היהודי הנצחי (מחזה)
היהודי הנצחי (ביידי: דער אייביגער איד) הוא מחזה יידי שפרסם דוד פינסקי ב-1906. המחזה הועלה בתיאטרון "הבימה" בשנת 1906 וכן במוסקבה תורגם לעברית והועלה בשנת 1919, לפני עליית התיאטרון לארץ ישראל.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזה הוא טרגדיה משיחית המתחוללת בתקופת חורבן בית המקדש השני. העלילה מתקיימת ב"בירת ארבע" עיר הנמצאת במרחק מספר ימי הליכה מירושלים. תקופת המחזה היא מעט אחרי המצור הרומאי על ירושלים במהלך המרד הגדול. בתקופת השמועות שירושלים נכבשה על ידי השלטון הרומי, מגיע זר לעיר ומספר סיפור מוזר על מסעו למצוא ילד שנולד באותה השעה בה בית המקדש חרב, מכיוון שהוא נועד להיות המשיח. זקני העיר מסרבים להאמין לסיפורו: למעשה, הם אינם מוכנים להאמין שירושלים באמת נכבשה. הזר כמעט נסקל למוות על ידי תושבי העיר, אך הוא מצליח לברוח. בנקודה זו, מגיעה אישה צעירה ומספרת כי היא ברחה מההרס והטבח שמתחוללים בירושלים. שליחים אחרים מגיעים עם דיווחים שגם אחרים נמלטו מהרומאים. האישה מקוננת על כך שתינוקה מקולל מכיוון שהוא נולד באותה השעה שבית המקדש נחרב. זקני העיירה כעת משוכנעים בסיפורו של הזר ומסעו למצוא את הילד. באופן טרגי, ברגע זה, משרת זועק כי הילד נעלם בסופה. ובזמן שתושבי העיר עסוקים בלהביע את תדהמתם לנוכח אירועים אלה, הזר יוצא כדי להמשיך בחיפושיו אחר המשיח.
בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברי אגודת "הברית העברית" בגטו וילנה ביקשו להעלות את המחזה בגטו. בין חברי האגודה היו רבים מאנשי המחתרת, ביניהם מרדכי טננבוים-תמרוף, אבא קובנר ומארק דבורז'צקי. מכיוון שהטקסט השלם לא נמצא, הועלה שחזור של המחזה בימיו האחרונים של הגטו, ביוני 1943. את ההצגה ליוותה תזמורת ומקהלה, והתלבושות נתפרו מציציות וטליתות, כך שהעניקו לשחקנים מראה המזכיר יהודים בתקופת בית שני.
בהתאם לעקרונות "הברית העברית", לפיהם "עד ליומו האחרון של הגטו צריכה להישמע בו המלה העברית", הועלה המחזה בשפה העברית. השחקנים במחזה היו חברי תנועות הנוער שבתום יום עבודה עשו חזרות. בין השחקנים הייתה מרים גניאנסקי שנהרגה מאוחר יותר כפרטיזנית. כותבי יומנים מגטו וילנה מזכירים את המחזה ברשימותיהם, ביניהם זליג קלמנוביץ' והרמן קרוק.
מעדותו של מארק דבורז'צקי במשפט אייכמן:
הצגנו את 'היהודי הנצחי' מתוך רצון דרך הבמה לקרוא לנוער למרי. היהודי הנצחי יוצא לגלות, לחיי עולם עד שיחזור למולדת שלו. הכנסנו בו מלים שלא היו בטקסט של 'הבימה'. יהודי זה נהפך לקורא למרי ברומאים. אנו ידענו שהרומאים של הגטו הם הגרמנים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של היהודי הנצחי- היהודי הנצחי בגטו וילנה – תיאטרון או צו חיים? באתר יד ושם
