דיפוזיוניזם

המונח דיפוזיוניזם או דיפוזיה שייך לתחום האנתרופולוגיה החברתית ומשמש בחקר תרבויות לתיאור התפשטות של רכיבי תרבות - כמו רעיונות, סגנונות, דתות, טכנולוגיה, פרקטיקות וכדומה - בין יחידים מאותה קבוצה תרבותית או בין קבוצות תרבותית שונות.

דיפוזיה של חידושים בתוך תרבות קיימת למשל בקבלה של חידוש טכנולוגי כמו שעון-היד או המחשב-האישי, סגנונות מוזיקה כגון אופרה (באיטליה) ובוסה-נובה (בברזיל), סגנונות ואביזרי לבוש כמו מגבעות או ג'ינס-דנים (שהיו במקור בגדי עבודה), או רעיונות כמו דמוקרטיה ופמיניזם ועוד.

דיפוזיה בין-תרבויות גם היא תופעה נפוצה. כך למשל, הדעה הרווחת היא, שהפרקטיקות החקלאיות התפשטו דרך דיפוזיה מאזור המזרח התיכון אל כל אזורי אירופה ואסיה לפני פחות מ-10,000 שנה ואומצו על ידי מגוון תרבויות עם חלוף השנים. דוגמה נוספת לדיפוזיה בין-תרבויות היא חדירתן ושימושן של מרכבות מלחמה, ניצול ברזל וטכניקות התכה בעת העתיקה, או השימוש במכוניות ובחליפות עסקים בעולם המערבי במאה ה-20.

המכניזם של דיפוזיה

דיפוזיה יכולה להתרחש במגוון אופנים, דרך נדידה של אוכלוסיות/קבוצות שמביאות עימן את תרבותן או דרך נישואין בין בני-תרבויות שונות/שכנות. רעיונות יכולים להתפשט ממקום למקום על ידי מבקרים מתרבות-זרה כמו סוחרים, חוקרים, חיילים, דיפלומטים ודומיהם. דיפוזיה של חידושי טכנולוגיה פעמים רבות התרחשה על ידי "פיתוי" של קבוצה מסוימת את המדענים והעובדים המיומנים מקבוצות אחרות על ידי הצעת תמריצים כלכליים (וכך נגרמה חדירה של רעיונות חדשים). בחברות יודעות קרוא וכתוב דיפוזיה יכולה להתרחש גם דרך מכתבים, ספרים או אמצעים כתובים ובימינו גם דרך אמצעי התקשורת המודרניים כמו הטלוויזיה והאינטרנט.

מודלים של דיפוזיה

לאורך השנים הוצעו הרבה מודלים לדיפוזיה ביניהם:

• "המודל ההליוצנטרי של דיפוזיוניזם" מודל על פיו כל התרבויות מקורן בתרבות אחת (הוצע על ידי גרפטון אליוט סמית) באנגליה. לפי מודל זה, תרבויות פרימיטיביות נעדרות כוח התפתחות פנימית, קופאות על שמריהן ומתנוונות. התרבות העתיקה הראשונה שחלה בה התפתחות בכל התחומים הייתה מצרים. מצרים היא המרכז הקדמון היחיד המשמש כמקור שאר התרבויות שבאו אחריו. במצרים התפתחו החקלאות, הטכנולוגיה, המדע, הדת, הכתב וכו'.
• "מודל מעגל התרבויות" מודל על פיו כל התרבויות מקורן במספר קטן של תרבויות ("מעגל-תרבויות" - KULTURKREISE). ממעגלים אלו חידושי התרבות זולגים לאזורים אחרים, שם מתערבבים עם זליגות ממעגלי תרבות אחרות ונוצרות תרבויות מקומיות חדשות.
• "המודל האבולוציוני של דיפוזיוניזם" התאוריה על פיה חברות מושפעות אחת מן השנייה וכל בני האדם חולקים מאפיינים פסיכולוגיים דומים אשר הופכים אותם לשווים בסיכוי ליצור/לגלות חידוש, וכתוצאה משוויון זה ישנם חידושים והתפתחויות דומות באזורים מבודדים
• ו"המודל התנכ"י" - מודל על פיו כל התרבויות ראשיתן באדם הראשון (אדם מסיפור אדם וחווה התנ"כי), במהלך תקופת הרנסאנס התאוריה זו עוצבה וכונתה בשם the great chain of being או בתרגום חופשי "שרשרת הקיום הגדולה".

אחת התפיסות שמוזכרות פעמים רבות בדיון על מודלים של דיפוזיה, שאפשר לקשור אותה למודל האבולוציוני של דיפוזיוניזם, היא התפיסה של "רעיון שהגיע זמנו". על פי תפיסה זו פריט תרבותי חדש יופיע (לאחר שנענו מספר "תנאי-קדם") כמעט בו-זמנית ובאופן עצמאי ולחלוטין בלתי-תלוי במספר אזורים שונים ומרוחקים. לאחר מכן יעבור הפריט בדיפוזיה רגילה בין קבוצות שכנות. מושג זה של "רעיון שהגיע זמנו" אפשר לזהות בהתפתחויות דומות בחשבון אינפיניטסימלי מצד אייזק ניוטון (אנגליה) ולייבניץ (גרמניה) שפעלו באותה התקופה, או על ידי המצאת המטוס והמחשב.

יישום תאוריית הדיפוזיוניזם לאירופה של ימי הביניים

אחת הדוגמאות המרשימות ביותר של תאוריית הדיפוזיוניזם היא ההתקדמות הטכנולוגית האדירה שחדרה לאירופה במהלך 1000 עד 1700 לספירה. בימי הביניים האימפריה הביזנטית והתרבויות האסיתיות היו הרבה יותר מתקדמות טכנולוגית מתרבויות אירופה. אולם החל מהמאה ה-11 המצב השתנה ואירופה התקדמה מעבר לתרבות הרומית המזרחית, האסיאתית והמוסלמית בתחומי הטכנולוגיה הפרה-תעשייתית.

בימי הביניים הומצאו הרבה המצאות חשובות ובסיסיות שמקורן באזורים מגוונים מחוץ לאירופה, כמו למשל: אבק השרפה, מנגנון השעון, טכנולוגיות בניית ספינות, המצאת הנייר וטחנת הרוח. אירופה לא רק אימצה את הטכנולוגיות האלו אלא גם שכללה את כושר הייצור וקנה המידה של הייצור. הטכנולוגיות השונות נקלטו ושוכללו בהצלחה כה מרובה עד שהיה ברור לכל שאירופה התעלתה מעבר (אבולוציה טכנולוגית) לרמת הטכנולוגיה במדינת המקור. למשל, בסוף המאה ה-14 כוחו של הצי האירופאי, שהשכיל לחמש עצמו בתותחים משוכללים, השמיד ביתר קלות ציים מתנגדים (בארצות ערב וסין), התקדמות שסללה את הדרך לשליטה בדרכי הים והובילה לעידן הקולוניאלי.

ביקורת ומחלוקות כלפי דיפוזיוניזם

בעוד שרעיון הדיפוזיה מקובל על הכל, קיימות מחלוקות לגבי שיעור המידה בו ניתן ליישם את הרעיון בהקשרים ספציפיים. הניסיונות להסביר דמיון בין שתי תרבויות לעיתים קרובות מאופיין באתנוצנטריות, היות שהסברים אלו מרמזים על קיומם של "מקבלים" שלכאורה לא היו מסוגלים להגיע לחידוש/גילוי פריט התרבות בעצמם. דוגמה למחלוקת מסוג זה היא הצעתו של תור היירדאל לכך שקיים דמיון תרבותי בין תרבות הרי-האנדים (בעידן פרה-קולמבוס) שעבר דרך דיפוזיה לתרבות איי-פולינזיה, תאוריה שלא זוכה לתמיכה רחבה בחוגים אנתרופולוגים. למעשה, כותבים אחדים הביעו התנגדותם לטענה זו מפורשות והביאו כראיה ניצחת את קיומן ומוצאן של הציוויליזציות הגדולות באנדים ובמרכז אמריקה בטרם הגיעו אל מקומות אלה האירופאים.

מחלוקות אלו מונעות חלקית על ידי שימוש-היתר והשחיקה של רעיון הדיפוזיה שהחלו להיות נפוצים מאוד בסוף המאה ה-19, תקופה בה הדיפוזיה הייתה ההסבר המקיף והנפוץ ביותר לדמיון בין תרבויות מפוזרות ומרוחקות גאוגרפית. התומך הגדול ביותר של רעיון זה היה ויליאם גראהם סאמר שהציע שהתרבות לראשונה נולדה במצרים העתיקה ולאחר מכן עברה בדיפוזיה לכל האזורים אחרים.

תאוריית הדיפוזיוניזם לוקה בפגם נוסף אינהרנטי מעצם היותה ספקולטיבית, פגם ההופך אותה לקשה להוכחה או להפרכה; במיוחד כאשר מדובר על פריטי-תרבות פשוטים יחסית כמו "מבנים בצורת פרמידה" או "אל השמש" או "ציורי בעלי חיים על קירות מערות". אחרי הכל, תהליך הדיפוזיה מתקיים בלעדית ובאופן טהור במישור המנטלי באופן (או לכל היותר במישור מילולי), זוהי תופעה שלא משאירה שום עקבות ארכאולוגיות. לפיכך דיפוזיה ניתן להסיק או להקיש באחוזי וודאות גבוהים רק כאשר מדובר בדמיון יחסית מורכב בין תרבויות ובפריטי תרבות שהם די חריגים (כמו למשל מערכות כתיבה, מיתוסים מורכבים, או פנתאון/מקבץ של מספר אלים).

ביקורת נוספת על רעיון הדיפוזיה שהופנתה נגד רבות מההצעות של תהליכי דיפוזיה בין-תרבויות הוא הכשל במתן הסבר הולם לשאלה מדוע פריטי-תרבות מסוימים עברו בדיפוזיה ואחרים לא? למשל ניסיונות "להסביר" את הציוויליזציות ב"עולם החדש" (אמריקה פרה-קולומבוס) על ידי דיפוזיה ממצרים העתיקה ואירופה אמורים לענות על השאלה מדוע פריטי תרבות בסיסיים כמו כלי-רכב עם גלגלים או אובניים (ליצירת כלי חרס) לא חצו את האוקיינוס בעוד שתופעת הכתיב ופירמידות-אבן כן עשו זאת. הפונקציונליזם מתנגד לדיפוזיוניזם בטענה כי קווים ומוסדות תרבותיים נובעים מהצרכים האורגניים של כל חברה. צרכים אלו הם משותפים לחברות השונות ועל כן גם הדמיון הרב בין החברות שאינו תוצר של דיפוזיה אלא של התפתחות אוטונומית שווה.

קישורים חיצוניים

• דיפוזיה תרבותית, דף שער בספרייה הלאומית