דיפירון
 | |
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| Sodium [(2,3-dihydro- 1,5-dimethyl- 3-oxo- 2-phenyl- 1H- pyrazol- 4-yl) methylamino] methanesulfonate | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| אופטלגין וי-דלגין- דיפרז. | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C=13 |
| מסה מולרית | 311.358 גרם למול |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | P |
| סיכון לתלות | לא קיים |
| דרכי מתן | מתן פומי בקפליות, טיפות וסירופ ומתן בזריקה. |
| מזהים | |
| קוד ACT |
N02BB02  |
| מספר CAS | 68-89-3 |
| PubChem | 80254 |
| ChemSpider | 6000 |
  | |
דיפירון (Dipyrone) או מטאמיזול (Metamizole) היא תרופה המשמשת כמשכך כאבים (אנלגטיקה) ומוריד חום (אנטי-פיורטיקה) שאיננו מגיב לאמצעי טיפול אחרים. בישראל התרופה מוכרת בשמה המסחרי אופטלגין והיא אחת התרופות הנפוצות ביותר בשימוש[דרוש מקור].
לתרופה תופעת לוואי נדירה ומסוכנת של אגרנולוציטוזיס. בשל החשש, משנות ה-70 של המאה ה-20 נאסר השימוש בדיפירון בארצות הברית, ובהמשך במדינות נוספות כגון אוסטרליה, יפן וחלק ממדינות האיחוד האירופי.
אגרנולוציטוזיס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אגרנולוציטוזיס
הסיכון באוכלוסיית העולם מוערך כיום בכ-0.2-2 מקרים למיליון ימי שימוש, מתוכם 7% קטלניים. או במילים אחרות, במדינה של 6 מיליון תושבים שכל אחד מהם נוטל דיפירון יום בחודש, יתרחשו 1-10 מיתות בשנה. שכיחות התופעה משתנה על פי אזורים גאוגרפיים ונמוכה במיוחד במדינת ישראל, על אף שהשימוש בתרופה זו בה נפוץ ביותר.
למרות נתונים אלו, יש להדגיש שמספר מחקרים שנערכו בשנת 1998 והשוו בין מספר מקרי המוות למיליון איש כתוצאה מנטילת תרופות משככות כאבים שאינן ממכרות, הראו שאקמול ודיפירון בעלות סיכון דומה. במחקר ראשון מספר מקרי המוות למליון איש היו: דיקלופנק (וולטרן) = 592, אספירין = 185, דיפירון = 25 ופרצטמול (אקמול) = 20[1]. במחקר השני הנתונים היו: דיקלופנק (וולטרן) = 592, אספירין = 202, פרצטמול (אקמול) = 25 ודיפירון = 20[2]. בשנת 2015 נערך מחקר מטא-אנליזה שהתבסס על 79 ניסויים. המחקר מצא שאין הבדל בסיכון לאירועים שליליים ואירועים שליליים קיצוניים בין דיפריון לבין פרצטמול, נוגדי דלקת שאינם סטרואידים ופלצבו.[3]
נתונים אלו מצביעים על כך שרמת הסיכון של דיפירון דומה לרמת הסיכון של אקמול, ובסיכום המחקר טענו החוקרים ש"הערכת הסיכון שפורסמה בשנות ה-70 הייתה מוגזמת".[2] יחד עם זאת, בקרב ילדים עד גיל 17 לא ניתן לומר שהתרופה בטוחה כמו נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, ועל סמך תיאורי מקרה נראה שקיים סיכון לא זניח לאגרנולוציטוזיס.[4] בשנת 2022 התפרסם לראשונה מקרה מוות בישראל מאגרנולציטוזיס שנגרם מאופטלגין בייצור חברת טבע.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיפירון סונתז לראשונה בגרמניה בשנת 1920, על ידי חברת Hoechst AG, ושיווקה החל בשנת 1922. התרופה הייתה בשימוש חופשי בכל העולם ללא מרשם עד שנות ה-70, אז עלה חשד כי היא גורמת לתופעת לוואי מסוכנת אך נדירה של אגרנלציטוזיס. בשנת 1974 נאסרה התרופה לשימוש בשוודיה, ב-1977 היא נאסרה בארצות הברית ולאחר מכן גם במדינות נוספות, בהן: יפן, ואוסטרליה.[5] ברוב מדינות אירופה, התרופה ניתנת רק במרשם רופא.[5] ברוסיה, בישראל, בברזיל, במקסיקו, בסין, במצרים ובמדינות נוספות התרופה נמכרת ללא מרשם.[5] ברוסיה מהווה הדיפירון 80% משוק משככי הכאבים ללא מרשם.[דרוש מקור]
מנגנון פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנגנון הפעולה אינו מפוענח דיו. ידוע על עיכוב סינתזת פרוסטגלנדין במערכת העצבים המרכזית, עיכוב האנזים אדנילט ציקלאז (adenylate cyclase) המתווך כאב, תיתכן חסימה ישירה של יוני סידן.
מינון ואופן השימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המינון במבוגרים - 1000-500 מ"ג (2-1 טבליות) עד ארבע פעמים ביום ועד מינון מקסימלי של 4000 מ"ג ליממה.
- הטיפות נתפסות בציבור בטעות כחזקות יותר משתי סיבות עיקריות:
- נוזל נספג מהר יותר במחזור הדם ומשפיע מהר יותר על הכאב.
- הנטייה לקחת מינון יתר בטיפות גבוהה יותר מבכדורים.
- דיפירון אינו נחשב כתרופה מתאימה לשימוש בילדים קטנים, ואסור לתינוקות מתחת לגיל 3 חודשים או משקל של 5 ק"ג.
- דיפירון, בניגוד למשככי כאבים רבים, אינו מגרה את מערכת העיכול, בטוח לשימוש במצבים שונים של חומציות בקיבה וניתן לקחת אותו על קיבה ריקה או מלאה.
התוויות נגד ותופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אסור לשימוש לרגישים לדיפירון או למי שסובל מאגרנולוציטוזיס.
- אסור למדוכאי מח עצם.
- אסור לסובלים מפורפיריה חמורה.
- בטיחות בשימוש בהיריון והנקה לא הוכחה, אך לא הוכחה גם סכנה לעובר וליילוד בפועל ניתן בהריון ולאחר לידה לנשים מניקות[דרוש מקור].
- בארצות הברית ובאנגליה ממליצים שלא להשתמש בתרופה זו אלא במצבים מיוחדים, וזאת עקב הסיכון של דיכוי מח העצם המלווה את השימוש בתרופה זו.
- אין להשתמש בתרופה במשך יותר משבוע ללא ידיעת הרופא. אם מופיעים חום, כתמים בעור, צמרמורת או כאבי גרון, יש להפסיק את לקיחת התרופה מייד ולפנות לחדר מיון או לרופא.
- בעבר היה מקובל שאסור לאנשים אשר רגישים לפול שנובע ממחסור באנזים G6PD, אך לפי הספרות הרפואית העדכנית אין מניעה מלתת דיפירון לחולי G6PD במינונים המקובלים.[6]
- ירידה חדה בלחץ הדם, שתסמיניה האופייניים הם קצב לב מהיר, חיוורון, רעד, סחרחורת, בחילות או עילפון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- העלון לצרכן של התרופה מאתר משרד הבריאות
- כרמית ראובן, סופית: אופטלגין ממשיך להימכר ללא מרשם, באתר ynet, 23 באוגוסט 2012
- אורי גרוסמן, משרד הבריאות: אין חשש באופטלגין, באתר כיכר השבת, 21 באוגוסט 2012
- אופטלגין, הפחדה שלעולם חוזרת, באתר "מדע גדול, בקטנה", 26 בנובמבר 2017
- מעין ברנע־זהר, האם אופטלגין מסוכן?, באתר מכון דוידסון, 19 בדצמבר 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Andrade SE, Martinez C, Walker AM. Comparative safety evaluation of non-narcotic analgesics. J Clin Epidemiol 1998; 51: 1357-1365
- ^ 1 2 CCIOMS WORKING GROUP IV – Geneva, 1998 – Benefit-Risk Balance of Marketed Drugs: Evaluating Drug Signals.
- ^ Thomas Kötter, Bruno R. da Costa, Margrit Fässler, Eva Blozik, Metamizole-Associated Adverse Events: A Systematic Review and Meta-Analysis, PLOS ONE 10, 2015-04-13, עמ' e0122918 doi: 10.1371/journal.pone.0122918
- ^ Thomas G. de Leeuw, Maaike Dirckx, Antonia Gonzalez Candel, Gail P. Scoones, The use of dipyrone (metamizol) as an analgesic in children: What is the evidence? A review, Pediatric Anesthesia 27, 2017-12, עמ' 1193–1201 doi: 10.1111/pan.13257
- ^ 1 2 3 Mathias Lutz, Metamizole (Dipyrone) and the Liver: A Review of the Literature, The Journal of Clinical Pharmacology 59, 2019-11, עמ' 1433–1442 doi: 10.1002/jcph.1512
- ^ הנחיות קליניות מעודכנות, Clinical Guidelines, קווים מנחים, המלצות וניירות עמדה לטיפול תרופתי באנשים חסרי האנזים G6PD
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.