האימפריה הטיבטית
 | |
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| ראש מדינה | קיסר טיבט (tsenpo) |
| שפה נפוצה | שפות טיבטיות |
| עיר בירה | להסה |
| היסטוריה | |
| הקמה | 618 |
| תאריכי הקמה |
618  |
| פירוק | 842 |
| תאריכי פירוק |
842 |
| ישות קודמת | ממלכת טיבט, ממלכת ז'אנגז'ונג, ממלכת אז'ה, שושלת טאנג[א] |
| ישות יורשת | עידן השבר |
| שטח בעבר | 4,600,000 קמ"ר |
| דמוגרפיה | |
| דת | בון, בודהיזם טיבטי |
| כלכלה | |
| מטבע |
סקאר טיבטי שראנג טיבטי טאנגקה טיבטי |
  | |
האימפריה הטיבטית (בטיבטית: བོད་ཆེན་པོ, תרגום מילולי: בוד צ'ן-פו, משמעות: טיבט הגדולה) הייתה מעצמה שהתקיימה מהמאות ה-7 עד ה-9 לספירה כאשר טיבט אוחדה כאימפריה גדולה וחזקה, ושלטה באזור גדול במידה ניכרת מהרמה הטיבטית, ונמתחה לחלקים ממזרח אסיה, מרכז אסיה ודרום אסיה.
ההיסטוריה הטיבטית המסורתית תיארה את עלילותיהם של רשימה ארוכה של שליטים. הוכחות לכתבים חיצוניים מאמתים זמינים מהמאה ה-7 בספרי ההיסטוריה העתיקים של סין. מהמאה ה-7 עד המאה ה-9 שלטה על טיבט סדרה של קיסרים. מתקופת הקיסר סונגסן גמפו כוחה של האימפריה עלה בהדרגה על פני שטח מגוון. בתקופת שלטונו של הקיסר רלפקן, בשנותיה הראשונות של המאה ה-9, היא שלטה בשטחים המשתרעים מאגן טארים עד ההימלאיה ובנגל, ומהפאמירים ועד מה שהם כיום המחוזות הסיניים גאנסו ויונאן.
השטח המגוון של האימפריה והקושי בתעבורה, יחד עם הרעיונות החדשים שהגיעו לאימפריה כתוצאה מהתרחבותה, עזרו ליצור מתחים וגושי כוח שלעיתים קרובות היו בתחרות עם השלטון במרכז האימפריה. כך, למשל, חסידי דת בון ותומכיהם של משפחות האצולה הקדומות הגיעו בהדרגה למציאת עצמם בתחרות עם הבודהיזם שהוצג לאחרונה. האימפריה קרסה למלחמת אזרחים בשנות ה-80 של המאה ה-9.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עליית האימפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מות מלך הרמה הטיבטית ה-32, סונגסן נמרי, בנו סונגסן גמפו ירש את הכוח ושינה את שם הממלכה לאחר מסע כיבושים מוצלח לבוד (טיבט). כיבושיו של סונגסן הופכים אותו לקיסר מאוחר יותר בשנת 627 כאשר נלחם ומנצח ביחד עם השבטים הטורקים את שושלת טאנג והאימפריה האויגרית. הניצחון מכפיל את שטחה של האימפריה הטיבטית, חוצה את שטחי טאנג בשניים ומספח באופן מוחלט את האימפריה האויגורית.
בשנת 634 נשלחת שגרירות לשושלת טאנג ובו בזמן סונגסן כובש את אזורי ג'אמו וקשמיר מעבר לרכס הרי ההימאליה. שנה אחר כך בית המלוכה של נפאל בורח דרומה עם סיפוחה של נפאל גם כן לתוך האימפריה הטיבטית.
בהמשך תקף סונגסן להתפתחות צפונית שם בפיקודו הצבא הטיבטי הביס את השבטים המונגולים ורוב מונגוליה נכבשה לידי טיבט.
החלשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
האימפריה המשיכה לכבוש כמעט לכל כיווני הרוח עד לסוף המאה ה-7 שם נרגעו הכיבושים. לאחר שבנגל נכבשה, האימפריה הטיבטית מוצא לים, לאוקיינוס ההודי. מאז המצב הטריטוריאלי של טיבט לא התפתח הרבה מעבר ועם הזמן אף נחלש.
שלטונה של הקיסר האחרון לנגרמה הוטרד על ידי בעיות חיצוניות. מדינת החסות הכבושה אויגור מצפון קרסה בלחץ הקירגיזים בשנת 840, ואויגורים רבים ברחו למרכז טיבט. לנגרמה פחד מהתעצמות הדת הבודהיסטית ורדף את נתיניו הבודהיסטים, הוא עצמו נרצח, ככל הנראה על ידי נזיר בודהיסטי, בשנת 842.
מלחמת אזרחים שקמה על ממשיכיו של לנגרמה הובילה לקריסת האימפריה הטיבטית. התקופה שלאחר מכן, המכונה באופן מסורתי "עידן השבר"[ב], אופיננה במרידות נגד שרידי טיבט הקיסריים ועלייתם של מצביאים אזוריים[1].
חברה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטיבטים הקדומים (לפני הבון והבודהיזם) סגדו לאל המלחמה המכונה "יואנדי" (תעתיק סיני) על פי תעתיק סיני מתוך ספר טאנג הישן[2]. ספר טאנג הישן קובע:
- הם [הטיבטים] לא מגדלים אורז אך יש להם שיבולת שועל שחורה, דופק אדום, שעורה וכוסמת. בעלי החיים הביתיים העיקריים הם יאק, חזיר, כלב, כבשה וסוס. יש סנאים מעופפים, המתערבים בצורתם של ארצנו שלנו, אך גדולים כמו חתולים, שפרוותם משמשת לבגדים. יש להם שפע של זהב, כסף, נחושת ופח. הילידים בדרך כלל עוקבים אחר עדריהם למרעה ואין להם מקום מגורים קבוע. יש להם, עם זאת, כמה ערים חומות. בירת המדינה נקראת העיר לושיה [להסה]. הבתים כולם בעלי גג שטוח ולעיתים קרובות מגיעים לגובה של כמה עשרות מטרים. אנשי הדרגה מתגוררים באוהלים גדולים, הנקראים פולו.
קיסרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם הקיסר | שנת עלייה לכס | שנת ירידה מהכס |
|---|---|---|
| סונגסן גמפו | 618 | 650 |
| מאנגסונג מאנגטסן | 650 | 676 |
| טרידו סונגטסן | 676 | 704 |
| להא מטיבט | 704 | 705 |
| מה אקטסום | 705 | 755 |
| טריסונג דטסן | 755 | 794 |
| מונה טסנפו | 797? | 799 |
| מוטיק אסנפו | 799 | 800 |
| סאדנאלגס | 800 | 815 |
| רלפקן | 815 | 836 |
| לנגרמה | 836 | 842 |
דת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בון, גם הוא מאוית (Bön) (טיבטית: བོན་), היא דת טיבטית, שמזהה את עצמה באופן מובחן כשונה מהבודהיזם הטיבטי, אם כי היא חולקת את אותן תורות וטרמינולוגיות כוללות. אף על פי שזרם הבון-טרמה מכיל מיתוסים של בון שהיו קיימים לפני כניסת הבודהיזם בטיבט השניים התפתחו די והותר בו בזמן, עם תקומת האימפריה הטיבטית הייתה הבון בראש הכוח בעיקר מפני שהייתה הדת המרכזית של האליטה המלכותית ורק עם הזמן עלתה הדת הבודהיסטית שהתערבבה עם הבון ליצירת הבודהיזם הטיבטי שמוכר עד היום בטיבט.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הטיבטים כבשו חלקים נרחבים של שושלת טאנג.
- ^ באנגלית: "Era of fragmentation"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Sam van Schaik, Imre Galambos, Manuscripts and Travellers, Berlin, Boston: DE GRUYTER, 2011-01-15, ISBN 978-3-11-022565-5
- ^ Kazushi Iwao, Buddhism and Empire: the Political and Religious Culture of Early Tibet. By Michael L. Walter. Leiden and Boston: Brill, 2009. Pp. xxvii + 311. ISBN 10: 9004175849; 13: 9789004175846., International Journal of Asian Studies 8, 2011-06-21, עמ' 229–231 doi: 10.1017/s1479591411000106