גלזורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כד מהמאה ה-16 באיראן מעוטר ועטוי גלזורה
קיר של גלזורות על חימר בצבעים שונים

גלָזוּרָה או הֲזָגָה היא חומר ציפוי או זיגוג אוטם בטכניקת אמייל, המשמשת שכבת הגנה בכלי קרמיקה. תפקידה לצבוע, לעטר, אך גם ולאטום כלים עשויים חימר בפני מים, והיא מאפשרת את ניקויו ועמידותו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך תקופת קופון ביפן נהגו לעטר כלים בזיגוג ירקרק מאפר טבעי, אשר מכיל תרכובות של נחושת. מ-552 ועד 794 לספירה, הוצגו זיגוגים בצבעים שונים. שלושת הצבעים של שושלת טאנג היו נפוצים במשך תקופה, אך לאט לאט שולבו צבעים וקומפוזיציות זיגוג שונות.

מהמאה השמינית השימוש בגלזורה היה נפוץ באמנות המוסלמית ובכלי הקרמיקה האסלאמיים, בדרך כלל בכלים מעוצבים בעלי פיתוחים מיוחדים. מרביתם זוגגו בתחמוצת בדיל בטכניקה שפיתחו הקדרים המוסלמים.

במהלך המאה ה-13 הגלזורה הגיעה לשלב מתקדם, ונעשה שימוש במספר רב של גוונים ורמות ברק ועמידות שונות.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיגוג חשוב ופונקציונלי לכלי חרס, שקודם לכן היו בלתי מתאימים להכלת נוזלים, בשל הנקבוביות שלהם. הזיגוג משפיע גם אסתטית על גימורי פני השטח של הכלי, כולל דרגות ברק, גוון ועל הצבע המוגמר. הזיגוג עשוי לשפר את המרקם הטבעי של החומר.

הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית הגלזורות מכילות צורן דו-חמצני (סיליקה), המייצר מעטה זכוכית. מוסיפים גם תערובות של תחמוצות מתכת כדוגמת נתרן, אשלגן וסידן, הקובעות את טמפרטורת ההתכה של התערובת. אליהם מוסיפים אלומינה (לרוב על ידי הוספת חרסית) המקשיחה את הגלזורה ומונעת ממנה להחליק על גבי הכלי. מוסיפים גם אלמנטים של צבע וברק כגון תחמוצות של ברזל, נחושת, קובלט, בדיל או זירקוניום.

תהליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להשתמש בגלזורה על ידי הברשה של תערובת יבשה על פני השטח של גוף החימר או על ידי החדרת מלח או סודה לתוך כבשן בטמפרטורות גבוהות כדי ליצור אדי נתרן היוצרים אינטראקציה עם תחמוצת האלומיניום והסיליקה ומייצרים זכוכית.

גלזורה נוזלית עשויה ממינרלים שונים ואבקות מתכת ותחמוצות. משתמשים בה על ידי טבילת הכלי בתוכה, על ידי שפיכת הגלזורה מעל הכלי או על ידי ריסוס במברשת אוויר או צביעה במברשת להשגת אפקט רצוי.

כדי למנוע מהצמדות של הגלזורה לכבשן במהלך השריפה, חלק מהכלי נותר ללא גלזורה .אפשרות נוספת היא שחמוש באביזרים עמידים בחום עליהם מניחים את הכלי, והם מוסרים לאחר השריפה, אולם לעיתים הם מותירים סימנים קטנים על גבי הכלי, לכן נהוג ליצור "רגל" המשמשת בסיס דק ואסתטי שאינו עטוף בגלזורה.

ניתן לעטר את הכלי לפני שכבת הגלזורה. עיטור כזה נעשה ישירות על הכלי, אחרי השריפה הראשונית על ידי צבעי אנגוב ופיגמנטים שונים ומעליהם מניחים שכבת זיגוג נוזלית שקופה, ומעבירים לשריפה שנייה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]