גוטפריד מינד
_b_741_1.jpg) | |
| לידה |
25 בספטמבר 1768 ברן, שווייץ  |
|---|---|
| פטירה |
7 בנובמבר 1814 (בגיל 46) ברן, שווייץ |
| תחום יצירה |
ציור |
| הושפע על ידי |
זיגמונד פרוידנברגר |
  | |
גוטפריד מינד (בגרמנית: Gottfried Mind; 25 בספטמבר 1768 – 17 בנובמבר 1814) היה צייר סוואנט שווייצרי. הוא כונה רפאל של החתולים משום שהצטיין במיוחד בציור חיה זו.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מינד נולד בברן. אביו היגר לשווייץ מהונגריה ושימש כבונה בעץ. מינד הצעיר הושאר לרוב לבדו היות שסבל מבעיות התפתחותיות.
אביו של מינד היה חובב אמנות. במהלך הקיץ, נכח בביתם אמן גרמני בשם לגל שצייר בתים וחיות משק. ציורים אלה גירו את מינד הצעיר, שעקב אחר האמן לכל מקום והתבונן בו בזמן היצירה. לגל צירף אליו את מינד בשיטוטיו והציג בפניו את ציוריו בדירתו. לגל הכיר למינד את ציורי החיות של יוהאן אליאס רידינגר, וזה ניסה לחקות את הציורים בעצמו בעזרת עיפרון עופרת. החיה המועדפת עליו לציור הייתה האריה. לגל תיקן את ציוריו מעת לעת, ומינד הצעיר המשיך לצייר חיות בטבע, כגון כבשים, עזים וחתולים.
עם זאת, אביו של מינד שהיה בונה בעץ, עודד את מינד לפסל בעץ. בכל פעם שמינד הצעיר ביקש דף נייר לציור, אביו נתן לו חתיכות עץ. גוטפריד החל לפסל חיות גם בעץ, והפך למיומן כל כך בכך שהכבשים והעזים שפיסל בעץ קישטו במהרה בתים רבים בכפר. גוטפריד ניסה גם לצייר ילדים איכרים, או לפסלם בעץ, אך ניסיונות אלה לא היו מוצלחים.
הכשרה אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהיה בן שמונה נכנס מינד לבית הספר לילדים עניים שהוקם על ידי יוהאן היינריך פסטלוצי. ב-1778 פורסמה חוות הדעת הבאה שכתב המוסד על מינד: ״[...] חלש מאוד, לא מסוגל לבצע עבודה קשה, מלא כישרון לציור, יצור מוזר, רווי בקפריזות אמנותיות, לצד שובבות כלשהי; ציור הוא כל עולמו; נמצא במוסד מזה שנה וחצי; בן עשר״. לא ידוע כמה זמן שהה מינד בבית הספר. ידוע כי בשנים 1780–1785 הגיע אל הצייר זיגמונד הדנברגר בברן, ממנו למד את אומנות הציור והשימוש בצבעי מים. היכולות של מינד התמקדו בעיקר באמנות; הוא הצליח בקושי לכתוב את שמו, ולא ידע כלל לבצע פעולות חשבון.
הכישרון המיוחד של מינד בציור חתולים התגלה במקרה. הדנברגר היה עסוק בהשלמת ציור של חקלאי מגלף עץ, אשתו לצדו מאכילה את ילדה, ובסמוך אליהם מתהלך חתול. מינד התבונן בדמותו של החתול, ואמר ביובש: ״זהו לא חתול!״. הדנברגר שאל בחיוך אם הוא חושב שיוכל לצייר את החתול טוב יותר. מינד הציע לנסות, צייר את החתול, והדנברגר אהב כל כך את התוצאה שנתן למינד לסיים את הציור - והעתיק את הדמות ממנו.
עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]
היה זה רק לאחר מותו של הדנברגר שמינד פיתח את כישרונו המיוחד במלואו. לאורך חייו שהיו לרוב מסוגרים בארבעה קירות, הוא פיתח מערכת יחסים עם חיות בית, בעיקר חתולים. בזמן שנהג לצייר, ניתן היה לראות לעיתים קרובות חתול יושב גבו או כתפיו. לעיתים קרובות היה מינד נשאר בתנוחות לא נוחות כדי לא להפריע לחתול. לעיתים קרובות היה חתול נוסף יושב על השולחן, ולעיתים גורי חתולים מתחת לשולחן. צפרדעים צפו בבקבוקים לצד כן הציור שלו, ועם כל חיות אלה הוא ניהל דיאלוג משחקי ואוהב. זאת, בשעה שבני אדם שביקרו אותו או עברו בסמוך זכו לרטינה לא חברותית.
מינד צייר לעיתים רחוקות מהתבוננות בטבע עצמו. לכל היותר הוא עשה זאת בכמה משיחות מכחול בודדות. היכולת שלו לצייר מזיכרון הייתה כה חזקה עד שמרגע שהתבונן באובייקט בריכוז, היה מסוגל לצייר אותו בדיוק רב גם זמן רב לאחר מכן.
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף 1813 מינד החל לסבול ממיחושים בחזה שמנעו ממנו לתפקד. הוא מת ב-17 בנובמבר 1814 ממחלה זו, בגיל 46.
