הארמייה ה-12 (ורמאכט)
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 גרמניה הנאצית |
| שיוך |
 ורמאכט |
| סוג | ארמייה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
13 באוקטובר 1939 10 באפריל 1945 – 31 בדצמבר 1942 7 במאי 1945 |
| מקים היחידה | וילהלם ליסט |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
| פיקוד | |
| מפקד נוכחי |
וילהלם ליסט  |
| מפקדים | מפקדים |
  | |
הארמייה ה-12 (בגרמנית: 12. Armee) הייתה ארמייה של הוורמאכט שלחמה במלחמת העולם השנייה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארמייה ה-12 הוקמה ב-13 באוקטובר 1939, בפיקודו של וילהלם ליסט. היא נכללה בתוך קבוצת ארמיות A, ובמהלך המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה ב-1941, הייתה אחת מיחידות המפתח ביישומה של תוכנית "אבחת מגל" (Sichelschnitt). לאחר מכן היא הועברה לרומניה כהכנה למערכה בבלקנים. בפברואר 1941, במסגרת הסכם חשאי בין היטלר לבוריס השלישי, מלך בולגריה, התאפשר לכוחותיו של ליסט לתפוס עמדות בבולגריה, כהכנה להתקפה ביוון. בלילה של 28 בפברואר, הארמייה ה-12 חצתה את הדנובה מרומניה ותפסה עמדות אסטרטגיות בבולגריה.
ב-6 באפריל, יחידות של הארמייה ה-12 התקדמו לתוך יוגוסלביה ויוון. היוגוסלבים התפוררו במהירות, ההתנגדות היוונית לעומת זאת הייתה עזה וראויה, אך עם זאת חסרת סיכוי של ממש. הגרמנים תקפו את "קו מטקסס", מערכת של כ-19 מצודות במזרח מקדוניה, תוך שהם מתקדמים מהגבול הבולגרי ונהנים מחיפוי אווירי וארטילרי. המצודות הראו התנגדות עזה ואמיצה, אך בסופו של דבר נפלו. התמוטטות צבא יוגוסלביה אפשרה לגרמנים לעקוף את קו מטקסס ממערב, ולפרוץ לצפון יוון. ב-9 באפריל נפלה סלוניקי. ב-10 באפריל חדרו ליוון הכוחות הגרמנים שפלשו ליוגוסלביה, והמשיכו דרומה דרך מערב מקדוניה.
בעודם תוקפים את הכוחות היווניים ואת חיל המשלוח הבריטי במקדוניה ובתראקיה, כיתרו הגרמנים את עיקר הכוח היווני, 14 דיוויזיות, שהחזיק בקו החזית באלבניה אל מול הצבא המלכותי האיטלקי. ניסיונו של כוח זה לסגת דרומה ולחבור לחיל המשלוח הבריטי בהתאם לתוכנית המוקדמת, כשל, והכוחות היווניים באפירוס נותקו מערפם וכותרו עקב ההתקדמות המהירה של הדיוויזיה ה-1 של האס אס. ב-18 באפריל נכבש המעבר האסטרטגי במצובון, ולמחרת נפלה העיר יואנינה. חיל המשלוח הבריטי נותר לבד במערכה.
אל מול 500 הטנקים שעמדו לרשות הארמייה ה-12, יכלו הבריטים להעמיד רק 100 טנקים, רובם מיושנים. ב-18 באפריל הורה צ'רצ'יל לחיל המשלוח הבריטי לסגת ולהתפנות מיוון בדרך הים. הנסיגה הייתה מהירה ורבת ייסורים. הבריטים ניסו לבלום את הגרמנים במעבר תרמופילאי ולנהל שם קרב מגננה, אך נאלצו להמשיך בנסיגה תוך זמן קצר. בסך הכול הצליחו הבריטים לחלץ כ-50,000 לוחמים, אך כ-9,000 לוחמים נותרו מאחור בנמלי קלמטה ונפלו בשבי. הפינוי נערך בתנאים קשים, עקב השליטה המוחלטת של הגרמנים באוויר, שכללה גם הצנחת צנחנים בעורף הכוחות הנסוגים, וכיבוש הגשר אסטרטגי על תעלת קורינתוס. ב-20 באפריל נכנעו היוונים סופית. הארמייה ה-12 פורקה ב-31 בדצמבר 1942, ועל בסיסה הוקמה קבוצת ארמיות E.
הקמה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארמייה ה-12 הוקמה מחדש ב-10 באפריל 1945, והוצבה ליד נהר האלבה, דרומית מערבית לברלין. כמפקד הארמייה מונה ולטר ונק. תפקידו העיקרי של ונק היה למנוע מכוחות בעלות הברית לחצות את האלבה אולם אייזנהאואר קיבל כבר החלטה לעצור את כוחותיו על האלבה ולתת לרוסים להשלים את המלחמה. ב-16 באפריל 1945 פתחו הרוסים לאורך 160 ק"מ בחזית האודר במתקפתם האחרונה. מצפון תקף רוקוסובסקי בראש החזית הבלארוסית השנייה, במרכז תקף גאורגי ז'וקוב בראש החזית הבלארוסית הראשונה ומדרום תקף קונייב בראש החזית האוקראינית הראשונה. תוך ימים ספורים הם הגיעו לפאתי ברלין.
היטלר וגנרל וילהלם קייטל תכננו מתקפה שתציל את ברלין. על פי התוכנית, הארמייה ה-12 תתקוף מדרום לכיוון פוטסדאם, בעוד הארמייה התשיעית בפיקודו של תאודור בוסה תיסוג מפרנקפורט על האודר ותחתור להתחבר אל הארמייה ה-12 במתקפה לעבר ברלין. מצפון יתקוף גנרל האס אס פליקס שטיינר והכוחות יחברו ויסגרו על הרוסים בפאתי ברלין.
ב-23 באפריל 1945 הגיע קייטל למפקדת הארמייה ה-12. הוא פרש בפני ונק ואנשי מטהו מפה, והניח את אצבעו על ברלין. הוא אמר כי: "המערכה על ברלין זה אך החלה וכי על המאזניים מוטלים גורלה של גרמניה ושל היטלר". הוא הביט על ונק ואמר: "מחובתך להסתער ולהציל את הפיהרר, עליך להפנות את חייליך אחורנית ולהסתער לכיוון ברלין יחד עם הארמייה התשיעית של בוסה". ונק ידע שאין לו כוחות לבצע זאת, אבל לא היה טעם להתווכח עם קייטל והוא אמר לו שיעשה כמיטב יכולתו. לאחר צאתו של קייטל כינס ונק את אנשיו ואמר להם: "זה יהיה אווילי לנוע לעבר ברלין ולהיכנס למלתעות הרוסים. אנו ננוע לעבר ברלין ככל שנוכל כדי ליצור מסדרון שיאפשר לאזרחים להימלט למערב ובו זמנית נחתור למגע עם הארמייה התשיעית הנסוגה כדי לנסות ולמלט אותה למערב. גורלו של אדם יחיד [היטלר] כבר לא משנה".
קייטל חזר להיטלר ובישר לו על התקפתו של ונק. מיד פורסם באמצעי התקשורת כי "המצב קשה, אך צבאו של ונק עומד להגיע לברלין ולהנחיל לרוסים תבוסה". ונק הצליח לנוע קילומטרים ספורים לכיוון פוטסדאם אך נעצר בגלל עליונות הרוסים. בוסה התעלם מפקודות מברלין לנוע צפונה והתקדם מערבה במסדרון בין כוחותיו של ז'וקוב ושל קונייב כשהוא מותקף כל הזמן וסובל אבדות כבדות. רק כשנודע להיטלר שוונק ובוסה לא מתקדמים לעבר ברלין ושטיינר לא מתכוון לתקוף, הוא החליט להתאבד. הקרבות באזור של הארמייה ה-12 המשיכו גם לאחר התאבדותו של היטלר וכניעת ברלין. כאשר שמע ונק על מותו של היטלר הוא הורה לחייליו להפסיק להצדיע במועל יד נאצי ולעבור להצדעה צבאית רגילה. לבסוף הצליח ונק לחבור לארמייה התשיעית ולאפשר את נסיגת חייליה ואזרחים רבים למערב. ב-7 במאי 1945 סגרו הרוסים על השטח שבשליטתו של ונק והוא עבר עם חייליו את האלבה והסגיר עצמו לאמריקאים ב-7 במאי.
מפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גנרל-פלדמרשל וילהלם ליסט (13 באוקטובר 1939 - 29 באוקטובר 1941)
- גנרל חיל ההנדסה ולטר קונצה (29 באוקטובר 1941 - 2 ביולי 1942)
- גנרל אוברסט אלכסנדר להר (2 ביולי 1942 - 31 בדצמבר 1942)
הקמה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גנרל חיל השריון ולטר ונק (10 באפריל 1945 - 7 במאי 1945)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הארמייה ה-12, באתר Axis History (באנגלית)
- הארמייה ה-12, באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
- הארמייה ה-12 באתר World War II Armed Forces (באנגלית)
