דיוטי פרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חנות פטורה ממס בציריך

דיוטי פריאנגלית: Duty free – פָּטוּר ממס), או חנות פטורה ממס, היא חנות המופעלת בנמלי תעופה, בנמלי הים, במעברי גבול יבשתיים וכן במטוסי נוסעים ובאוניות הנמצאים בנסיעה בינלאומית, ובה נמכרים ליוצאים לחו"ל מוצרים פטורים ממס. בדרך כלל ניתן פטור ממכס וממע"מ, ולעיתים גם ממסים נוספים. בנמלי התעופה והים נמצאות חנויות אלה באזור שלאחר ביקורת הדרכונים, ובאוניות נפתחת החנות לאחר היציאה מתחום המים הטריטוריאליים.

המוצרים הנמכרים בחנויות הפטורות ממס הם מוצרים לצריכה אישית, ובפרט משקאות חריפים, מוצרי טבק ובשמים, ממתקים, מוצרי אלקטרוניקה וצילום ומוצרי אופנה יוקרתיים (ביגוד, נעליים, תיקים וכדומה). בנוסף, במתחמי דיוטי פרי נמצאות קפטריות המוכרות מזון.

המוצרים הפטורים ממס נמכרים רק ליוצאים לחו"ל, ויש מקרים שהקונים נדרשים להוכיח זאת באמצעות הצגה של שובר עלייה למטוס. בתחומי האיחוד האירופי נמכרים המוצרים בחנויות אלה רק ליוצאים אל מחוץ למדינות האיחוד.

החנויות במתחמי הדיוטי פרי נהנות הן מפטור ממס והן מקהל לקוחות שבוי, אשר לא יכול לצאת מחוץ למתחם בקלות. תיירים רבים אינם בקיאים במחירי השוק המקובלים במדינת המוצא וידיעה לגבי כך שהמוצר פטור ממס גורמת ללקוחות לתחושה שהקניה כדאית. המצב מוביל לכך שמחירי המזון המהיר והמוצרים בחנויות הדיוטי פרי גבוהים בעשרות אחוזים ממחירי שירותים ומוצרים זהים במדינה עצמה. בנוסף, על אף שחנויות הדיוטי פרי אינן משלמות מס ישיר, נגבים מהם "דמי הזיכיון" שמעלים את המחירים בצורה ניכרת[1]. לעיתים המחירים בדיוטי פרי גבוהים במאות אחוזים מערכם המקובל בשוק[2][3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה התעופה הראשון שבו חנות דיוטי פרי הוקם בשנת 1947 בשאנון שבמערב אירלנד. באותה תקופה לא היה ניתן לתדלק מטוס בכמות שתספיק לטיסה טרנס-אטלנטית ולכן היו עוצרים לתדלק בשדה התעופה שאנון. הרעיון היה שבזמן התדלוק ניתן למכור לנוסעים מוצרים ללא מס. המודל היה להצלחה מיידית והועתק לכל רחבי העולם.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנות דיוטי פרי בנמל התעופה בן-גוריון

בנמל התעופה בן-גוריון פועל אזור גדול למדי של חנויות פטורות ממס, ובנוסף למוצרים המקובלים בחנויות מסוג זה נמכרים בו גם מוצרים גדולים יחסית, כגון מקררים ותנורי אפייה. היכולת למכור מוצרים אלה נובעת משירות ייחודי, הנהוג בנמל התעופה בן-גוריון משנת 1989 וקרוי "פטור ושמור" – שירות המאפשר לנוסע שלא לקחת את המוצרים איתו בנסיעתו לחו"ל, אלא להשאירם בנמל התעופה בן-גוריון ולקחת אותם עמו כאשר הוא חוזר ארצה. הסדר זה הביא להגדלה ניכרת של המכירות בחנויות אלה. מפעיל בולט של חנויות במתחם זה הוא דיוטי פרי ג'יימס ריצ'רדסון.

בכניסה לישראל רשאי כל נוסע להביא איתו מוצרי יבוא (והמוצרים הפטורים ממס בכלל זה) בסך 200 דולר, מבלי שיידרש לשלם מס כלשהו בגינם. על מוצרים שמחירם גבוה יותר יש לשלם מכס, אך הם פטורים ממע"מ וממס קנייה.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 הפטור ממס הוריד את מחירי המוצרים ובכך הפכו חנויות הדיוטי פרי בנמל התעופה בן-גוריון למושכות עבור הצרכן הישראלי. חנויות הפטורות ממס זכו ליתרון על-פני החנויות האחרות בישראל. רשתות שיווק ישראליות עתרו לבג"ץ פעמים אחדות נגד הסדרי דיוטי פרי הנוגסים ברווחיהן:

  • בשנת 1995 הוגשה עתירה בטענה שהסדר "פטור ושמור" אינו חוקי, אך העתירה נדחתה.[4] תמצית פסק הדין ניתנה בדבריו של השופט יצחק זמיר: "ראוי להדגיש כי בסופו של חשבון ההסדר החדש משרת את טובת הציבור. ראשית, ההסדר החדש הוכיח כי הוא תורם לכלכלת המדינה, שהיא התכלית העיקרית של הענקת הפטור ממסים, הן בחוק מס ערך מוסף והן בצו מס קניה (פטור). שנית, פסילת ההסדר החדש, כבקשת העותרות, תגרום פגיעה קשה בציבור: באופן ישיר – ברווחת הציבור הנהנה מן ההסדר החדש, ובאופן עקיף – בשל צורך בהגדלת המיסוי".
  • עתירה נוספת לא שללה את חוקיותו של ההסדר, אך טענה כי האמצעים המשמשים לאכיפת ההסדר אין בהם כדי למנוע הפרה, בקנה מידה רחב, של הדינים המחייבים תשלום מכס, מס קניה ומס ערך מוסף. גם עתירה זו נדחתה, לאחר שהובהר כי רשויות המכס הטילו הגבלות שונות על תפעולן של חנויות הדיוטי פרי, ובית המשפט הוסיף דרישה כי חנות דיוטי פרי לא תהיה רשאית לאחסן טובין שנמכרו במסגרת ההסדר החדש אלא אם תקבל, לצורך האחסון, רישיון של מחסן כללי.[5]
  • עתירה שלישית תקפה את שירות הזמנות מוצרים הקיים באתרי האינטרנט של חברות דיוטי פרי (שירות "Pre Order"), ודרשה לחייבו במיסים החלים על כל עסקה מקוונת שמתבצעת בישראל. העתירה נדחתה.[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]