בסיס אילת

בסיס אילת
זירת ים סוף

תג היחידה של בסיס אילת וזירת ים סוף
תג היחידה של בסיס אילת וזירת ים סוף
תג היחידה של בסיס אילת וזירת ים סוף
פרטים
כינוי "זי"ס"
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך חיל הים הישראליחיל הים הישראלי חיל הים הישראלי
סוג זירה ימית
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות אוגוסט 1948 – הווה (כ־75 שנים)
מקים היחידה גרשון זק מפקד חיל הים.
מלחמות מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
מבצע עופרת יצוקה
מבצע עמוד ענן
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן
מלחמת חרבות ברזל (מוכר גם כ-"משיבי הרוח")
נתוני היחידה
כוח אדם כ-400 לוחמים תומכי לחימה וקצינים.
ציוד עיקרי ספינות ביטחון שוטף.
פיקוד
יחידת אם חיל הים הישראליחיל הים הישראלי חיל הים הישראלי
יחידות בת
דרגת המפקד סגן אלוף (ים) סגן-אלוף
מפקדים 31 מפקדים עד היום
עיטורים

בסיס חיל הים באילת (מוכר גם כזירת ים סוף) הוא בסיס ימי של חיל הים השוכן בקו החוף של אילת במפרץ אילת. אנשי חיל הים הגיעו למקום בשנת 1949 לאחר שחרור אילת במבצע עובדה. ובשנת 1956 עם הגעת הפריגטה אח"י מזנק (ק-32) הוגדר כבסיס.[1]. החל משנת 1982, עם גמר פינוי כוחות חיל הים משארם א-שייח' במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים, משמש הבסיס כמפקדת זירת ים סוף – אחת משלוש זירות הפעולה של חיל הים.

משימות ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משימתה העיקרית של זרוע הים באילת היא שמירת השקט הביטחוני של אילת. עיקר הפעילות בעיר אילת מתבסס על נופש ותיירות אשר כוללים, בין השאר, כמאתיים כלי שיט הנעים בשטח ים קטן יחסית. מכאן ניתן להבין את חשיבות הים לאזור, את כמות המשתמשים הרבה בים ואת החיוניות שבנוכחות מחד, לצד פעילות מוצנעת יחסית מאידך, על מנת להמשיך ולשמור על צביונה התיירותי של העיר.

בעבר אזור זה היה אזור מפגש בין ארבע מדינות עימות: ישראל, מצרים, ירדן וסעודיה. כיום רק סעודיה נותרה כמדינת אויב.

בבסיס פועלת פלגת הדבורים - פלגה 915, המפעילה ספינות סיור מדגם "דבור", "דבורת שוערים" ודבורה סימן 1.

יחידות המטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלגת כוח האדם היא הכתובת הראשית בבסיס לקליטת כל חייל ואיש מילואים אשר מגיע ביחידה. באחריותה מציאת תפקיד מתאים לכל חייל בשיבוצו ביחידה בהתאם לנתוניו האישיים. אחראית על קידום אנשי קבע, מיצוי אוכלוסיות חיילי החובה ופיתוחה (פיקוד וקצונה), מתן שירותי רבנות ורפואה. כמו כן אמונה הפלגה על תחום תנאי השירות והטיפול בחיילים הזכאים, קיום סדרות חינוך ללוחמים ולתומכי הלחימה, פיתוח וקידום אוכלוסיות ייחודיות, קורסי השלמת השכלה, פרויקט "תגלית", ומתן אפשרות לזכאים לגיור באמצעות קורס נתיב צה"לי. בנוסף, אחראית הפלגה על זימון וטיפול באנשי המילואים תוך שימור הקשר עימם בכל זמן נתון.

פלגה טכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלגה הטכנית אחראית על התקינות והכשירות הטכנית של כלל כלי השיט ומערך תחנות החוף בזירה. טכנאי הזירה מבצעים אחזקות למערכות השונות תחת אחריותם, נותנים מענה לתקלות מתפתחות, מלווים ומבצעים התקנות משימתיות. הפלגה מחולקת למחלקות על פי תחום העיסוק:

  • מחלקת מכונה אחראית על כשירות מערכת ההינע כגון מנועים, תשלובות, גנרטורים, מערכות עזר וסניטציה וגם על גוף כלי השיט.
  • מחלקת מערכות הספק ובקרה – אחראית על כשירות מערכות החשמל, מערכת הניווט, מיזוג אוויר, בקרת מנועים והיגוי בכלי השיט.
  • מחלקת אלקטרוניקה אחראית על כשירות מערכות האופטיקה (מצלמות, אמצעי ראייה מכ"ם, מערכות נשק מיוצבות ומערכות הקשר המגוונות.
  • מחלקת חימוש ייעודי אחראית על כשירות מוצבי הנשק בכלי השיט ובעיקר התותח המיוצב.
  • מחלקת מחשוב אחראית על כשירות מערכות שליטה ובקרה ימיות, רשתות המחשוב בזירה. כולל מערכות שליטה מרחוק ומתן שירותי מחשוב ליחידות הזירה.

לוגיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלגת לוגיסטיקה אחראית על שרשרת האספקה בזירה בכלל היבטיה בשגרה ובחירום. מנהלת בתחומים: ציוד אישי, חלקי חילוף, נוזלים, חומרי אחזקה, מזון ותחמושת. הפלגה אחראית גם על תחזוקת כל הנשק והרכבים השונים.

תפעול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלגת תפעול אחראית על תפעול היחידה, נמצאת תחת פיקודו של סגן מפקד הזירה. כוללת חולית המנופים התומכת בפלגה טכנית בטיפולים בספינות. קצין ביטחון המידע ומחלקת הכושר גופני אשר אחראית על שמירת הכשירות הגופנית של כלל חיילי הזירה.

פלגת אג"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלגת אג"ם אחראית על ניהול הזירה בחירום ובשגרה. הפלגה מתכננת את משימות הזירה, מקצה משאבים ומקשרת עם יחידות שונות של זרוע הים, צה"ל וכוחות הביטחון השונים.

פלגת הבט"ש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פלגה 915
פלגה 915 מבוססת באילת ותפקידה לתת ביטחון השוטף בזירת ים סוף. נוסף למשימות מיוחדות ומבצעים ימיים ללוחמה בטרור, הפלגה אחראית על הביטחון השוטף של חופי מדינת ישראל בזירת ים סוף, היחידה מהווה ציר מרכזי במאמצי המערכת הביטחונית לסכל חדירת גורמי טרור הפועלים דרך הים.מיום הקמתה אמונה הפלגה על אבטחתן של אוניות הסוחר המפליגות לנמל אילת. מכיוון שרוב הסחורות המיובאות לארץ מובלות דרך הים, שמירת נתיבי הסחר העוברים במימיה הטריטוריאליים של ישראל הוגדרה על ידי מפקדי החיל לאורך השנים כמשימה שלא נופלת מהגנת החופים ובלימת הטרור הימי.

במהלך העשור הראשון של המאה הנוכחית עברה היחידה סדרת שינויים תפיסתיים מהותיים שהפכו אותה מיחידת סיור ימי ליחידת לוחמה רב-תכליתית הפועלת בים ובעומק החוף, ובשל כך תפסה חלק מרכזי בפעילות הביטחונית בזירה הימית במהלך מבצעים צבאיים רבים.– הפלגה מפעילה כלי שיט מסוג דבורה" ושלדג. 'צרעה' וכלי שיט בלתי מאוישים.

יחידת סנפיר נמצאת תחת פיקוד פלגה 915 ואמונה על אבטחת הנמל, בידוק כלי שיט וביצוע משימות ביטחון שוטף הכולל מעצר כלי שיט בים. בנוסף מתמחה בצלילות במים רדודים.

פלגת שליטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלגת השליטה מפעילה מוצב שליטה זירתי המרכז מידע מתחנות הגילוי וההתראה הפרוסות לאורך חופי הזירה ואמצעי גילוי מתוחכמים הפרושים בנקודות תצפית לאורך החוף. אחראית על כיסוי כל התנועה במרחב הימי ובטווח החופי הסמוך לים בעיקר כדי לאתר כל ניסיון חדירה חבלני לתחומי המדינה.

במוצבי השליטה מותקנים מערכות ממוחשבות הכוללות מכ"מים ואמצעים מיוחדים. בקריות השליטה הפועלות בהן הן חיילות בשירות סדיר, תפקידן לאתר ולזהות את כלל המטרות הימיות בגזרה. לשם כך מופעלים מכשירי מכ"ם מצלמות ואמצעי תצפית אופטרוניים. בקריות השליטה אחראיות על בניית תמונה מלאה בזמן אמת של כלי השיט בגזרתן, באמצעות מכשירי הגילוי העומדים לרשותן. בקריות שליטה מדורגות לאחמ"שית, ס'מכית וסמב"צית.

מבט על הבסיס ממפרץ אילת

קשל"טים מהווים את שלד הפיקוד במוצבי השליטה. הם משמשים בתפקיד כפול: להוות הגורם הבכיר במשמרת אשר מעביר הנחיות בזמן אמת לכוחות המבצעים בים. ולהוות מפקדיהם הישירים של בקריות השליטה והמוצבים.

פעילות מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע חשיפה מלאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מבצע חשיפה מלאה

ב-5 במרץ 2014 יצאו כוחות זרוע הים על ידי שייטת 13 ושייטת ספינות הטילים של חיל הים למבצע חשיפה מלאה בו נתפסה אוניית המשא קלוס סי (באנגלית: KLOS C), שניסתה להבריח מאיראן אמצעי לחימה שחלקם הוטסו ככל הנראה מסוריה ויועדו לארגוני הטרור הפלסטיניים בסיני או ברצועת עזה. בבוקר 5 במרץ 2014 השתלטו לוחמי שייטת 13, בסיוע שתי ספינות של שייטת ספינות הטילים, על האונייה, שהייתה בדרכה לנמל פורט סודאן, בעת שהייתה בלב ים סמוך לגבול שבין סודאן לאריתריאה, במרחק של כ-1,500 קילומטרים דרומית לחופי ישראל. ב-8 במרץ 2014, אחר הצהריים, הגיעו שני הסט"ילים ואוניית הנשק לבסיס אילת. ב-9 במרץ פרקו לוחמי צה"ל את הספינה ולוחמי יחידת סילוק הפצצות של יהל"ם וידאו שאמצעי הלחימה לא ממולכדים. בספינה נתפסו 40 רקטות M-302, 181 פצצות מרגמה 120 מ"מ ו-400,000 כדורים בקוטר 7.62 מ"מ.

מלחמת חרבות ברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזית התימנית במלחמת חרבות ברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מעורבות החות'ים במלחמת חרבות ברזל
סטי"ל מסדרת סער 5 עוגנת בבסיס אילת במהלך מלחמת חרבות ברזל

בעת מלחמת חרבות ברזל החות'ים, ארגון טרור שיעי-זיידי השולט בצפון תימן ונתמך וממומן על ידי איראן, ומשמש להם כפרוקסי במלחמותיהם באזור, הכריז מלחמה על ישראל והחל לתקוף את ישראל כפעולת תמיכה בארגוני הטרור ברצועת עזה ובחזבאללה שנלחמים נגד ישראל. בנוסף במטרה לשבש את תנועת הספינות שמגיעות בחלקן לישראל. חלק מההישתלטויות על הספינות היו על כאלו שאינן קשורות לישראל באופן ישיר, אלא ספינות שבבעלות חלקית של ישראלים.

ב-1 בנובמבר בשעה 0:45 צה"ל יירט איום אווירי שהגיע מתימן וזוהה דרומית לאילת. באותו יום ספינות טילים של חיל הים הגיעו לזירת ים סוף.

ב-12 בדצמבר 2023 פרסם דובר צה"ל שספינת סער 6 אח"י מגן עגנה בבסיס אילת ותצא לפעילות בים האדום בעקבות תקיפות הטרור של החות'ים נגד ספינות בים האדום והכרזת החות'ים על הטלת מצור ימי נגד ישראל.

פגיעה בבסיס אילת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל ה-1 באפריל 2024 הותקף מבנה בבסיס חיל הים באילת ע"י כטב"מ ששוגר מעיראק. הכטב"מ שוגר ע"י המיליציה הפרו-איראנית "ההתנגדות האיסלאמית בעיראק". מהתקיפה נפגע מבנה ללא נפגעים בנפש.[2]

המתיחות בעקבות תקיפת הקונסוליה האיראנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטי"ל אח"י ניצחון מדגם סער 6

על רקע תקיפת הקונסוליה האיראנית בדמשק ועל רקע הסיכול הממוקד של בכירי משמרות המהפכה בדמשק, והתגברות האיומים כתוצאה מכך בחיל הים הועלתה הכוננות והוחלט להציב ספינות טילים באופן קבוע בזירת ים סוף.[3]

ב-8 באפריל לקראת חצות יירטה כיפת ברזל ימית מסטי"ל אח"י ניצחון מדגם סער 6 של חיל הים כטב"ם חות'י ששוגר לאילת. זהו האירוע הראשון של שימוש בכיפת ברזל המותקנת על אוניה, המכונה כיפה ימית.[4][5]

מבנה הזירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד הבסיס
 
 
נגד הבסיס
 
סגן
מפקד הבסיס
 
 
 
מטה הבסיס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פלגות הבסיס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קצין מודיעין יועץ ארגוני פסיכולוג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פלגת כח האדםפלגה טכנית
 
 
פלגת לוגיסטיקה אג"ם ותפעול
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מחלקת מנועיםמחלקת מערכות בקרהמחלקת אלקטרוניקה
מכ"ם, קשר ולוחמה אלקטרונית
 
 
מחלקת נשק ייעודי
טילים ותותחים
מחלקת מחשבים
 
 
יחידות הבסיס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פלגה 915
סנפיר
00px1
00px1
יחידת מעגן
סמל פלגות המעגן
סמל פלגות המעגן
פלגת שליטה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מוקד שליטה זירתי

מפקדי הבסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1947 עד 1949 ובין השנים 1968 עד 1981, מפקד הבסיס היה בדרגת רס"ן והוא כונה "מפקד בסיס אילת"[6]. בין השנים 1958 עד 1967, תקן מפקד הבסיס היה בדרגת סא"ל. בין השנים 1982 עד 2002, הועלה תקן מפקד הבסיס לדרגת אל"ם.

כיום, מפקד הבסיס הוא קצין ים בדרגת סא"ל והוא מכונה מז"ר ים סוף.

מפקדי הבסיס[7]
שם תקופת כהונה הערות תמונה
רס"ן אברהם לוכסמבורג 1949–1950
? 1950–1952
רס"ן יוסף אלמוג 1952–1955
? 1955–1957
רס"ן יהודה בן-צור 1957–1958 מהלך פינוי סיני
סא"ל יעקב המל 1958
סא"ל אריה ברק 1958–1959
סא"ל יעקב עציון 1959–1960
סא"ל מנחם כהן דצמבר 1960–נובמבר 1962
סא"ל יעקב ריטוב דצמבר 1962–1964
[א]
סא"ל מנשה ליפשיץ 1964[דרוש מקור]–1967 הועבר מפיקודו עקב תלונת אנשי אילת על העברת משפחות סגל הבסיס בעת המלחמה.
אל"ם אברהם בוצר בתקופת מלחמת ששת הימים שחרור שארם א-שייח'
סא"ל יעקב גלעד אוגוסט 1967 עד אוגוסט 1968
עזרא קדם (כריש) 1970–1972
רס"ן שלמה יפה 1972–1973
רס"ן צבי פז 1973–1974
אפריים סלע מתחילת 1974 עד סוף 1975 החלפת סירות ברטרםים בדבורים, חילוץ תייר על חסקה שנסחף לעקבה שבוצע על ידי דבור
אל"ם משה אורון ספטמבר 1981–ספטמבר 1982
אל"ם עמי שר אל ספטמבר 1982–מאי 1985
אל"ם אודי אראל מאי 1985–אוגוסט 1988
אל"ם דודו אייבר אוגוסט 1988–מאי 1989
אל"ם יוסי ישראל מאי 1989–יולי 1991
אל"ם אריה גביש יולי 1991–יולי 1992
אל"ם אודי דביר יולי 1992–יולי 1994
אל"ם שלמה כהן יולי 1994–יוני 1996
אל"ם שלמה פרומר יולי 1996–יוני 1998
אל"ם עופר דובנוב יוני 1998–אוקטובר 2001
סא"ל יהודה סיסו אוקטובר 2001–ספטמבר 2002 תפיסת סירות סמים
סא"ל יוסי שחף ספטמבר 2002–ספטמבר 2006
סא"ל אורן גוטר ספטמבר 2006–אוגוסט 2007
סא"ל חן טל אוגוסט 2007–אוגוסט 2008
סא"ל דוד סער סלמה אוגוסט 2008–פברואר 2010
סא"ל צבי שחר פברואר 2010–אוגוסט 2012
סא"ל אילן מינץ אוגוסט 2012–2015
סא"ל אורן נחבס 2015–2017
סא"ל אופיר דוד 2019–2017
סא"ל תמיר שמש יולי 2019–יוני 2021
סא"ל שי חודרה יוני 2021–

סמל הבסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הבסיס מורכב מהאלמנטים הבאים:

  • חבל מקיף בצבע תכלת - מציין את תכול השמיים שם ברוב עונות השנה
  • רקע בהיר - מציין את מזג האוויר הבהיר שם
  • זוג משולשים אדומים - מציינים את הרי אילת
  • עוגן בגווני חום - מציין את חולות המדבר

העתקת הבסיס ובנייתו מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בפרק פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.
פרק זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בפרק פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.

החל מסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 החלו דיונים על פינוי בסיס חיל הים באילת, לטובת הקמת פרויקטים תיירותיים ופיתוח המשך רצועת חוף אילת לכיוון דרום. עם זאת מימוש הפרויקט לא יצאה לפועל במשך שנים רבות. ב-1996, משרד הביטחון ומפקדת חיל הים החליטו לסגור את מספנת חיל הים באילת. בשטח המספנה הוחל בתכנון להקמת פרויקטים תיירותיים. בין היתר, פרויקט תיירותי ענק של איש העסקים תד אריסון[8].אך במאי 1997 שר הביטחון, יצחק מרדכי, החליט שלא לסגור את המספנה[9].

בסוף שנת 2002, גובשה תוכנית על פיה רשות הנמלים תנהל פרויקט הכולל את הרחבת נמל אילת והעתקת בסיס אילת לתוכו[10]. במרץ 2003 צה"ל, רשות הנמלים ועיריית אילת הסכימו שבסיס חיל הים יועבר לנמל אילת והשטח יהיה זמין לפיתוח. במסגרת התוכנית חיל הים גם יצמצם את שטח הבסיס, ושיווק הקרקע ומכירתה ליזמים פרטיים ישמשו למימון עלויות הפינוי ופריסה מחדש של מתקני חיל הים. במקביל תוכנן להסיט את כביש 90 בקטע החוצה את שטח הבסיס[11]. למרות הסכם זה הפרויקט לא קודם, עקב מחלוקת על מימון התוכנית[12]. בנוסף, הליך הפרטת נמל אילת גרם לעיכוב נוסף[13]. ביוני 2013, חתם משרד הביטחון על הסכם לפינוי 90 דונם מהבסיס תוך שלוש שנים וצמצום שטחו למחצית, לטובת הקמת מאות יחידות דיור[14]. אך גם הסכם זה לא יושם.

באוקטובר 2021 אושר מתווה לפינוי הבסיס. הבסיס יועתק וייבנה מחדש בסמוך למיקום הבסיס הנוכחי, כאשר שטחו יצומצם ל-52 דונמים ויותאם לצרכיו העתידיים.

פינויו של הבסיס יארך כ-7 וחצי שנים ויבוצע ב-4 שלבים:

  1. בשלב הראשון פונו 35 דונמים משטח המחנה העליון, בתוך שנה וחצי (בוצע בוצע[15])
  2. יתרת שטח המחנה העליון (48 דונמים) יפונו בתוך 5 שנים ושלושה חודשים.
  3. כ-8 דונמים בחלק הצפוני של המחנה התחתון יפונו תוך 7.5 שנים.
  4. השטח הדרומי של המחנה התחתון (12 דונמים) יפונה גם הוא תוך 7.5 שנים.

פינוי הבסיס הוא חלק מהמהלך לפינוי מחנות צה"ל ממרכזי הערים, והוא יפנה כ-103 דונם בשטחי ביקוש לטובת פיתוח העיר אילת. במקומו עתידות להיבנות כ-400 יחידות דיור ועוד שטחי תיירות, תעסוקה ומסחר[16]. עם זאת, דרישות תקציביות של משרד הביטחון עכבו את תחילת ביצוע הפרויקט[17].

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות וקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בסיס אילת בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התמונה מתקופה מוקדמת יותר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הוקם בסיס חיל הים באילת, דבר, 27 בדצמבר 1956
  2. ^ זיתון, יואב; ארי, ליאור בן (2024-04-01). "כטב"ם ששוגר מעיראק פגע בבסיס חיל הים באילת | תיעוד". Ynet. נבדק ב-2024-04-05.
  3. ^ מוצב של כיפת ברזל בלב הים: תיעוד מספינת הטילים המתקדמת ביותר של צה"ל, נבדק ב-2024-04-12
  4. ^ לראשונה: "כיפה ימית" יירטה כטב"ם שחדר לאילת
  5. ^ היירוט על ידי "כיפה ימית" שצולם על ידי נופשים על חוף אילת, ‏8 באפריל 2024
  6. ^ מקור: כוכבי אזרן, מפקדי חיל הים אוגוסט 2017, פרסום מורשת פנימי.
  7. ^ מקור המידע ברשימת המפקדים שהכין כוכבי אזרן במוזיאון ההעפלה וחיל הים.
  8. ^ גדי גולן, ‏ראש עיריית אילת ביטל תוכניות לפרוייקטים על שטח מספנת חיל הים, באתר גלובס, 23 באפריל 1997
  9. ^ גדי גולן ודוד חיון, ‏שר הביטחון ביטל את התוכנית לסגור המספנה הצבאית באילת, באתר גלובס, 13 במאי 1997
  10. ^ אבי שמול, רשות הנמלים: נממן העתקת בסיס חיל הים באילת, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2002
  11. ^ גדי גולן, ‏צה"ל, רשות הנמלים ועיריית אילת הסכימו: בסיס חיל הים יועבר לנמל אילת, באתר גלובס, 20 במרץ 2003
  12. ^ גדי גולן, ‏פגישה באילת לקידום העתקת הבסיס הימי, באתר גלובס, 16 באפריל 2006
  13. ^ ליאור ברון ואדריאן פילוט, ‏בדרך להפרטת נמל אילת: משרד האוצר מאיץ את הדיונים על פינוי בסיס חיל הים בעלות של 150 מיליון שקל, באתר גלובס, 20 באפריל 2009
    עמירם ברקת, ‏משרד הביטחון: לעצור מיד את הפרטת נמל אילת, באתר גלובס, 10 באפריל 2011
  14. ^ שלומית צור, ‏חלק מבסיס חיל הים באילת יפונה לטובת מגורים, באתר גלובס, 17 ביוני 2013
  15. ^ היסטוריה באילת: בסיס חיל הים פונה לטובת בית מלון, באתר אייס, 13 בספטמבר 2022
  16. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏400 יחידות דיור ו-600 חדרי מלון יוקמו במקום בסיס חיל הים באילת, באתר גלובס, 13 באוקטובר 2021
  17. ^ אתר למנויים בלבד הדר חורש, דרישות תקציביות של משרד הביטחון מעכבות פינוי בסיס חיל הים באילת, באתר TheMarker‏, 13 באוקטובר 2021