גספר סנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גספר סנס
Gaspar Sanz
לידה 1640
קאלאנדה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1710? (בגיל 70 בערך)
מדריד, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Francisco Bartolomé Sanz Celma עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Gaspar Sanz עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות נאפולי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת סלמנקה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה O Barón, San Amaro עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גספר סנסספרדית: Gaspar Sanz‏; 16401710) היה מלחין ספרדי ומוזיקאי, שניגן בגיטרה ובעוגב ונחשב לאחד היוצרים והמקדמים החשובים של המוזיקה לגיטרה בתקופת הברוק[1][2]. גדולי מלחיני ספרד במאה העשרים הושפעו מיצירתו וכללו נושאים ממנה ביצירותיהם.[3][4]

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שנחשב לדמות הבולטת בתולדות הגיטרה בתקופת הברוק, מעט ידוע על תולדות חייו. סנס נולד בשנת 1640 למשפחה עשירה בקלנדה במחוז אראגון, אזור בספרד שהתפרסם בין השאר בריקודי העם שלו. למד תאולוגיה, פילוסופיה ומוזיקה באוניברסיטת סלמנקה, אחת העתיקות ביותר באירופה, שם הוסמך גם לכמורה. מאוחר יותר כיהן סנז כפרופסור למוזיקה באוניברסיטה זו.[5][1]

עם גמר לימודי התואר הראשון בתאולוגיה, נסע סנס לנאפולי, רומא וכנראה גם לוונציה כדי להרחיב את ידיעותיו במוזיקה. הוא למד אצל אורזיו בנבולי, מנצח המקהלה בוותיקן וכריסטופארו קארסנה, נגן עוגב בקפלה המלכותית של נאפולי. הוא בילה מספר שנים בנאפולי, שם כיהן כנגן עוגב בחצרו של המשנה למלך הספרדי.[5][4]

סנס החל לנגן בגיטרה באיטליה בהדרכתו של לאליו קוליסטה. הוא הושפע מיצירותיהם של הגיטריסטים האיטלקים פוסקריני, גרנטה וקורבטה. כאשר חזר לספרד, החל ללמד נגינה בגיטרה את דון חואן (ג'ון מאוסטריה), בנם הבלתי חוקי של המלך פיליפ הרביעי ומריה קלדרון, שחקנית ידועה באותה תקופה.[6][5]

בנוסף לכישוריו המוזיקליים, התפרסם סנס בימיו בזכות עבודותיו הספרותיות כמשורר וככותב, והיה מחברם של כמה שירים ושני ספרים שנשכחו כיום ברובם. תרגומו המוערך ל"איש המכתבים" המפורסם מאת דניאלו ברטולי[7] הופיע לראשונה בשנת 1678, עם מהדורות נוספות בשנים 1744 ובשנת 1787.

הוא נפטר במדריד בשנת 1710.[6][4]

תרומתו המוזיקלית ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנס חיבר שלושה ספרים שעסקו בנגינה בגיטרה. את ספרו הראשון, "הדרכת מוזיקה על הגיטרה הספרדית", שפורסם לראשונה בשנת 1674 בסרגוסה, כתב עבור תלמידו דון חואן. בנוסף לספר זה, כתב סנס עוד שני ספרים העוסקים בגיטרה הספרדית ושלושתם פורסמו יחד תחת כותרת הספר הראשון בשנת 1697.[5] הספרים עוסקים בטכניקת הנגינה בגיטרה הספרדית, החל מתרגולים הבסיסיים וכלה בפיתוח מיומניות מתקדמות בכלי זה. בנוסף לייעוץ הטכני לנגינה פרסם בשלושת ספריו רפרטואר נרחב של כתשעים שירים וריקודים ספרדיים.[8] בהשראתם, שירים וריקודים בני שלוש מאות שנה מפרי עטו, מבוצעים עד עצם היום הזה על ידי גיטריסטים קלאסיים עבור קהלי מאזינים ברחבי העולם.[2]

ספרו הראשון הוא למעשה ספר הוראות המכסה את כל ההיבטים הנוגעים לגיטרת הבארוק. הוא מספק לתלמיד מבחר רחב של קטעים בסגנון פונטאדו ("מריטה") ובסגנון רסקווידו ("פריטה"). זה לא ספר המדגים נגינה פשוטה של אקורדים, אלא מעניק תרומה רצינית של וירטואוז מאומן היטב השואף להעביר את הידע והאהבה שלו למוזיקה ולגיטרת הבארוק ללומד. ספרו של סנז נועד לאלה הרוצים להצטיין באמנות זו.[4]

רוב החלקים הם ריקודים בסגנון פונטאדו. הפבנים והגאליארדים (סוגי מחולות עתיקים) המפוארים, מזכירים את מוזיקת החצר הספרדית של המאה השש עשרה. ה Espanoleta, אחת הנעימות היפות בספרד, מוגשת בצורה וריאציה, צורה שהמלחינים הספרדים הצטיינו בה. המנגינה הרודפת הזו עוררה השראה לגיטריסטים רבים מהבארוק להלחין גרסאות משלהם. הקנריוס, אולי הפופולרית ביותר מכל יצירותיו של סנס, הוא דיוקן מוזיקלי של הריקוד התוסס והמסונכרן מהאיים הקנריים. ריקודים אחרים כמו הווילאנו או "ריקוד הכפר" וג'קאראס, בהשראת שיריהם של נהגי עגלות השור, מציעים מעין רישומים מוזיקליים אטרקטיביים של חיי ספרד באותה תקופה.[2][9] סנס כתב לגיטרת ברוק בעלת חמישה מיתרים כפולים, בשונה מהגיטרה המודרנית בעלת שישה מיתרים בודדים.[5]

השפעתו על מלחינים במאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו, נשכחו יצירותיו כמעט לגמרי עד גילוין מחדש על ידי המלחין הספרדי פיליפה פדרל (1841–1922), שהחזיר אותן לקדמת הבמה[5]. מנואל דה פאיה, מהחשובים ביותר במלחיני ספרד במאה העשרים, השתמש בנושאים מיצירותיו של סנס ביצירתו "תיאטרון הבובות של דון פדרו" שהועלתה לראשונה על הבמה בשנת 1923[10][5]. בשנת 1954 חיבר חואקין רודריגו, לבקשתו של אנדרס סגוביה, את הקונצ'רטו לגיטרה שלו "פנטסיה לבן אצולה" שהורכב מנושאים של סנס, שפרסם בספרי ההדרכה שלו[4][5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גספר סנס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Gaspar Sanz | Biography & History, AllMusic (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 Gazpar Sanz Master of the Spanish Guitar, web.archive.org, ‏2016-07-31
  3. ^ Gazpar Sanz Master of the Spanish Guitar, web.archive.org, ‏2016-07-31
  4. ^ 1 2 3 4 5 Roffel Automatisering, Gaspar Sanz: Biography - Classic Cat, www.classiccat.net (באנגלית)
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Gaspar Sanz Biography, Maestros-of-the-guitar
  6. ^ 1 2 Gaspar Sanz, classical music composer, www.classicalconnect.com
  7. ^ Daniello Bartoli (S.I.), Dell'huomo di lettere difeso et emendato: parti due, per gli heredi di Francesco Corbelletti, 1645. (באיטלקית)
  8. ^ Gaspar Sanz, www.epdlp.com
  9. ^ Gaspar Sanz: Complete Music For Guitar by Alberto Mesirca, www.readings.com.au (באנגלית)
  10. ^ קדם ברגר, הקאמרטה הישראלית ירושלים – תיאטרון הבובות של דון פדרו, ירושלים: קאמרטה ירושלים, 2009