הכוחות המזוינים של אוקראינה
| |||
 | |||
| מצעד צבאי לציון יום העצמאות האוקראיני, 2019 | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| תקופת הפעילות |
1991–הווה (כ־33 שנים)  | ||
| הגוף הקודם |
הכוחות המזוינים של אזרבייג'ן | ||
| שם קצר |
ЗСУ | ||
| מטה |
קייב | ||
| מנהיגות | |||
| המפקד העליון | וולודימיר זלנסקי | ||
| ראש הצבא | המפקד העליון של הכוחות המזוינים של אוקראינה | ||
| המפקד העליון של הכוחות המזוינים של אוקראינה | אולקסנדר סירסקי | ||
| שר ההגנה | רוסטם אומרוב | ||
| ראש המטה | רמטכ"ל | ||
| כוח אדם | |||
| גיל הגיוס | 18 עד 27 | ||
| אורך השירות | 12 עד 18 חודשי שירות | ||
| זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | 8,792,504 | ||
| מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | 6,893,551 | ||
| כוחות פעילים | 255,000 | ||
| כוחות מילואים | 1,000,000 | ||
| תקציב | |||
| תקציב שנתי |
3.7 מיליארד דולר (2019) 5.5 מיליארד דולר (2020) | ||
| אחוזי תמ"ג | 3% (2015) | ||
| מלחמות שהשתתף בהן | |||
| הפלישה הרוסית לאוקראינה | |||
|
www | |||
  | |||
הכוחות המזוינים של אוקראינה (באוקראינית: Збройні сили України) הוא השם הכולל לצבא הלאומי של אוקראינה. זהו הכוח המזוין העיקרי במדינה הפועל נגד כל כוח שמטיל איום על ריבונותה של אוקראינה. כל כוחות הביטחון והצבא בכוחות המזוינים כפופים לנשיא אוקראינה ומפוקחים על ידי ועדת הכוחות המזוינים של הראדה העליונה.
הכוחות המזוינים מורכבים מכוחות יבשה, צי, חיל אוויר וחיל צנחנים. הצי מפעיל גם חיל נחתים וכוחות אוויר עצמאיים. משמר החופים האוקראיני פועל בכפיפות למשמר הגבול האוקראיני ואינו כפוף לצי. כתוצאה מהמעורבות הרוסית במלחמת האזרחים באוקראינה הנשיא הנחה את מושלי המחוזות להקים יחידות מתנדבות במסגרת תוכנית ממשלתית בשם "הגנה טריטוריאלית". יחידות אלה ממומנות מהתקציבים המחוזיים ומסתמכות על תרומות. בנובמבר 2014 יחידות אלה הועברו לאחריות המשמר הלאומי של אוקראינה, ככוח עתודה של הצבא.
על פי נתוני הבנק העולמי, ירדה מצבת כוח האדם של צבא אוקראינה בהדרגה בשנים 1995–2013 משיא של כ-518,000 חיילים ב-1995 לשפל של 121,000 חיילים ב-2013. מגמה זו התהפכה בעקבות הסכסוך עם רוסיה במזרח אוקראינה והשתלטות רוסיה על חצי האי קרים, ומצבת כוח האדם החלה לעלות בהדרגה. בשנת 2019 היא מנתה, לפי נתוני הבנק העולמי, כ-311,000 חיילים.[1] לפי נתוני המכון הבינלאומי ללימודי אסטרטגיה, בשנת 2020 היו לכוחות המזוינים של אוקראינה כ-209,000 חיילים בשירות פעיל; בשנת 2021 היו 196,000 בשירות פעיל בכוחות המזוינים ועוד 102,000 במשמר הלאומי ובארגונים צבאיים למחצה.[2] עם הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022 החלה אוקראינה בגיוס כללי של האוכלוסייה. כתוצאה מכך גדל צבאה, ולפי נתוני אותו מכון היו 688,000 חיילים בשירות פעיל בכוחות המזוינים של אוקראינה, ועוד 250,000 במשמר הלאומי ובארגונים צבאיים למחצה.[3]
הצבא האוקראיני משתתף בקביעות בתמרונים בינלאומיים.[4] רובם כחלק מתוכנית "שותפות לשלום" של ברית נאט"ו.
ביוני 2016 הותר לנשים לשרת ביחידות הקרביות של צבא אוקראינה.[5]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבא הוקם במתכונתו הנוכחית ב-12 בדצמבר 1991 כיורש יחידות הצבא הסובייטי ששהו באוקראינה.
עם התפרקות ברית המועצות ב-1991, כ-780,000 מחיילי הצבא הסובייטי וגם כ-350 ספינות, 1,500 מטוסי קרב, וכ-1,272 ראשי קרב אסטרטגיים גרעיניים שהו באוקראינה, לאחר הסכם מול רוסיה הושמדו מרבית כלי הנשק הגרעיניים או הועברו לידי רוסיה ומצבת כח האדם קוצצה.
ב-24 באוגוסט 1991 אישר הפרלמנט האוקראיני את הקמת הכוחות המזוינים האוקראיניים במסגרת משרד ההגנה האוקראיני. תהליך הקמת הצבא המקומי היה נתון להחלטות פוליטיות של ההנהגה האוקראינית, שהתווכחה בנוגע למעמדה הלא-גרעיני הבינלאומי של המדינה. במסגרת זאת, אושררה האמנה על הכוחות המזוינים הקונבנציונלים באירופה (CFE) ואוקראינה ויתרה על הנשק הגרעיני שנותר בתחומה מהתקופה הסובייטית. הצבא וכוחות הביטחון, כולל הכוחות המזוינים של אוקראינה שהיו בתחילה שורה של יחידות צבאיות עצמאיות תחת פיקודו של נשיא אוקראינה, הוכפפו לפיקוח ועדה פרלמנטרית קבועה של הפרלמנט האוקראיני. עד עלייתו של ויקטור יושצ'נקו לנשיאות, האסטרטגיה הצבאית האוקראינית לא הייתה שונה מזו הסובייטית ותחת שלטונו נוּסחה מדיניות של עצמאות והיפרדות מפני תלות רוסית, ובכך ניסה לשלב באופן מלא את מדיניות הצבא עם המערב, ובמיוחד נאט"ו.
יחידות הצבא האוקראיניות משתפות פעולה עם ברית נאט"ו והאיחוד האירופי, והן השתתפו במשימות שמירת שלום באפריקה ובעיראק. ב-2010 נשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ' שאף להצטרף לברית נאט"ו, אך הפרלמנט האוקראיני, הראדה העליונה, קיבל הצעת חוק ולפיה ייאסר על אוקראינה להצטרף לכל ברית צבאית בעתיד.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-16 ביולי 1990 הראדה העליונה של אוקראינה קיבלה את תוכן הכרזת הריבונות של אוקראינה שהכריזה על עצמה כרפובליקה עצמאית.
ב-24 באוגוסט 1991 נתקבלה החלטה על הפיכת יחידות הצבא הסובייטי שבשטחי אוקראינה לחלק צבא אוקראינה החדש כחלק ממשרד ההגנה האוקראיני. באותה עת כמות החיילים עמדה על 700 אלף חיילים והצבא הורכב מ-14 חטיבות ממונעות, 4 חטיבות שריון, 3 חטיבות ארטילריה, 8 גדודים ארטילריה, 4 גדודים של הכוחות המיוחדים, 2 גדודי חיל הצנחנים, 9 גדודי נ"מ, 7 גדודי מסוקים קרביים, 3 ארמיות אוויריות (בהם כ-1,100 מטוסי קרב) וארמייה נפרדת של הגנה אווירית.
עד 1 ביולי 1996 אוקראינה החזיקה בארסנל גרעיני שהורכב מ-176 טילים בליסטיים ביניבשתיים וכ-2,600 יחידות טקטיות של נשק גרעיני.
סך הכל החזיק הצבא האוקראיני בשנות ה-90 של המאה ה-20 כמות של 8,700 טנקים, 11,000 נגמ"שים, 4 ארמיות אוויריות, 10 חטיבות תעופה, 49 גדודי אוויר ו-2,800 כלי טיס.
לאחר התפרקות ברית המועצות בוצע קיצוץ מאסיבי בכוח האש של הצבא ושינוי מבני שלו.
בשנת 1994 מצבת כוח האדם בכוחות המזוינים האוקראיניים עמדה על 517 אלף חיילים.
ב-2014, הצבא נתפס לא מוכנה לפלישה הרוסית, הם היו היו לא מאוישים, מצוידים או מאומנים לעמוד בתוקפנות הרוסית.[6]
רפורמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנות ה-90, אוקראינה ניסתה ליישם רפורמות ביטחוניות במטרה לעשות מודרניזציה ולצמצם את הכוחות המזוינים שלה.
מתחילת הסכסוך האוקראיני-רוסי ב-2014, החלה הצבא בתהליך מודרניזציה מזורז.[6]
בשנת 2015 צו נשיאותי של פטרו פורושנקו קבע כי על כל הצבא לשנות את שמות היחידות הצבאיות הנושאת שם סובייטי ולשנותן לשמות חדשים.
בשנת 2016 משרד ההגנה האוקראיני החל ברפורמה משמעותית למודרניזציה בצבא.
משימות צבאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבא האוקראיני נטל חלק במשימות שמירת שלום ברחבי העולם. מ-1992 השתתפו למעלה מ-30,000 חיילים מצבא אוקראינה במשלחות צבאיות למדינות יוגוסלביה לשעבר, למזרח התיכון (בדרום לבנון, כווית, עיראק) וליבשת אפריקה (אנגולה, סיירה לאון, ליבריה).
מ-1997 פועל צבא אוקראינה בשיתוף פעולה הדוק עם נאט"ו, ובפרט עם צבא פולין. יחידות אוקראיניות התפרסו בעיראק, כחלק מהכוח הרב-לאומי בעיראק תחת פיקוד הפולנים. חיילים אוקראינים היו פרוסים גם במסגרת גדוד אוקראינה ופולין (UKRPOLBAT) בקוסובו.
הקרב הראשון של הכוחות המזוינים האוקראיניים, במסגרת משימות לשמירת שלום, אירע ב-6 באפריל 2004 בעיראק, כאשר כוח שמירת שלום אוקראיני הותקף על ידי חמושים של צבא המהדי. האוקראינים השיבו אש, ובכך הסתכם האירוע.
הפלישה הרוסית לאוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מיום חמישי, 24 בפברואר 2022, פתחו הכוחות המזוינים הרוסים בפלישה לאוקראינה. הכוחות המזוינים של אוקראינה, יחד עם ארגוני העזר והמזוהים שלו בזמן המלחמה, משתתפים ברבות מפעולות הלחימה של הסכסוך הנוכחי. לצד פעולות הלחימה, הזרמה של כלי נשק ומערכות לחימה מערביות לכוחות המזוינים ממדינות נאט"ו, כמו גם ציוד סובייטי לשעבר ממדינות רבות במזרח אירופה, הביאו גם למודרניזציה והרחבה ובנייה מתמשכת של הכוחות המזוינים בכלל באופן ניכר.
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכוחות המזוינים באוקראינה מורכבים ברובם מחיילים סדירים. סד"כ הצבא האוקראיני כולל כ-159,000 חיילים, בהם גם 41,000 עובדים אזרחיים. הפיקוד על הצבא הוא מתפקידי המטה הכללי האוקראיני.
צבא היבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – צבא היבשה האוקראיני
כוח האדם בזרוע היבשה עומד על 73,300 חיילים.
צבא היבשה (Сухопутні війська) הוא הזרוע העיקרית של הצבא האוקראיני ובה משרתים מרבית החיילים.
הצבא מחולק לארבעה פיקודים מבצעיים:
- פיקוד מבצעי צפון (צפון אוקראינה)
- פיקוד מבצעי דרום (דרום אוקראינה)
- פיקוד מבצעי מזרח (מזרח אוקראינה)
- פיקוד מבצעי מערב (מערב אוקראינה)
צבא היבשה מורכב ממספר חילות לרבות:
- החיל הממוכן וחיל השריון. נכון לשנת 2009 הורכב מעשרה גדודי ממוכנים ו-2 גדודי טנקים. בשירות החיל 774 טנקים.[7]
- חיל הצנחנים (Високомобільні десантні війська). החיל החשוב ביותר בצבא היבשה ונועד לביצוע משימות מעבר לקווי האויב, ביצוע מבצעי לוחמה בטרור ומבצעי שמירת שלום
- חיל טילים וארטילריה. מורכב מיחידות טקטיות תגובתיות הכוללות חיל נגד טנקים, מודיעין ארטילרי ויחידות מוקשים. בשנת 2009 כלל החיל 5 גדודים ארטילריים ו-2 גדודי טילים.
- חיל נ"מ והגנה אווירית.
- תעופה צבאית. זהו הגוף האווירי המסונף לצבא היבשה ואחראי להענקת חיפוי אווירי לזרוע היבשה בעת קרב. פעמים רבות שפעולותיו מתנגשות עם אלה של חיל האוויר האוקראיני.
חיל האוויר האוקראיני[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – חיל האוויר האוקראיני
.jpg)
חיל האוויר האוקראיני (Повітряні сили) אחראי להגנת שמי המדינה ונכון לשנת 2016 שירתו בו 45 אלף חיילים והוא כלל 207 כלי טיס קרביים ו-45 מטוסי תובלה.[8]
חיל האוויר כולל את היחידות הבאות:
- חיל הגנה אווירית
- יחידות מיוחדות לאיסוף מודיעין אווירי
- לוחמה אלקטרונית
הצי האוקראיני[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיל הים האוקראיני (Військово-морські сили) הוא הזרוע הימית של הכוחות המזוינים. הצי נועד להגן על גבולותיה הימיים של אוקראינה והוא המרכיב הקטן ביותר מבין שלושת מרכיבי הצבא.
הצי כולל:
- יחידות תת-ימיות (צוללנים)
- תעופת הצי
- חיל טילים וארטילריה חופית
- חיל הנחתים האוקראיני
הצי כולל פיקוד, שייטת ספינות, בסיס הצי העיקרי באודסה, גדוד אווירי של הצי, גדוד משמר חופים, יחידות מיוחדות, יחידות רפואיות ותמיכה עורפית, מרכזי מדע ומחקר.
נכון לתחילת 2013 שירתו בצי 14,7 אלף איש וכלל 26 ספינות וסיירות, 4 מטוסי תקיפה ו-8 מסוקי תקיפה.[9] הצי האוקראיני פועל במימי ים אזוב, הים השחור (שעד 2014 בסיסו היה ממוקם בסבסטופול שבחצי האי קרים), נהרות דונאי, דניסטר ודניפר.
המשטרה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-19 באפריל 2002 הוקם חיל אכיפת החוק שהיווה גוף אכיפת החוק של הצבא ופועל כמשטרה צבאית.
שירות פסיכולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
22 באפריל 1992 הנחיה של משרד ההגנה האוקראיני הביאה להקמת שירות פסיכולוגי שמטרתו לסייע לתת מענה פסיכולוגי למשרתים בצבא. בנוסף מפעיל השירות את הביטאון הצבאי.[10][11]
בשנת 2011 התקבלה השקפה כללית לפעילויות החינוכיות של הצבא ופרסום עלונים חינוכיים ופטריוטיים.[12]
הכוחות המיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכוחות למבצעים מיוחדים של צבא אוקראינה (Сили спеціальних операцій Збройних сил України) הוקמו במסגרת הרפורמה הצבאית ב-5 בינואר 2016 כיורשי הספצנאז.
השכלה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
החינוך הצבאי באוקראינה ניתן על ידי אוניברסיטת חיל האוויר ע"ש איוואן קוז'דוב בחרקוב והאוניברסיטה האוקראינית לביטחון לאומי.
ראשי המטה הכללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפקיד רמטכ"ל צבא אוקראינה נוצר בשנת 1992 כאשר הצבא הסובייטי אורגן מחדש והמחוז הצבאי של קייב בראשות קולונל גנרל ויקטור צ'צ'וואטוב סירב להישבע אמונים לצבא האוקראיני.[13]
| # | שם | דיוקן | יחידה | תקופת כהונה | תחת הנשיא | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|
| ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים האוקראינים וסגן שר ההגנה | ||||||
| 1 | גנרל לויטננט גאורגי ז'ביציה (ממלא מקום) |
23 בדצמבר 1991–4 ביוני 1992 | ||||
| 2 | גנרל לויטננט ואסיל סובקוב |
| 4 ביוני 1992–25 בספטמבר 1992 | |||
| 3 | גנרל לויטננט איוואן ביז'אן (ממלא מקום) |
25 בספטמבר 1992–24 במרץ 1993 | ||||
| 4 | קולונל גנרל אנטולי לופאטה |
24 במרץ 1993–10 בפברואר 1996 | ||||
| ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים האוקראינים וסגן ראשון לשר ההגנה | ||||||
| 5 | גנרל לויטננט (קולונל גנרל משנת 1997) אלכסנדר זטינאייקו |
12 במרץ 1996–30 בספטמבר 1998 | ||||
| 6 | קולונל גנרל (גנרל הצבא משנת 2001) וולודימיר שקידצ'נקו |
30 בספטמבר 1998–13 בנובמבר 2001 | ||||
| 7 | גנרל לויטננט מקולה פלצ'וק (ממלא מקום) |
13 בנובמבר–27 בנובמבר 2001 | ||||
| 8 | קולונל גנרל פטרו שוליאק |
27 בנובמבר 2001–8 בפברואר 2002 | ||||
| ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים האוקראינים | ||||||
| 9 | קולונל גנרל פטרו שוליאק |
8 בפברואר–28 ביולי 2002 | ||||
| 10 | קולונל גנרל אולכסנדר זטינאייקו |
14 באוגוסט 2002–4 ביוני 2004 | ||||
| 11 | גנרל לויטננט קולונל גנרל סרהי קיריצ'נקו |
19 ביולי 2004–16 ביוני 2005 | ||||
| ראש המטה הכללי והמפקד העליון של הכוחות המזוינים של אוקראינה | ||||||
| 12 | קולונל גנרל (גנרל הצבא משנת 2007) סרהי קיריצ'נקו |
16 ביוני 2005–18 בנובמבר 2009 | ||||
| 13 | קולונל גנרל (גנרל הצבא משנת 2010) איוואן סבידה |
18 בנובמבר 2009–31 במאי 2010 | ||||
| 15 | גנרל לויטננט (קולונל גנרל משנת 2010) גריגורי פדצ'נקו |
31 במאי 2010–18 בפברואר 2012 | ||||
| 16 | גנרל לויטננט (קולונל גנרל משנת 2012) וולודימיר זמאנה |
18 בפברואר 2012–19 בפברואר 2014 | ||||
| 17 | אדמירל יורי אילין |
19 בפברואר–28 בפברואר 2014 | ||||
| 18 | גנרל לויטננט מיכאילו קוצין |
28 בפברואר–3 ביולי 2014 | ||||
| 19 | גנרל לויטננט משנת 2014 קולונל גנרל משנת 2015 גנרל הצבא ויקטור מוז'נקו |
3 ביולי 2014–21 במאי 2019 | ||||
| 20 | גנרל לויטננט רוסלן חומצ'ק |
21 במאי 2019–28 במרץ 2020 | ||||
| 21 | גנרל לויטננט סרהי קורניצ'וק |
28 במרץ 2020–27 ביולי 2021 | ||||
| 22 | גנרל לויטננט ואלרי זלוז'ני |
 |
27 ביולי 2021– 8 בפברואר 2024 | |||
| 23 | קולונל גנרל אולקסנדר סירסקי |
 |
8 בפברואר 2024–הווה | |||
נשק גרעיני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות התפרקותה של ברית המועצות, אוקראינה ירשה שתי חטיבות של כוחות אסטרטגיים שאבטחו את מלאי הנשק הגרעיני. אוקראינה ויתרה מרצון על מאגר כלי הנשק הגרעיניים. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שמדינה ויתרה מרצון על שימוש בנשק גרעיני אסטרטגי.
באוקראינה יש כמויות גדולות של אורניום מועשר, שבארצות הברית רצו לקנות ממכון חרקוב לפיזיקה וטכנולוגיה. באוקראינה גם שני מפעלי כרייה ועיבוד של אורניום, מפעל מים כבדים, טכנולוגיה לייצור מכשירים אלקטרוניים לקביעת ההרכב האיזוטופי של חומרים בקיעים.
בדצמבר 1994 חתמה אוקראינה על מזכר בודפשט, שבו המדינה הסכימה לוותר על כל הנשק הגרעיני שברשותה, והצטרפה לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. החל מ-1 בינואר 1996 לא נותרו בשטח אוקראינה ציוד או חומרים גרעיניים למטרות צבאיות.
ב-13 במאי 1994, ארצות הברית ואוקראינה חתמו על מזכר הבנות על העברת ציוד וטכנולוגיית טילים. בהסכם זה התחייבה אוקראינה לפקח ולבקר את טכנולוגיית הטילים שברשותה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הכוחות המזוינים של אוקראינה (באוקראינית ובאנגלית)
- משרד ההגנה האוקראיני (באוקראינית)
הכוחות המזוינים של אוקראינה, ביישום טלגרם
הכוחות המזוינים של אוקראינה, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Armed forces personnel, total - Ukraine, The World Bank
- ^
The Military Balance, Volume 122, Issue 1 (2022), International Institute for the Study of War, Chapter Five: Russia and Eurasia, p. 211
- ^ The Military Balance, Volume 123, Issue 1 (2023), International Institute for the Study of War, Chapter Five: Russia and Eurasia, p. 201
- ^ "Parliament approves admission of military units of foreign states to Ukraine for exercises". Kyiv Post. 18 במאי 2010. אורכב מ-המקור ב-9 בפברואר 2016. נבדק ב-9 בפברואר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ War has a female face, UNIAN (4 August 2016)
- ^ 1 2 Is Ukraine’s reformed military ready to repel a new Russian invasion?,Atlantic Council, December 23, 2021
- ^ Танкові та механізовані війська України(באוקראינית). Український мілітарний портал, 18 марта 2009.
- ^ The Military Balance 2016, p.204-206
- ^ Борис Соколов. Украина: отмахнуться не удастся. Кратко о боевом составе видов ВС и возможностях «оборонки» // «Военно-промышленный курьер», № 9 (477) от 6-12 марта 2013. стр.3
- ^ Міноборони витратить півтора мільйони на глянцевий журнал про військо // «Нашi грошi» от 20 февраля 2014
- ^ Пов’язані фірми розіграли півмільйона на газету про льотчиків // «Нашi грошi» от 13 февраля 2014
- ^ М. Осинин, А. Куницин. Морально-психологическое воспитание личного состава вооружённых сил Украины // «Зарубежное военное обозрение», № 12 (813) 2014, стр.45-50
- ^ Viktor Chechevatov (באנגלית)
