ברנדייס (שכונה)

ברנדייס
רחוב ההדר בשכונה, שהיה הרחוב הראשי בכפר החוצה אותו מצפון לדרום. ברקע נראים מגדלי מגורים בשכונת ניסן.
רחוב ההדר בשכונה, שהיה הרחוב הראשי בכפר החוצה אותו מצפון לדרום. ברקע נראים מגדלי מגורים בשכונת ניסן.
מידע
עיר חדרה
תאריך ייסוד 1927
על שם לואי ברנדייס עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°25′26″N 34°55′20″E / 32.42387778°N 34.92214722°E / 32.42387778; 34.92214722
שכונות נוספות בחדרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
כפר ברנדייס בשנת הקמתו - 1927

שכונת ברנדייס היא שכונה בעיר חדרה שהוקמה ככפר ברנדייס בשנת 1927 וצורפה לעיר חדרה לאחר קום המדינה.

כפר ברנדייס[עריכת קוד מקור | עריכה]

השטחים מדרום למושבה חדרה נקראו "ח'ור אל וסעא" (בעברית "נקיק רחב"), והיו בבעלותם של תושבי כפר זיתא. בשנות ה-20 נרכשו הקרקעות מערביי הכפר על ידי ניסן רוטמן ובמימונה של הנדבנית היהודיה מרי פלז (Fels), בעסקה מפוקפקת שהסתיימה בהסכם פשרה, אך הובילה להדחתו של השופט המנדטורי היהודי יוסף סטרומזה.[1] חלק מהקרקעות שנרכשו הוקצו לטובת "החברה הכלכלית לארץ ישראל" לטובת ייסוד יישוב עברי.

על אדמות אלה הוקם הכפר בשנת תרפ"ז (1927). הכפר כונה על ידי הערבים "ארבעים בית", על שם ארבעים בתיו הראשונים, ומתיישביו כונו "מוליסטים", על שמו של מול, נציג החברה המיישבת. מספר שנים לאחר מכן נבחר לו שם רשמי - "כפר ברנדייס", על שם השופט היהודי הראשון בבית המשפט העליון של ארצות הברית, לואי ברנדייס, מקים "החברה הכלכלית לארץ ישראל".

אדמות הכפר חולקו ל-40 חלקות בנות 2.5 דונם, ועליהן נבנה בית קטן הכולל חדר של 14 מ"ר, מטבחון ומרפסת קטנה, כאשר השירותים והמקלחת נמצאו במבנה נפרד. לצד הבית עמד משק עזר, הכולל פרה ערבית ולול של 20 עופות. לקראת סוף שנת 1928 עמדו 40 הבתים מוכנים לקלוט את המתיישבים, ונציגי החברה הכלכלית לארץ ישראל, ובראשם צבי בוטקובסקי, שיווקו אותם למתיישבים מקבוצות שונות ביישוב באמצעות תנאי רכישה נוחים.

קשיי הקיום של המתיישבים היו ניכרים. אף שהחלו משקי העזר להתפתח, לא נמצאה עבודה לצורך הקיום היומיומי, ותושבי הכפר נאלצו לעבוד רק ימים ספורים בשבוע בחדרה הסמוכה. ניסיון ליצור משק עצמאי על ידי גידול יסמין כחומר גלם לבית החרושת לבושם בבעלות הברון רוטשילד בבנימינה לא צלח, בין היתר לאור הריחוק מהמפעל והקושי בהובלת התוצרת.[2] בנוסף, סבלו המתיישבים ממחסור במים ומקשיים שהערימה עליהם חדרה, עד לחפירתה של באר הכפר שהפכה אותם לעצמאיים בענייני מים (כיום בקצהו המזרחי של רחוב ברנדייס).

במהלך מאורעות תרפ"ט נקראו המתיישבים להתפנות למרכז המושבה חדרה, אבל הגברים חזרו לשמור על המשקים כשלרשותם רובה ציד אחד בלבד ומספר כידונים. לאחר המאורעות עזבו תושבים רבים את בתיהם בשל הקושי הביטחוני והכלכלי מהם סבלו. עם הקצאתן למתיישבי הכפר של קרקעות הקק"ל באזור וואדי חווארית' (כיום עמק חפר), אשר נרכשו קודם לכן על ידי יהושע חנקין, השתפר מצבם הכלכלי של המתיישבים, אשר השתמשו בקרקעות להרחבת הפעילות החקלאית, והכפר שב והתמלא. לימים נמכרו קרקעות אלה לטובת הקמת היישוב חרב לאת.[2] במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936 - 1939) סבלו המתיישבים מתקיפות הערבים, שגדעו חלק מהפרדסים ורצחו מספר מתושבי הכפר.

ב-1944 נוסד בשכונה בית ספר תיכון. תיכון עמל חדרה פעל במקום עד לאמצע שנות ה-90, אז עבר למשכנו החדש.

ב-1945 הוערך מספר תושבי הכפר בכ-150 תושבים.[3]

בית הביטחון של הכפר, בקצהו המערבי של רחוב האתרוג, משמש כיום כבית כנסת.

שכונת ברנדייס[עריכת קוד מקור | עריכה]

צריף בשכונת ברנדיס

במהלך תקופת המנדט הבריטי היווה כפר ברנדייס[4] חלק ממחוז טולכרם. ב-1948, עם הקמת המדינה, נקראו נציגים מכפר ברנדייס ובעלי קרקעות נוספים באזור חדרה (ובכללם ניסן רוטמן) לצד נציגי המושבה חדרה להעלות את טענותיהם בעניין סיפוח הכפר למושבה. על אף התנגדויותיהם של נציגי הכפר, והתעניינותו של נציג משרד הפנים ברעיון להקים רשות נפרדת מחדרה על כל שטחי ח'ור אל וסעא ובכללם כפר ברנדייס, הוחלט לספח את שטחי הכפר לחדרה,[2][5] והוא סופח באופן רשמי ב-1951.[6] עם זאת, בענייני מים המשיך הכפר לשמור על עצמאות לאורך שנים רבות לאחר מכן באמצעות "אגודת המים כפר ברנדיס". למרות עצמאותו, בתחומים רבים היה הכפר חלק אינטגרלי מחדרה מאז היווסדו, ויש שראו בו חלק מהמושבה עוד בטרם סופח אליה.[7] גבולות היישוב המקורי הם הרחובות ער-אציל בצפון, האלון במערב וברנדייס בדרום.

עם העלייה ההמונית של שנות ה-50 הוסבו מבני המחנה הבריטי הסמוך לשכונה ל"מעברת ברנדייס", אשר לבסוף פורקה בראשית שנות ה-60 וחלק מתושביה הפכו לתושבי השכונה. בין השנים 19491950 בנתה חברת "נוה עובד" "שכונת פועלים חקלאית" בצמוד לכפר המקורי, שצורפה לשכונה.[8]

עם השנים התפתחה השכונה, אך שמרה על אופייה הכפרי ועל בנייה צמודת-קרקע. ב-1987 הוקם בשכונה בית הספר הדמוקרטי הראשון בישראל, בו לומדים תלמידים מכל האזור. החווה החקלאית הלימודית מדרום לשכונה נקראת "ערוגות פלז", על שם מרי פלז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שכונת ברנדייס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתן ברון, שופטים ומשפטנים בארץ ישראל - בין קושטא לירושלים (1900-1930), הוצאת מאגנס, 2008
  2. ^ 1 2 3 מאיר צאן, כפר ברנדיס - תולדותיו ולבטיו של ישוב לא נודע, 1978
  3. ^ סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל
  4. ^ מפת גושים של כפר ברנדיס, הוכנה ע"י משרד טכני עמנואל רר - א. אקשטיין, שנות ה-40 של המאה ה-20, עם ציון 'נ. רוטמן' למעלה מימין, באתר הספרייה הלאומית, ארכיון עזרא רוטמן, מפות מדידה - אזור חדרה וחיפה, מפה מס' 7
  5. ^ שר־הפנים אישר סיפוח השכונות לחדרה, הַבֹּקֶר, 2 במרץ 1949
  6. ^ קובץ רשימת השינויים מאז 1948
  7. ^ למצב שכונת ברנדיס בחדרה, דבר, 9.6.1931
  8. ^ חג העבודה - בסימן מפעלי בנין, דבר, 2.5.1949