בנדיקטוס השלישי
 | |||||
| לידה |
810? רומא, האימפריה הפרנקית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
7 באפריל 858 (בגיל 48 בערך) רומא, האימפריה הרומית הקדושה | ||||
| מדינה |
מדינת האפיפיור | ||||
| מקום קבורה |
בזיליקת פטרוס הקדוש | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
האפיפיור בנדיקטוס השלישי (בלטינית: Benedictus III; מת ב-17 באפריל 858) היה אפיפיור מ-29 בספטמבר 855 למותו בשנת 858.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעט מאוד ידוע על חייו של בנדיקטוס לפני האפיפיורות שלו. אביו נקרא פייטרו. בנדיקטוס היה משכיל וחי ברומא ונתמנה על ידי האפיפיור לאו הרביעי ככומר הראשי של כנסיית סן קליסטו. בנדיקטוס זכה למוניטין של לימוד ואדיקות. הוא נבחר לאפיפיור, לאחר סירובו של אדריאן, הבחירה הראשונית של אנשי דת ואנשי כמורה.
ארסניוס, הבישוף של הורטה, פגש את הנציגים שנשלחו כדי לייעץ לקיסר לגבי הבחירות ושכנע אותם לבגוד בבנדיקט ולשכנע את הקיסר להכתיר את בנו של הבישוף, אנסטסיוס. אנסטסיוס נודה קודם לכן על ידי לאו הרביעי. הנציגים חזרו עם השליחים הקיסריים, והבחירות של בנדיקטוס בוטלו, ואנסטסיוס נבחר במקומו. אנסטסיוס תפס את מקומו בלטראן ובנדיקטוס נכלא. עם זאת, דעת הקהל המקומית הייתה כה חזקה שהפרנקים הכירו בהכתרה של בנדיקטוס. בנדיקטוס התייחס אל אנסטסיוס ואל חסידיו בקלילות. הפילוג סייע להחליש את אחיזת הקיסרים באפיפיורים, בייחוד בבחירותיהם.
בנדיקטוס התערב בסכסוך בין בני לותר הראשון (לותר השני מלותרינגיה, הקיסר לודוויג השני ושארל מפרובנס) לאחר מותו. הוא כתב אל הבישופים הפרנקיים, ונזף בהם על ששתקו נוכח ההפרעה שהשפיעה על הממלכות הקרולינגיות.
אתלוולף, מלך וסקס ובנו, אלפרד הגדול, ביקרו ברומא בתקופת שלטונו של בנדיקטוס. הסקולה אנגלורום, שנהרסה על ידי שרפה בשנת 847, הוקמה מחדש על ידי בנדיקטוס.
מסורת מימי הביניים טענה שהאפיפיורית יוהנה, אישה המחופשת לגבר, הייתה קודמו של בנדיקטוס, אולם ככל הנראה זו אגדה בלבד.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנדיקטוס השלישי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודם: לאו הרביעי |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: ניקולאוס הראשון |