וזאת לא יאוחר מ-30 בנובמבר בשנה שלאחר שנת התקציב הנבחנת. תאריך זה נקבע בכדי לאפשר לוועדת התקציב של האיחוד האירופי לבחון את הדו"ח טרם אישור התקציב השנתי שצריך להתבצע עד 30 באפריל.[2] מלבד הדו"ח השנתי בית המשפט האירופי לביקורת כותב חוות דעת ודו"חות מיוחדים על ניהלום הפיננסי של פרויקטים ספציפיים של האיחוד האירופי. כאשר מדובר בנושאים שהיקפם אינו מצדיק הוצאת דו"ח נפרד בית המשפט האירופי שולח אגרת מטעם נשיא המוסד אל הגוף הרלוונטי.[2] כלל הדו"חות וחוות הדעות מפורסמים באתר המוסד וזמינים לצפייה בכל השפות הרשמיות באיחוד האירופי.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המשפט האירופי לביקורת מונה 27 חברים, נציג מכל מדינה חברה באיחוד האירופי. חברי המוסד ממונים על ידי המועצה, לאחר ייעודם על ידי מדינתם ואישור הפרלמנט האירופי. המועמד צריך להיות בעל עבר במוסדות הבקרה הלאומיים או להיות מוסמך במיוחד לתפקיד זה. המועמדים עוברים שימוע בוועדת הפיקוח על התקציב בפרלמנט האירופי אף שהיו מקרים בהם המועצה אישרה מינוי מועמדים למרות התנגדות הפרלמנט. הם ממונים לתקופה של שש שנים הניתנת לחידוש ונדרשים לבצע את תפקידם בעצמאות מוחלטת ללא קבלת הוראות ממדינותיהם או גופים אחרים. כל חבר במוסד משובץ באחת מחמשת תתי-הוועדות של המוסד ותפקידם לאשר דו"חות ביקורת וחוות דעת.[2][1]

תתי הוועדות של בית המשפט האירופי לביקורת [3]:

  • שימוש בר קיימא במשאבי טבע
  • חוץ, ביטחון וצדק
  • השקעות ללכידות, צמיחה והכלה
  • רגולציית השוק וכלכלה תחרותית
  • מימון וניהול האיחוד האירופי

בנוסף ישנן וועדות פנים מוסדיות (אתר בית המשפט האירופי לצדק):

  • ועדת בקרת איכות של בית המשפט האירופי לביקורת
  • ועדה מנהלית
  • ועדת אתיקה
  • ועדת ביקורת פנימית

נשיא בית המשפט האירופי לביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא המוסד נבחר על ידי חבריו למוסד בהצבעה חשאית לתקופת כהונה של שלוש שנים הניתנת לחידוש. סעיף 286.2 באמנת האיחוד האירופי וסעיפים 7–9 בתקנות הפנימיות של המוסד מגדירים את חמשת תפקידיו[1]:

  1. כינוס וניהול ישיבות המוסד במליאה תוך הבטחת ניהול חלק של הדיונים
  2. פיקוח על קיום החלטות בית המשפט האירופי לביקורת
  3. הבטחת תפקוד תקין של השירותים וניהול תקין של הפעילויות השונות של בית המשפט האירופי לביקורת
  4. הגדרת הממונה על ייצוג המוסד בכל ההליכים השנויים במחלוקת שבהם הוא צד
  5. ייצוג בית המשפט כלפי חוץ ובפרט ביחסיו עם מוסדות האיחוד השונים וגופי הבקרה הלאומיים של המדינות החברות.

הנשיא הנוכחי הוא הפוליטיקאי הגרמני, קלאוס היינר לחנה אשר נבחר לתפקיד ב-13 בספטמבר 2016.

נשיאי בית המשפט מאז הקמתו[4]:

שם מדינה תחילת כהונה
סר נורמן פרייס הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת 1977
מייקל מרפי אירלנדאירלנד אירלנד 1977
פייר ללון צרפתצרפת צרפת 1981
מרסל מאר לוקסמבורגלוקסמבורג לוקסמבורג 1984
אלדו אנגיוי איטליהאיטליה איטליה 1990
אנדרה מידלהוק הולנדהולנד הולנד 1992
ברנרד פרידמן גרמניהגרמניה גרמניה 1996
יאן או. קרלסון שוודיהשוודיה שוודיה 1999
חואן מנואל פאברה ולס ספרדספרד ספרד 2002
הוברט ובר אוסטריהאוסטריה אוסטריה 2006
ויטור מנואל דה סילבה קלדיירה פורטוגלפורטוגל פורטוגל 2007
קלאוס היינר לחנה גרמניהגרמניה גרמניה 2016 (הנוכחי)

סגל נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל בית המשפט האירופי לביקורת כולל כ-1000 אנשי סגל. כמחצית מהם אנשי מקצוע - מבקרים ורואי חשבון. כלל סגל המוסד חייבים להיות אזרחים של אחת מהמדינות החברות באיחוד האירופי.[2]

מגבלת המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-80% מהתקציב של האיחוד האירופי אינו ממומש בתשלומים מטעם האיחוד האירופי אלא על ידי גורמים מטעם המדינות החברות באיחוד האירופי. בית המשפט האירופי לביקורת אינו בעל סמכות כלפי גורמים אלה והוא תלוי ברצונם לשתף פעולה או בתהליכי ביקורת שביצעו גופי הביקורת הלאומיים.[2]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצהרת האמינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת תפקידו בית המשפט האירופי לביקורת מספק הצהרת אמינות לתקציב השנתי של האיחוד האירופי. הבעיה העולה מפרקטיקה זו היא שאם המוסד מוצא אי סדרים בהיקף קטן הוא אינו יכול להצהיר על התקציב כאמין. הצהרה על אי אמינות התקציב השנתי של האיחוד האירופי הביאה לדיווחים בתקשורת הטענו כי חשבונות האיחוד האירופי גדושים בהונאה למרות שבפועל היה מדובר בטעויות בניירת ולא בהוצאת כספים לא חוקית. הסערה התקשורתית הביאה להצהרה מטעם הנציבות האירופית אשר התלוננה כי סטנדרט הבדיקה של בית המשפט האירופי לביקורת גבוה מידי וכי יש להפריד בין הונאה ושחיתות לאי-סדרים אחרים. [5]

גודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב בית המשפט האירופי לצדק מביא גם הוא לביקורת. העובדה כי מספר החברים בבית המשפט גדל מ-9 בתחילתו ל-27 כיום מקשה על הניסיון להשיג קונצנזוס דבר שהוביל לכך שמספר הדו"חות המיוחדים שלה בשנה מצטמצם עם השנים. בעבר נשמעו קולות הקראו לצמצם את גודלו אך עם זאת לא נעשה דבר בנושא.[6][7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 García, Manuel Luis Pérez, El control externo de las cuentas públicas de la union europea y su conciencia financiera: el tribunal de cuentas, Revista Española de Control Externo, 2017, עמ' 81-111
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 קאהן-ניסר, שרה, האיחוד האירופי: היסטוריה, מוסדות ומדיניות, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2016, עמ' 376-378
  3. ^ מבנה ארגוני, באתר בית המשפט האירופי לביקורת
  4. ^ European Court of Auditors, European Court of Auditors 1977-2017 : 40 years of public auditing, Publications Office, 2017, עמ' 25-28. (באנגלית)
  5. ^ Mulvey, Stephen, Why the EU's audit is bad news, BBC, ‏24.10.2006
  6. ^ TOBISSON, LARS; KARLSSON, JAN, ‘Much talk, little action’ at European Court of Auditors, Politico, ‏6.6.2007
  7. ^ ECA, Speech by Mr Herbert BÖSCH, European Commission Official website, ‏18.10.2007