גביש מולקולרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גבישי קרח

גביש מולקולרי הוא גביש הבנוי מאריזה של מולקולות, המוחזקות ביניהן (בדרך כלל) על ידי איטראקציה בין מולקולרית כמו קשרי ואן דר ואלס. חומרים אלה רכים ובעלי טמפרטורת התכה ורתיחה נמוכה בהשוואה לגבישים קוולנטיים יוניים או מתכתיים, מאחר שקשרי ואן דר ואלס חלשים בהרבה מקשרים קוולנטיים יונים או מתכתיים. דוגמאות נפוצות - קרח (אריזה של מים), נפטלין, יוד, קרח יבש וסוכר. בגבישים מולקולריים ניתן לראות לעיתים קרובות המראה בתנאים של לחץ אטמוספירי. צורת הגביש מרמזת במקרים רבים על המבנה הכימי והפיזיקלי שלו. היווצרותו של גביש אורכת זמן רב, ויכולה לארוך אף מאות שנים.

סיבה להיווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרבה מהמקרים הסידור, הגובה הסימטרי הוא הבור האנרגטי הנמוך ביותר שניתן להגיע אליו (בדרך כלל קשה להגיע אליו). הסידור מתבצע בין הדיפולים (קטבים חיוביים ושליליים).

ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.