בנג'מין הורינגולד
 | |
| לידה |
1680 נורפוק, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
1719 (בגיל 39 בערך) |
| מדינה |
ממלכת בריטניה הגדולה |
  | |
בנג'מין הורניגולד (באנגלית, Benjamin Hornigold; 1680-1719) היה פיראט אנגלי, שפעל בסוף תור הזהב של הפיראטיות.
יליד אנגליה בשלהי המאה ה-17, הורניגולד החל את דרכו הפיראטית בשנת 1713, ותקף אוניות סוחר באיי בהאמה. הוא עזר להקמת "רפובליקת הפיראטים" בנסאו ובשנת 1717 היה רב החובל של אחת הספינות המסוכנות ביותר באזור, שנקראה ״הריינג'ר״. באותה העת הוא מינה לסגנו את אדוארד טיץ', הידוע כ"שחור הזקן". הצוות שלו לא תקף אוניות בריטיות במהלך הקריירה שלו, בסופו של דבר נמאס לצוות שלו מהטקטיקה הזאת, הוא הוחלף כרב חובל. בדצמבר 1718, הורניגולד קיבל חנינה של המלך על פשעיו והפך לצייד של פיראטים. הוא רדף אחרי בני בריתו לשעבר, מטעם מושל הבהאמה, וודס רוג'רס. הוא נהרג כאשר ספינתו התנגשה בשונית ליד ״ספרד החדשה״ (מקסיקו) בעונת ההוריקנים של 1719.
קריירה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו של הורניגולד אינם מתועדים, אף שלעיתים נטען שהוא נולד במחוז האנגלי נורפוק, שם מופיע שם המשפחה הורניגולד או הורנגולד. אם כי, ייתכן שהוא שירת לראשונה בספינות ים על סיפון הנמל הביתי שלהן היה קינגס לין או גרייט ירמות'.[1] מעשי הפיראטיות המתועדים הראשונים שלו התרחשו בחורף 1713–1714, כאשר לצד עמיתיו השודדים - דניאל סטילוול, ג'ון קוקרם וג'ון ווסט[2] כדי לאיים על ספינות סוחר מול החוף של פרובידנס החדשה ובירתה נסאו. שם הוא הקים את רפובליקת שודדי ים'.[3] הורניגולד עצמו הפליג על ספינה בשם מריאן.
עד שנת 1717, הורניגולד היה בפיקוד על ספינה עם שלושים תותחים שוכנתה ״הריינג'ר״, שהייתה כנראה הספינה החמושה ביותר באזור וזה איפשר לו לתפוס בקלות כלי שיט אחרים.[4]
סגנו של הורניגולד בתקופה זו היה אדוארד טיץ', שלימים היה ידוע יותר בשם הפיראט שחור הזקן. כאשר הורניגולד קיבל את הפיקוד על הריינג'ר, הוא העביר את הפיקוד של ספינתו הקודמת לאדוארד טיץ'. באביב 1717 תפסו שניהם במבצע מהיר שלוש אוניות סוחר, האחת נשאה 120 חביות קמח לכיוון הוואנה, האחרת ספינה ברמודי עם מטען אלכוהול והשלישית פורטוגזית שנסעה ממדירה עם מטען יין לבן.[5][6]
במרץ 1717 תקף הורניגולד ספינת סוחר חמושה שנשלחה לאיי בהאמה על ידי מושל דרום קרוליינה לצוד שודדי ים. הסוחר נמלט מעבר לשרטון של קאט קיי. קברניטה דיווח מאוחר יותר, שהצי של הורניגולד גדל לחמש כלי שיט, עם צוות של כ -350 שודדי ים.[6] באפריל 1717 הורניגולד פעל לצד קפטן נאפין (או נאפינג), ובזז כמה אוניות ליד ג'מייקה, פוארטו בלו וקובה לפני שהפך בעצמו לנרדף על ידי ווינצ׳לסי - ספינת מלחמה בריטית. באותה העת, הורניגולד תפס רופא בשם ג'ון האוול אך שחרר אותו לבסוף בנסאו.[7] לאחר שנפרד מקפטן נאפין ביוני או ביולי, הם הפליגו יחד באופן ספורדי עד אוקטובר 1717.[8]
הורניגולד מתועד כמי שתקף שיירה מול חופי הונדורס, אך כפי שאמר אחד הנוסעים של הספינה שנלכדה, לא פגעו בנוסעים. ב-9 בספטמבר 1717 פגשו הורניגולד וטיץ' את קפטן סטד בונט ואת ספינתו ״נקמה״. בונט שנפצע בקרב, העביר את הפיקוד על הספינה אל טיץ'. באוקטובר הצטרפה אליהם ספינה נוספת.
הפלה וחנינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות עליונותו הימית לכאורה, הורניגולד נזהר שלא לתקוף אוניות בריטיות, ככל הנראה כדי לשמור על מעמדו החוקי על היותו ״ שודד פרטי״, שפעל בחסות החוק הבריטי, נגד אויבי אנגליה במלחמת הירושה הספרדית.[9] גישה קפדנית זו לא הייתה לטעמם של סגניו, ובקיץ 1716 נערכה הצבעה בקרב הצוותים של הצי שלו, האם לתקוף כל כלי שיט שיבחר. הורניגולד התנגד להחלטה והוחלף כרב החובל של ״מריאן״ על ידי סמואל בלמי.[10] הוא המשיך בפעילות הפיראטית מנסאו עד דצמבר 1717, אז הגיעה השמועה על חנינה כללית לפיראטים שהציע המלך. הורניגולד הפליג לג'מייקה עם הריינג'ר ואחת הספינות האחרות בינואר 1718 וקיבל חנינה מהמושל. בהמשך הפך בעצמו לצייד של ספינות הפיראטים עבור המושל החדש של איי בהאמה, וודס רוג'רס.[11]
החנינות מהמלך[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־5 בספטמבר 1717 הוציא המלך ג'ורג' הראשון את הכרזתו "לדיכוי שודדי ים בהודו המערבית". מסמך זה העניק חנינה לכל הפיראטים שנכנעו בעצמם לכל מושל או מושל קולוניאלי בתחום האימפריה הבריטית והובטח להם "דף נקי". עם זאת, ההכרזה לא הגיעה לאיי הודו המערבית, ולכן בדצמבר 1718 הוצאה הכרזה נוספת, הידועה בשם חנינת המלך משנת 1718, לאותה מטרה.
בשני המסמכים הללו לא רק שהפירטים קיבלו הבטחה ״לתיק נקי״, אלא שהוצע להם גם סכום כסף גדול עבור לכידת שודדי ים אחרים שאשמים בפיראטיות, רצח ובגידה נגד הוד מלכותו. ליתר דיוק, לכל קברניט שיפול בשבי, האחראי ללכידתו, יקבל 100 ליש"ט, שווה ערך ל -15,000 ליש"ט בשנת 2018, ולכל סגן הוענקה תמורה של 40 ליש"ט (6,200 ליש"ט).[12] על כל חבר בספינת פיראטים הוכרז פרס מנקודה זו ואילך.
צייד פיראטים ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המושל רוג'רס נעתר לבקשתו של הורניגולד לחנינה, אך הוא הזמין אותו לסייע בתפיסת שודדי הים האחרים, בהם סגנו לשעבר טיץ' - שחור הזקן. הורניגולד אמור היה לבלות את החודשים הבאים בשייט בבהאמה בתפיסת מקורביו לשעבר. הוא עקב אחריהם אך לא הצליח לתפוס את צ'ארלס ויין, ותפס במקום זאת את מקורבו של ויין, ניקולס וודול[13] ואחריו תפס את ג'ון אוגר, ששניהם קיבלו את אותה חנינה כמו הורניגולד, אך מאוחר יותר חזרו לעסוק בפיראטיות. בדצמבר 1718 כתב המושל רוג'רס למועצת המסחר בלונדון (שהייתה האחראית על האזור) שהוא משבח את מאמציו של הורניגולד לתקן את המוניטין שלו כפיראט על ידי תפיסת בעלי בריתו לשעבר.[14]
בסוף 1719, ספינת הורניגולד נקלעה לסופת הוריקן אי שם בין ניו פרובידנס ל״ספרד החדשה״, והטילה אותה על שונית. האירוע מתועד במחקר נוכחי A General History of the Pyrates מאת צ'ארלס ג'ונסון, הקובע כי "ספינתו של קפטן הורניגולד, אחד מהפיראטים המפורסמים, הושלכה על הסלעים, והוא נספה. חמישה מאנשיו הצליחו לרדת לסירת קאנו וניצלו." [15][16]
מיקומה הספציפי של השונית נותר לא ידוע.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Earle, Peter (2003). The Pirate Wars. Methuen Publishing. p. 304.ISBN 0-413-75880-X.
- Konstam, Angus (2006). Blackbeard: America's Most Notorious Pirate. John Wiley & Sons. p. 336.ISBN 0-471-75885-X.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנג'מין הורינגולד, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Konstam 2006, p. 62.
- ^ Fictum, David (26 July 2015). ""The Strongest Man Carries the Day," Life in New Providence, 1716-1717". Colonies, Ships, and Pirates. Retrieved 4 August 2017.
- ^ Woodard, Colin (2007). The Republic of Pirates. Harcourt, Inc. pp. 88–89
- ^ Konstam 2006, p. 63.
- ^ Letter from Captain Mathew Musson to the Council of Trade and Plantations, July 5, 1717
- ^ 1 2 Konstam 2006, p. 64.
- ^ Woodard, Colin (2008). The Republic of Pirates: Being the True and Surprising Story of the Caribbean Pirates and the Man Who Brought Them Down. Orlando FL: Houghton Mifflin Harcourt.
- ^ Fictum, David (18 October 2015). "The Firsts of Blackbeard: Exploring Edward Thatch's Early Days as a Pirate". Colonies, Ships, and Pirates. Retrieved 17 July 2017.
- ^ Konstam 2006, p. 66.
- ^ Konstam 2006, p. 67.
- ^ Woodard, Colin (2007). The Republic of Pirates. Harcourt, Inc. pp. 231–6, 284–86
- ^ השוואת הערך הכספי
- ^ Johnson, Charles (1724). The history of the pyrates: containing the lives of Captain Mission. Captain Bowen. Captain Kidd ... and their several crews. London: T. Woodward. Retrieved 26 July 2017.
- ^ Konstam 2006, p. 228.
- ^ Charles Johnson (1724), A General History of the Robberies and Murders of the Most Notorious Pyrates, Archived July 3, 2009, at the Wayback Machine
- ^ Konstam 2006, p. 231.