הארי הס
 | |
| לידה |
24 במאי 1906 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
25 באוגוסט 1969 (בגיל 63) וודס הול, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
גאולוגיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות הלאומי ארלינגטון |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
ארתור פרנסיס בדינגטון |
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
ג'ון וילסון, Ronald Oxburgh, Baron Oxburgh |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
הארי האמונד הס (אנגלית: Harry Hammond Hess; 24 במאי 1906– 25 באוגוסט 1969) היה גאולוג ומפקד בסיס צוללות אמריקני בזמן מלחמת העולם השנייה. הס נחשב למי שגילה את הכוח המניע את נדידת היבשות – זרמי הערבול במעטפת כדור הארץ. התאוריה שפיתח הס, הנוגעת להתפשטות קרקעית הים, מהווה בסיס לתאוריית טקטוניקת הלוחות.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארי הס נולד בעיר ניו יורק ב-24 במאי 1906, לדניאל וג'ילאן האס.[1] למד בבית ספר תיכון בניו ג'רזי. סיים תואר ראשון באוניברסיטת ייל בשנת 1927 ואת הדוקטורט באוניברסיטת פרינסטון ב-1932.[2]
היה נשוי לאנט ברנס, והותיר אחריו שני בנים.
נפטר מהתקף לב בוודס הול מסצ'וסטס, ב-25 באוגוסט 1969, תוך כדי ניהול ישיבה של האקדמיה הלאומית למדעים. נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.
פעילותו המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום לימודיו, בשנה האקדמית 1932/3, לימד באוניברסיטת ראטגרס. לאחר מכן שימש במשך שנה כעוזר מחקר (research associate ) במעבדת הגאופיזיקה של מכון קארנג'י בוושינגטון. בשנת 1934 התקבל לסגל של אוניברסיטת פרינסטון, מקום בו נשאר כל חייו. בין השנים 1950-1966 כיהן כראש המחלקה לגאולוגיה באוניברסיטת פרינסטון. בשנת 1965 שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת קיימברידג', באנגליה.
השתתף בתכנון מבצע הנחתת אדם על הירח.
תגליות מדעיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הס תרם תרומה חשובה לתאוריית נדידת היבשות, שהגה אלפרד וגנר, בעת שפיקד על נחתת אמריקנית בזמן מלחמת העולם השנייה. בנחתת זו היה מכשיר סונאר למדידת עומק קרקעית האוקיינוס, ששירת את הס למטרות צבאיות וגאולוגיות כאחת – מיפוי קרקעית האוקיינוס. במדידותיו גילה הס שקעים אוקייניים וגוּיוֹ – הרי געש תת-ימיים שנוצרו מעל נקודות חמות, שהפכו דחוסים יותר ופסגותיהם נסחפו כאשר התרחקו ממנה והתקררו. הס קרא להרי געש אלה "גויו" על-שם הגאולוג והגאוגרף ארנולד הנרי גויו (Arnold Henry Guyot) יליד שווייץ, שהיה פרופסור לגאוגרפיה פיזית וגאולוגיה באוניברסיטת פרינסטון.
בשנת 1960 הגה את תאוריית התפשטות קרקעית האוקיינוסים, לפיה הקרקעית נוצרת באמצעות התפרצות געשית ברכסים מרכז-אוקייניים. התאוריה מניחה כי זרמי הערבול במעטפת הם הכוח המניע את תנועת היבשות.
תאוריה זו הסבירה את גילם הצעיר של הסלעים במרכז האוקיינוסים, את האנומליה המגנטית של קרקעית האוקיינוס, קשתות איים, שקעים אוקייניים ואת היווצרות הגויו.
זכה במדליית פנרוז לשנת 1966.
הס השתתף בתכנון מבצע הנחתת אדם על הירח, ועוד לפני מותו בגיל 63, זכה לראות את צעדיו הראשונים של האדם על הירח במשימת אפולו 11.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז שנת 1984 האיגוד הגיאופיזי האמריקאי מעניק מדליה על שם הס לחוקרים מצטיינים במחקר המבנה והאבולוציה של כדור הארץ וכוכבי הלכת.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קורות חייו של הס (באנגלית)
