ההתפרצות המינואית
ההתפרצות המינואית הייתה התפרצות פליניאנית של הר הגעש סנטוריני, שהתרחשה באי סנטוריני (תירה) בים האגאי בתקופת הברונזה, סביב שנת 1600 לפני הספירה. ההתפרצות המינואית הייתה בין ההתפרצויות ההרסניות ביותר בעשרת אלפי השנים האחרונות. התיארוך המדויק של ההתפרצות המינואית עדיין שנוי במחלוקת במחקר הגאולוגיה והארכאולוגיה, אך מוסכם כי התרחשה במאות ה-16 או ה-17 לפנה"ס.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
האי תירה, המוכר היום כסנטוריני, הוא הדרומי שבקבוצת האיים הקיקלאדיים ומשתרע על שטח של 76 קמ"ר, בחלקו הדרום-מזרחי של הים האגאי. במאה ה-16 או ה-17 לפנה"ס התרחשה באי תירה אחת מהתפרצויות הר הגעש ההרסניות ביותר ב-10,000 השנים האחרונות.[1] אי זה הוא מושא לחקירה, בשל השפעתן של תופעות הטבע, שהתרחשו בו על מהלך ההיסטוריה והתרבויות באזורו. חקירתו עשויה להביא למציאת תשובות רבות על חידות, הקיימות בנוגע להיעלמותן של תרבויות בתקופת הברונזה, בהן שקיעתה של התרבות המינואית.[2]
ההתפרצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי המחקר הגאולוגי התפרץ הר געש חרוטי באי פעמים רבות במשך כמה מאות אלפי השנים שקדמו להתפרצות המינואית. כתוצאה מכך צמח האי עד שקוטר בסיסו בגובה פני הים היה כ-12 ק"מ, וגובהו כ-1500-700 מ'. ההתפוצצות הגעשית האדירה נוצרה, ככל הנראה, עקב התחממות והצטברות של גזים בבטן ההר, שיצרו לחץ גבוה, עד שהרסו את המכסה המוצק שסגר עליהם.[3] בן-רגע הפך כל החומר הגעשי לפירורים של אש, אפר געשי ומאגמה. ההתפרצות של חומרים אלה, תוך כדי ההתפוצצויות, ריסקו ופוררו את הר הגעש, ויחד עם חלקים גדולים מההר עצמו נפלטו לאוויר בפטריית פיצוץ ענקית, שהתנשאה לגובה של כ-36 קילומטר.[4] ההתפרצות האדירה וההתרוקנות מנפח רב כל כך של חומר הביאה באחת לקריסתו של ההר, מה שיצר חלל ענק במרכזו. חללים מסוג זה בתוך הרי געש מכונים במחקר הגאולוגי קלדרה (קדירה). הקלדרה של האי תירה מיוחדת בכך שקרקעיתה הייתה כ-400 מ' מתחת לפני הים, מכיוון שהיא נוצרה באי, ובבת אחת נשפכו לתוך חללה כ-25 מיליארד מטרים מעוקבים של מי ים. כתוצאה מכך התמוטטו צלעות הר הגעש בקטעים שונים, והאי הגעשי התפרק למספר איים קטנים, המקיפים את הקלדרה. איים אלה ידועים כיום כאיי סנטוריני.[3] החלק שנותר מן האי התכסה בשכבת אפר געשי עמוקה. האפר הגעשי שנפלט לאטמוספירה נישא ברוח למרחק של עד כ-1,200 ק"מ, וכתוצאה מכך שררה אפלה כבדה למשך זמן מה באזורי ההתפרצות.
מחקר על ידי משלחת בינלאומית של מדענים ב-2006 גילה שההתפרצות המינואית הייתה רבת עוצמה אף יותר משהיה מקובל עד אז. מדד ההתפרצות שלה מוערך כעוצמה 7, ואם הערכה זו נכונה היא פלטה לאטמוספירה עד פי ארבעה חומר מהתפרצות קרקטואה בשנת 1883, התפרצות בעוצמה 6. רק ארבע התפרצויות נוספות במהלך ההיסטוריה פלטו לפי ההערכה יותר חומר: בהר טמבורה בשנת 1815, באי לומבוק בשנת 1257, בהר פאקטו בשנת 946, ובאגם טאופו בשנת 180.
ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1967 החל הארכאולוג היווני ספירידון מארינאטוס את החפירות הארכאולוגיות באי תירה במטרה להוכיח שהיעלמותה של התרבות המינואית התרחשה כתוצאה מההתפרצות הוולקאנית בתירה. ההשערה הועלה כ-30 שנים קודם לכן, אך לא זכתה לאהדה ולתמיכה רבה בקרב שאר החוקרים בתחום.[5] החפירות הארכאולוגיות חשפו רבעים שלמים של עיר משגשגת ששמה המודרני אקרוטירי (לא ידוע מה היה שמה הקדום) שנקברה תחת שכבה של כ-15 מטר טוף וולקני.[6] השרידים שנמצאו נשמרו היטב הודות לאסון הטבע (ממש כמו בעיר פומפיי אלף חמש מאות שנים מאוחר יותר).[7]
בעקבות השימור הטוב נחשפה עיר מתוכננת להפליא, בה ניכר בבירור סגנון האדריכלות של כרתים המינואית מן הזמן ההוא. חלק ניכר מבתי העיר נשתמרו עד לגובה הקומה השנייה או השלישית, ואף נתגלו שרידים רבים של ציורי קיר בסגנון מינואי-מיקני. מבין נושאי הציורים שנחשפו כוללים ציורי ארמונות, נסיכים, נשים מפוארות, וציורים המתארים צי שלם של כלי שיט וכוח צבאי הפועל בים. תיאור זה משתלב היטב עם תיאוריו של תוקידידס על צמיחתה של התרבות המינואית, שלפיו מינוס היה המלך הקדום שבנה לו צי ואף השתלט על רובו של הים ההלני.[6]
תיארוך ההתפרצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין החוקרים היו במשך השנים חילוקי דעות רבים אודות תארוך ההתפרצות. עקב התפוצה הרבה של האפר התאריך המדויק יכול לפתור בעיות תארוך של מאורעות ברחבי העולם. שנים רבות השתמשו ארכאולוגים בתאריך 1500 לפנה"ס. שימוש בטכניקות של תיארוך פחמן-14 של ענפי עץ זית שנמצא בחפירות אקרוטירי הוביל לתיארוך של סוף המאה ה-17 לפני הספירה (בין 1627 ל-1600 לפנה"ס).[8] ואולם תיארוכים אחרים בפחמן-14 עדיין נותנים תאריכים במחצית הראשונה של המאה ה-16, כנראה עקב סטייה מקומית של פונקציית הכיול. בשילוב שיטות תיארוך מליבות קרח ומדנדרוכרונולוגיה מוסכם כיום במחקר כי למרות שולי הטעות הרחבים, התפרצות סנטוריני אירעה בשנת 1530 לפנה"ס לכל המאוחר[9][10]
השפעות מעבר לאיי סנטוריני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף על גל הצונאמי שיצרה ההתפרצות המינואית, הוצע שהיו לה גם השפעות אקלימיות, בעיקר כתוצאה מכמויות האפר הגעשי הדק שהתפשט באטמוספירה, ואולי גרם להצללה שהקטינה את כמות קרינת השמש המגיעה לפני השטח.[11]
מחקרים רבים נערכו על השפעות אלו בשיתוף פעולה של ענפי מדע שונים (גאולוגיה, ארכאולוגיה, היסטוריה),[2] שאלה מרכזית היא מה היה חלקה של ההתפרצות הגעשית כגורם לשקיעתה של התרבות המינואית, ולהשתלטותה של שושלת זרה (מיקנית) על קנוסוס, בירת כרתים, באמצע המאה ה-15 לפנה"ס. יש הטוענים, שמה שהביא להחרבתה הסופית של התרבות המינואית, היה גל הצונאמי שפקד את האי אחרי רעידת האדמה. גל זה הרס מבנים רבים ואוניות רבות שהיו בקרבת מקום. השערה זו מתמזגת עם דעה מקובלת כי הממלכה המינואית הייתה מעצמה ימית.[12] ואולם ההשערה הפכה סבוכה יותר בעקבות הקדמת תיארוך ההתפרצות מן המאה ה-15 למאות ה-16 או ה-17 לפנה"ס.
במחקר שפורסם בשנת 2019 לא נמצא קשר ישיר בין ההתפרצות לבין קריסת הממלכה המינואית בכרתים, אך לא נפסלה האפשרות שגל הצונאמי והשפעות אטמוספיריות פגעו בספנות, במסחר ובחקלאות באי, ובכך החלישו את יכולת הממלכה לעמוד באיומים, וסייעו לקריסתה כמה דורות מאוחר יותר.[13]
קשר לסיפורי יציאת מצרים ואטלנטיס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספירידון מארינאטוס היה הראשון להציע כי ההתפרצות יכולה לספק הסבר טבעי לסיפורי יציאת מצרים ולסיפור אטלנטיס, אך לא עסק במחקר ממשי בנושאים אלו. הצעותיו הורחבו במשך השנים לתאוריות פופולריות רבות, בעיקר בספרות הלא-מדעית, בסרטי טלוויזיה תעודיים ובאינטרנט, שעליהן נמתחה ביקורת מצד חוקרים בתחומי המדע.[14]
בין השאר הציעו התיאוריות הפופולריות שגל הצונאמי הוא זה שגרם לקריעת ים סוף המתוארת בספר שמות במקרא, ושהשפעות האפר גרמו לחלק או לכל מכות מצרים. הצעות כאלו נראו סבירות יותר בשנים שבהן תוארכה ההתפרצות סביב שנת 1500 לפנה"ס, ולפיכך הייתה עשויה להתאים להצעת התיארוך יציאת מצרים לאמצע המאה ה-15, על פי הכרונולוגיה המקראית המונה 480 שנה מיציאת מצרים ועד הקמת מקדש שלמה. ההתאמה הכרונולוגית הפכה קשה הרבה יותר בעקבות הקדמת תיארוך ההתפרצות למאות ה-16 או ה-17 לפנה"ס,[15] אך קושי זה לא מנע הופעת תיאוריות נוספות, בין השאר בעקבות חילוקי הדעות המדעיים לגבי התיארוך החדש.
התאוריה היחידה מסוג זה שפורסמה בפורומים מדעיים הוצגה בספר "The Parting of the Sea" בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון של הגאולוגית האמריקאית ברברה סיוורטסן מאוניברסיטת שיקגו. בספר זה מציעה סיוורטסן שהיו למעשה שתי יציאות מצרים. הראשונה מביניהן בתאריך המקובל יותר כיום להתפרצות המינואית בשלהי המאה ה-17 לפנה"ס. לפי הצעתה גרם ענן האפר של ההתפרצות לחלק ממכות מצרים, וגל הצונאמי הוא שהטביע את צבא המרכבות המצרי שרדף אחר היוצאים. יציאת מצרים נוספת אירעה לדעתה בתקופה המקובלת יותר במחקר של אמצע המאה ה-15 לפנה"ס, והיא נגרמה כתוצאה מגל צונאמי עקב התפרצות מאוחרת יותר של הר-געש אחר, תת-ימי.
על ספרה של סיוורטסן, כמו גם על תאוריות דומות פחות מדעיות, נמתחה ביקורת מצד גאולוגים, ארכאולוגים וחוקרי מקרא, בין השאר בטענה שהן נוטות לקטסטרופיזם, ועקב כך תלויות מאוד בצירופי מקרים שהסיכוי להתרחשותם נמוך ביותר, עד כי אין בהן יתרון רב על הסברים נסיים ובלתי-טבעיים של אותם סיפורים.[14]
כמו כן הוצע בתאוריות פופולריות לא-מדעיות שתירה היא האי אטלנטיס ששקע בים לפי סיפורו של אפלטון, ושציורי הקיר שנחשפו באקרוטירי מתארים את "ספינות המסחר המרחיקות שוט" של התרבות האבודה. זאת למרות שלא ידועות במחקר עדויות ממשיות לקיום ממלכת אטלנטיס, ומקובל במחקר שהסיפור אינו עובדתי, אלא משל שנועד לחזק נקודה בפילוסופית המדינה של אפלטון.[6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ההתפרצות המינואית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ צבי רון ונפתלי גולדשלגר, פרקים בעיצוב נופי כדור הארץ: השפעת פעילות הכוחות החיצוניים (מכון מופ"ת,2013) עמ' 246.
- ^ 1 2 יהודה קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 2.
- ^ 1 2 יהודה קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 3.
- ^ רון וגולדשלגר, פרקים בעיצוב נופי כדור הארץ: השפעת פעילות הכוחות החיצוניים, עמ' 246.
- ^ אורה נגבי, "תרה-מושבה מינואית שנכחדה בשואת-טבע", כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977), עמ' 7.
- ^ 1 2 3 אבנר רבן, "ספנות וספינות בציורי הקיר של תרה", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977), עמ' 18.
- ^ אורה נגבי, "תרה-מושבה מינואית שנכחדה בשואת-טבע", כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977), עמ' 8.
- ^ Thera/Santorini date debate: what’s new, and why is it important?
- ^ Manning, S. W.,et al (2020). Radiocarbon offsets and old world chronology as relevant to Mesopotamia, Egypt, Anatolia and Thera (Santorini). Scientific reports, 10(1), 1-14.
- ^ Pearson, C.et al. (2020). Securing timelines in the ancient Mediterranean using multiproxy annual tree-ring data. Proceedings of the National Academy of Sciences, 117(15), 8410-8415.
- ^ אריה ש. איסר ומתניה זהר, " והרעב כבד בארץ: שינויי אקלים והשפעתם על ההיסטוריה של ארצות המקרא") ירושלים: כרמל, 2008) עמ' 113.
- ^ יהודה קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 6.
- ^ Druitt, T. H., et al (2019). The late bronze age eruption of Santorini volcano and its impact on the ancient Mediterranean world. Elements: An International Magazine of Mineralogy, Geochemistry, and Petrology, 15(3), 185-190.
- ^ 1 2 מארק האריס, The Thera Theories: Science and the Modern Reception History of the Exodus, הרצאה בכנס Out of Egypt של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו
- ^ Cline, E. H. (2015). 1177 BC: The Year Civilization Collapsed: Revised and Updated. Princeton University Press.