ברבריה

בֶּרְבֶּרִיָה היה כינוי לחוף המערבי והתיכוני של צפון אפריקה בפיהם של האירופאים מן המאה השש עשרה עד המאה התשע עשרה. בימינו על טריטוריה זו שוכנות המדינות מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ולוב. שם זה נגזר מן הבֶּרְבֶּרִים, תושביה הקדומים של צפון אפריקה.

בארצות המערב כינוי זה היה קשור בשמם של הפיראטים ושל אלה שעסקו בסחר עבדים שבסיסם היה בחופי צפון אפריקה. הם תקפו ספינות ויישובים באזור הים התיכון ולחופי האוקיינוס האטלנטי, תפסו וסחרו בעבדים מאירופה ומאפריקה שמדרום לסהרה. מעריכים^{[דרושה הבהרה]} כי בברבריה היו כשלושה מיליון עבדים נוצריים. בעיני האירופאים בירת האזור הייתה טריפולי, אם כי מרקש שבמרוקו היוותה את המרכז הברברי הגדול והחשוב ביותר. גם הערים אלג'יר שבאלג'יריה וטנג'יר שבמרוקו נחשבו לפעמים כערי הבירה של ברבריה.

ברבריה לא היוותה תמיד יחידה מדינית. בימי הביניים שלטו באזור שליטי שושלת אל-מוואחידון ושושלת החפציים (الحفصيون) (אנ'), שאיחדו ארצות אלה לתקופות קצרות. למן המאה השש עשרה ברבריה חולקה ליחידות המדיניות של מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה וטריפוליטניה. שליטיהן הבולטים של ארצות ברבריה היו הפאשה או הדיי של אלג'יריה, הביי של תוניסיה והביי של טריפולי. שליטים אלה היו כפופים להלכה לסולטאן האימפריה העות'מאנית, אך למעשה היו עצמאיים.

פעולתה הצבאית הראשונה של ארצות הברית בארצות חוץ היה קרב דרנה (אנ') (דרנה, קירנאיקה) ב-1805 שבו לקחו חלק הצי האמריקני וחיל הנחתים האמריקני, במטרה להשמיד את הפיראטים ולשחרר עבדים אמריקנים.