הארץ המובטחת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הערכה של גבולות הארץ המובטחת, על פי בראשית ט"ו
גבולות ארץ כנען על־פי ספר במדבר וספר יחזקאל
גבולות הארץ כיום

הארץ המובטחת היא חבל ארץ שהובטח בתורה על ידי אלוהים לשלושת האבות שצאצאיהם יקבלוהו לנחלה בכל הדורות. ההבטחה ניתנה לראשונה לאברהם לאחר מסעו לארץ כנען. ניתנה פעם שנית אחרי שובו מארץ מצרים והפרד לוט מעמו. ניתנה פעם שלישית בברית בין הבתרים. חודשה לבנו יצחק בעת שציווהו ה' להימנע מעזיבת הארץ כאשר שרר בה רעב כבד, וניתנה בשלישית לבנו יעקב כאשר נאלץ לעזוב את הארץ בעת שברח מעשו אחיו שרצה להורגו על לקיחת הברכות.

גבולות הארץ המובטחת מוגדרים בברית בין הבתרים: מנהר מצרים (ישנה מחלוקת אם הנילוס עצמו, או הקצה המזרחי של דלתת נילוס, או וואדי אל עריש) בדרום־מערב, עד נהר פרת בצפון־מזרח.[1] הגדרה מפורטת יותר של גבולות ההבטחה נמצאת בספר שמות: ”וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר.”[2]

בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבטחה מופיעה במספר אזכורים בספר בראשית, הראשון שבהם לאחר סיפור כניסת אברהם לארץ ישראל בבואו מארם נהריים.”וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת.” (בראשית, י"ב, ז')

וה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ: שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה – לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה.

בברית בין הבתרים מתוארים גבולותיה של הארץ המובטחת:

בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת. אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי.

הארץ הובטחה גם ליצחק:

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם, וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה. וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר: אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

פירוט מחודש של ההבטחה ניתן ליעקב בחלום הסולם:

וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר: אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ.

בספר שמות נאמר לבני ישראל:

וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ.

בנביאים וכתובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר. אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם, וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק. וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק, לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. לֵאמֹר: לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן, חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם.

היחס לגבולות מסעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת מסעי שבספר במדבר (פרק ל"ד) מתוארים גבולותיה של ארץ כנען שאותה הצטוו ישראל לכבוש בעת כניסתם לארץ. גבולות אלו מצומצמים משמעותית מ'גבולות ההבטחה', בצפון לא נזכר נהר פרת, בדרום לא נזכר ים סוף, במזרח לא נזכר נחלת עבר הירדן ובדרום מערב נזכר נחל מצרים במקום נהר מצרים.

על קושי זה עמדו רבים מן המפרשים והחוקרים, ונאמרו בזה שלוש שיטות עיקריות[3]:

שיטה א': יש אומרים ש'גבולות ההבטחה' נאמרו לעתיד לבוא. כדעה זו נוקטים רוב פוסקי ההלכה.[4]

שיטה ב': גבולות 'פרשת מסעי' נאמרו במצוות ירושה לדור הכניסה לארץ, שהיו מעט אנשים, אבל בהמשך בימי דוד ושלמה אז יתרחבו הגבולות ל'גבולות ההבטחה'[5] ולפי זה היום אין לנו כל עניין בגבולות של פרשת מסעי.

שיטה ג': ההבדל בין מערכות הגבול נובע מסיבה מציאותית, גבולות ההבטחה מתארים את הארץ כולה הכוללת אזורים מדבריים, כגון חלקו הדרומי של הנגב, מדבר סיני, והמדבר הסורי הנמצא בין רצועת החוף המיושבת לבין נהר הפרת. פרשיית הגבולות במסעי, לעומת זאת, משרטטת את תחום הארץ המיושבת, ללא המדבריות. הסיבה לכך היא שפרשיית מסעי באה להגדיר את השטח שיחולק בנחלה לשבטים, ויתחייב במצוות התלויות בארץ ואין לחלק שטח מדברי כנגד שטח הראוי למגורים. אולם ארץ ישראל עצמה ממשיכה גם מעבר לתחום זה והיא כוללת את כל גבולות ההבטחה.[6] לדעות רבות שטח זה אינו חייב במצוות התלויות בארץ היות שאין זה שטח ראוי לזריעה[7]

ההבדל בין הפירושים הוא גם בהלכה לגבי שטח הערבה עד אילת. בדעת הסוברים שאינה כלולה בגבולות פרשת מסעי, לשיטה א' – לא חלה עליה מצוות יישוב ארץ ישראל.[8] לשיטה ב' – חלה עליה המצווה, אך לעניין המצוות התלויות בארץ ייתכן ונחשבת לחוץ לארץ.[9] לשיטה ג' – גם לדעה המוציאה את אילת מגבולות מסעי, ריבונות מדינת ישראל כיום על המקום מחילה עליה את חובת המצוות התלויות בארץ.[10][11]

בספר יחזקאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – גבולי יחזקאל

תיאור נוסף ומאוחר יותר של ההבטחה ושל גבולות הארץ מופיע בספר יחזקאל:

כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה': גֵּה גְבוּל אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, יוֹסֵף חֲבָלִים. וּנְחַלְתֶּם אוֹתָהּ אִישׁ כְּאָחִיו אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְתִתָּהּ לַאֲבֹתֵיכֶם, וְנָפְלָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם בְּנַחֲלָה.

וְזֶה גְּבוּל הָאָרֶץ: לִפְאַת צָפוֹנָה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל הַדֶּרֶךְ חֶתְלֹן לְבוֹא צְדָדָה. חֲמָת בֵּרוֹתָה סִבְרַיִם אֲשֶׁר בֵּין גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וּבֵין גְּבוּל חֲמָת, חָצֵר הַתִּיכוֹן אֲשֶׁר אֶל גְּבוּל חַוְרָן. וְהָיָה גְבוּל מִן הַיָּם חֲצַר עֵינוֹן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וְצָפוֹן צָפוֹנָה וּגְבוּל חֲמָת, וְאֵת פְּאַת צָפוֹן. וּפְאַת קָדִים מִבֵּין חַוְרָן וּמִבֵּין דַּמֶּשֶׂק וּמִבֵּין הַגִּלְעָד וּמִבֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַיַּרְדֵּן מִגְּבוּל עַל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי תָּמֹדּוּ, וְאֵת פְּאַת קָדִימָה. וּפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה מִתָּמָר עַד מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ נַחֲלָה אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל, וְאֵת פְּאַת תֵּימָנָה נֶגְבָּה. וּפְאַת יָם הַיָּם הַגָּדוֹל מִגְּבוּל עַד נֹכַח לְבוֹא חֲמָת, זֹאת פְּאַת יָם.

במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל לחלק את דעות הפרשנים והחוקרים ביחס שבין 'גבולות ההבטחה' ל'גבולות מסעי' בשאלת הגבול הצפוני והדרומי של הארץ לשתי קבוצות מרכזיות: האחת מאחדת בין שני הגבולות על אף השוני הרב הקיים בתיאור כל אחד מהם בתורה, בהסתמך על הכלל שלעיתים נוהגת התורה לתאר במקום אחד באופן כללי ורחב, ובמקום אחר באופן מפורט. לשיטה זו רק ביחס לגבול המזרחי קיים שוני בין הגבולות, שכן שלושת העמים: הקיני, הקניזי והקדמוני, כלולים בגבולות ההבטחה ולא בגבולות מסעי.

השיטה השנייה (שבה נוקטים כמעט כל פרשני המקרא בראשונים ובאחרונים) גורסת שמדובר בשני גבולות שונים לחלוטין. גבולות ההבטחה הם גבולות של חבל ארץ רחב הנוגע בשני קצותיו בשתי הממלכות החזקות באזור: ממלכת מצרים (נהר מצרים) וממלכת מסופוטמיה (נהר פרת). ואילו גבולות מסעי הם גבולות ארץ כנען בלבד, שהיא קטנה בהרבה מהמרחב העצום שבין מצרים למסופוטמיה, וגבולה משתרע מאזור ממלכת הפלשתים בפינה הדרום מערבית של ארץ כנען (אזור רפיח־אל עריש של היום) ועד אזור הרי הלבנון בצפון מזרח וצפון מערב הארץ (אזור בירות־מול הלבנון של ימינו, אם כי הגבול המדויק נתון במחלוקת).[12]

לפי חיים בר־דרומא, כל תיאורי הארץ המובטחת בתנ"ך הם בעצם תיאור אחד – של גבולות טבעיים (כגון נהרות, רכסי הרים וכדומה) – ורק שמות הגבולות נשתנו על פי צרכים צדדיים, ובעיקר בגלל תקופה מחודשת (כגון בימי יחזקאל שהיה מעל אלף שנים לאחר תקופת ברית בין הבתרים) ונשתנו שמות הגבולות.[13]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "וזה גבול הארץ" ח. בר־דרומא עמוד 43
  2. ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ל"א
  3. ^ ישנה שיטה נוספת הסוברת שאין הבדל בין מערכות הגבול
  4. ^ דרך אמונה תרומות פרק א', הלכה ב' ס"ק י"ג.
  5. ^ מלבי"ם במדבר ל"ד, י"ב, תבואות הארץ תחילת פרק א', וכן בספר טובה הארץ מאוד מאוד, הרב חיים ישראל שטיינר הוצאת דברי שיר, עמ' 219
  6. ^ הרב ישראל אריאל, אוצר ארץ ישראל כרך א', פרק א', מערכת ד', שם, פרק ה', אות ד'
  7. ^ רש"י במדבר ל"ד, ב', ראה קהתי על משנה שביעית ו', א' וכן באר הרב ברנד, קדושת ציון שבט תשע"ז, אמנם ע' בהתורה והארץ – ז', עמוד 43
  8. ^ ילקוט יוסף שביעית, באתר היברו בוקס. וכך מובא בשם החזון איש – ספר בין הזמנים עמוד צ"ו.
  9. ^ הרב יצחק ברנד – עלון קדושת ציון באתר קדושת ציון.
  10. ^ פניני הלכה הצומח והחי פרק י"ב הלכה י"ז.
  11. ^ וכן הרב קארפ בספרו משמרת השביעית – אתר עולמות בעמוד 8 בקובץ להורדה.
  12. ^ עי' 'דעת מקרא' ספר במדבר, בהקדמה לפרק ל"ד
  13. ^ הקדמה לספר "וזה גבול הארץ", חיים בר־דרומא