גפרור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר תוכן בנושא התהליך הכימי המשמש להצתת אש על ידי גפרורים. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר תוכן בנושא התהליך הכימי המשמש להצתת אש על ידי גפרורים. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
גפרור דולק
חפיסות גפרורים מסוגים שונים
גפרורי דונג שיוצרו בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם השנייה

גפרור הוא מקל עץ או קרטון המצופה בקצהו בזרחן ומחמצן כלשהו ומשמש להצתת אש על ידי חיכוך שלו במשטח כלשהו.

השם גפרור מקורו בתקופה שבה ראש הגפרור הכיל גופרית כחומר מתלקח. בסוף המאה ה-19 הוצעו מילים שונות למוצר ובהם צִתָּה, אלית ומַדְלֵק. המילה "גפרור", שחודשה על ידי מנדלי מוכר ספרים בסוף המאה ה-19, התקבעה בשנות ה-20 של המאה ה-20.[1][2]

"גפרור בטוח" אינו מכיל זרחן והוא ניצת רק כאשר משפשפים אותו כנגד משטח מיוחד המכיל זרחן (בדרך כלל חלק מקופסת הגפרורים); בניגוד לגפרור שאינו בטוח, המכיל זרחן, הניצת כאשר משפשפים אותו כנגד כל משטח. הגפרור הבטוח הראשון הוצג על ידי השוודי קרל לינדסטרום בשנת 1855.[3]

בזמן מלחמת העולם השנייה בגלל מחסור בעץ, יוצרו בארץ ישראל גפרורים מדונג. היצרנית העיקרית הייתה חברת "דונגית", בבעלות האחים מאיר. כיום מיוצרים גפרורי דונג בעיקר במפעלי גפרורים בהודו.

ישנם מקומות בעולם בהם נמכרים גם גפרורי עץ ארוכים יותר או גפרורים שהמקל שלהם עשוי קרטון. גפרורי קרטון נמכרים לרוב בחפיסות דקות של קרטון מצופה נייר ובהם כ-12 גפרורים. בחפיסות אלה כל שישה גפרורים מחוברים בקרטון בשורה ושתי השורות מהודקות זו לזו ולעטיפת הנייר בסיכות מהדק. לשם הוצאת גפרור מחפיסות כאלה יש לתלוש אותו - לקרוע את הקרטון המחבר את בסיסיו לבסיס שורת הגפרורים שלו.

בישראל, גפרורים עשויים ממקל עץ צפצפה, הם באורך זרת והם נמכרים בקופסאות קרטון קטנות המעוצבות כמגירה נשלפת, שעל חזיתן מודבקת תמונה, לרוב כרזת פרסום ובצדיהן מצויים משטחים לשפשוף הגפרורים לשם הצתתם. בחפיסת גפרורים ישראלית יש לרוב 50 גפרורים. תחביב איסוף קופסאות גפרורים נובע מהגיוון הרב בתמונות עטיפותיהן.

בסביבות אמצע המאה ה-19, הופיעו לראשונה בשוודיה גפרורים לא מסוכנים שלא כללו זרחן לבן בכלל. גפרורים אלה, שמכונים גם "גפרורי ביטחון" (Safety matches) הם הגפרורים שבהם אנו משתמשים היום. במקום זרחן לבן הם מכילים זרחן אדום – שהועבר מראש הגפרור למשטח השפשוף של הקופסה ובכל מקרה אינו רעיל.

ההרכב של גפרורי ביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הגפרור:

58% כלוראט האשלגן (KClO3). מכונה גם מלח ברטולטי (Berthollet's Salt), משמש כחומר מחמצן.

6% תחמוצת ברזל (Fe2O3). משמש להגברת כוח השפשוף ולמיתון תגובת הבעירה. אינו מרכיב חובה.

6% דו-תחמוצת המנגן (MnO2). חומר מחמצן שמזרז התפרקות מלח ברטולטי אינו מרכיב חובה.

12% אבקת זכוכית, להגברת כוח השפשוף.

10% דבקים.

5% גופרית (S8). חומר מחזר (מתלקח).

3% גיר CaCO3.

שטח השפשוף של הקופסה:

40% אנטימון גופרתי (Sb2S3). חומר מחזר (מתלקח). אינו מרכיב חובה. יש יצרנים שמוסיפים אותו דווקא לראש הגפרור.

24% זרחן אדום. חומר מחזר (מתלקח), אם לא מוסיפים אנטימון גופרתי לשטח השפשוף, אזי אחוז הזרחן האדום יכול לעלות עד 50%.

4% דו-תחמוצת המנגן.

4% אבקת פחם.

28% אבקת זכוכית, דבקים וחומרי מילוי ונפח.

יצרני גפרורים שונים עשויים להשתמש בהרכבים מעט שונים של חומרים, אולם כל גפרור חייב להכיל מלח ברטולטי, גופרית וזרחן.[4]

כיצד פועל הגפרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיכוך ראש הגפרור על משטח ההצתה יוצר חום, הממיר כמות זעירה של זרחן אדום לזרחן לבן. הזרחן הלבן מתלקח באופן ספונטני ומייצר חום נוסף, שמשחרר חמצן מהחומרים המחמצנים בראש הגפרור, הגופרית ניצתת באש ומציתה את מקל העץ או הקרטון.[5]

גפרורים בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הוצאת אש ביום טוב

לגבי כל דיני התורה אין כל חילוק הלכתי בין הוצאת אש בדרכים הקדומות לבין הוצאת אש מגפרורים. חוץ מביום טוב שהבערת אש רגילה הותרה, ולא יצירת אש חדשה מאבנים וכדומה, ולעניין זה נחלקו האחרונים אם דין גפרורים כדין יצירת אש מעצים אבנים או שבגפרורים אין כאן יצירה חדשה של יש מאין, מאחר שהתפיסה היא שהכל כבר קיים בכוח הגפרור, ואין כאן אלא הוצאה מן הכוח אל הפועל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר למנויים בלבד אילון גלעד, מדלק, ציתה ואלית, מדוע זכה הגפרור להצלחה, באתר הארץ, 31 בינואר 2014
  2. ^ ראובן מירקין, גפרור: גלגולו של חידוש מחידושי מנדלי מוכר ספרים, לשוננו לעם ל"ג, חוברת ד-ה, תשמ"ב, עמ' 135-138
  3. ^ ביל יאנה, גפרור: שנת 1680, בתוך 100 המצאות ששינו את העולם: אנציקלופדיה, באתר מט"ח
  4. ^ מהי התגובה הכימית המתרחשת בגפרור? אודליה, באתר מהי התגובה הכימית המתרחשת בגפרור? אודליה, ‏2010-08-10
  5. ^ How Do Safety Matches Work?, ‏2020-05-27 (באנגלית בריטית)