הקתדרלה הלאומית של וושינגטון

הקתדרלה הלאומית של וושינגטון
Washington National Cathedral
מידע כללי
סוג	קתדרלה
כתובת	וושינגטון די. סי.
מיקום	וושינגטון די. סי.
מדינה	ארצות הברית
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	29 בספטמבר 1907 – 29 בספטמבר 1990 (83 שנים)
תאריך פתיחה רשמי	1912
אדריכל	George Frederick Bodley, פיליפ ה. פרוהמן
סגנון אדריכלי	התחייה הגותית
מידות
גובה	91.7 מטר
גובה פנימי	31.1 מטר
שטח	7,712 מטר רבוע
קואורדינטות	38°55′50″N 77°04′14″W / 38.930611111111°N 77.070555555556°W
	www.cathedral.org
	(למפת מחוז קולומביה רגילה) וירג'יניה מרילנד הקתדרלה הלאומית של וושינגטון

הקתדרלה הלאומית של וושינגטון (באנגלית: Washington National Cathedral), או בשמה הרשמי הקתדרלה של סנט פיטר וסנט פול (Cathedral Church of Saint Peter and Saint Paul) היא קתדרלה הנחשבת לבית התפילה הלאומי של ארצות הברית. הקתדרלה נמצאת בעיר וושינגטון די. סי.. הקתדרלה היא מקום מושבה של הכנסייה האפיסקופלית של מחוז קולומביה. זוהי הקתדרלה השישית בגודלה בעולם.^[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית העיר וושינגטון של פייר שארל ל'אנפן משנת 1792 כללה קתדרלה גדולה כחלק ממבני השלטון הפדרלי, אך במקום שייעד ל'אנפאן לקתדרלה הוקם מוסד פדרלי אחר - גלריית הדיוקנאות הלאומית של ארצות הברית. ב-1891 נערכה פגישה לחידוש התוכניות לקתדרלה לאומית, וב-1893 קיבלה קרן הקתדרלה הפרוטסטנטית-אפיסקופלית של מחוז קולומביה (Protestant Episcopal Cathedral Foundation of the District of Columbia) אישור מהקונגרס להקים את הקתדרלה. כמיקומה נבחר הר סנט אלבן הגבוה, החולש על וושינגטון הבירה. הבישוף הנרי ייטס סאטרלי (הבישוף הראשון של הדיוקסיה של וושינגטון) בחר באדריכל הבריטי ג'ורג' פרדריק בודלי, שהיה ידוע כאדריכל המוביל של הכנסייה האנגליקנית, לעמוד בראש המיזם, ותלמידו הנרי ווהאן מונה לתפקיד רב-הבנאים המשגיח על עבודות הבנייה.

הבנייה החלה ב-29 בספטמבר 1907 בטקס שבו נכח הנשיא תאודור רוזוולט ונשא נאום חגיגי לכבוד הנחת אבן הפינה. ב-1912 הושלמה קפלת בית-לחם ונפתחה לתפילות. הבנייה הופסקה זמנית בעת מלחמת העולם הראשונה, וכדי לחדשה גייס הגנרל ג'ון פרשינג תרומות. להנחיית הבנייה המחודשת מונה האדריכל פיליפ הוברט פרוהמן, בעקבות מותם של ווהאן ובודלי. את הבנייה מימנו רק תרומות וגורמים פרטיים, שעד היום ממשיכים לממן את אחזקתה.

בניית הקתדרלה הושלמה ב-29 בספטמבר 1990, לאחר 83 שנות עבודה ונחנכה במעמד נשיא ארצות הברית ג'ורג' הרברט ווקר בוש. כאדריכלי הקתדרלה נחשבים ג'ורג' פרדריק בודלי (1907), הנרי ווהאן (1907–1917), פרוהמן, רוב וליטל (1921–1944) ופיליפ ה. פרוהמן (1944–1972).

הקתדרלה ניזוקה ברעידת האדמה בווירג'יניה שהתרחשה ב-23 באוגוסט 2011. הנזק העיקרי נגרם למגדל המרכזי ו-3 מתוך 4 הצריחונים שלו קרסו. נזק נוסף נגרם לצריחונים אחרים, סדקים הופיעו בתמיכות הדואות סביב האפסיס, ומספר פסלים וגרגוילים ניזוקו אף הם. הנזק בפנים המבנה היה קטן יותר. התיקונים צפויים להימשך מספר שנים ולעלות מיליוני דולרים. הקתדרלה נסגרה זמנית והשיפוצים החלו בסוף 2011.

מבנה ואדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקתדרלה בנויה בסגנון נאו-גותי שממזג מספר השפעות מסגנונות גותיים שונים בימי הביניים, בייחוד מהסגנון הגותי האנגלי. הקתדרלה כוללת קשתות מחודדות, קמרונות גבוהים, חלונות רוזטה (השפעה של הגותיקה הצרפתית), כניסות בנות שלושה שערים, תמיכות דואות עם צריחונים ועיטורי אבן ופיסול.

רוב הקתדרלה בנויה מאבן גיר אפורה מאינדיאנה. בבנייה נעשה שימוש מוגבל בחומרים מודרניים: קורות וקורות-גג שהיו נבנות מעץ הוחלפו בפלדה, ולתמיכת מבני הפעמונים והרצפה, במגדלים המערבים נעשה שימוש בבטון.

חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לקתדרלות גותיות אנגליות, הקתדרלה הלאומית היא בעלת שני מגדלים מערביים בעלי ארבעה צריחונים מחודדים בפינות, ומגדל מרכזי מעל מקום המצלב.

מגדל המצלב, הקרוי בשם " כָּבוֹד בַּמְּרוֹמִים", מתנשא לגובה 91.7 מטרים (301 רגל) מעל פני הקרקע ו-206 מטר מעל גובה פני הים, ובכך הוא הנקודה הגבוהה ביותר במחוז קולומביה. המגדל מכיל שני מערכי פעמונים: מערך בן 53 פעמונים לנגינה (קריון - Carillon), ומערך בן 10 פעמונים לצלצולי תפילות. הפעמונים נמצאים בקומה הגבוהה ביותר של המגדל, ומתחתם חדר עם חלונות המשמש לעבודתם של מצלצלי הפעמונים. הגג עשוי מעופרת כדי לעמוד בשרפות ונתמך בידי קורות פלדה ובטון. הרווח שבין הקמרונות לגג משמש לצרכים פנימיים של תחזוקת הקתדרלה. מצדי הגג, שינניות דמויות חומה ולצידן צריחונים עם קרוקטים שבבסיסם גרוטסקים וגרגוילים, כל אחד מהם מפוסל באופן ייחודי. על החלקים הגבוהים והחדים של הקתדרלה, ובפרט צריחוני המגדל המרכזי, הותקנו כליאי ברק על מנת למנוע נזק מברקים (עד שהותקנו נגרם נזק רב למגדל המרכזי, אך הוא תוקן בשנות ה-90 של המאה ה-20).

המגדל הצפון-מערבי (נקרא מגדל סנט פיטר) מתנשא לגובה 71.3 מטרים (234 רגל). הוא כולל גרם מדרגות לולייני המטפס אל הקומות הגבוהות יותר. סביב גרם המדרגות נמצאים כ-22 חלונות ויטראז' צרים המוקדשים לטבע (כגון חלון המתאר פרחי צבעוני) ולים (בגווני כחול ובהם ציורי בעלי חיים ימיים), ועל חלק מהם הקדשות בצורת שמות וסמלים לתורמים. רובם תוכננו בידי ברנדה בלפילד (Brenda Belfield). בחלק המזרחי של המגדל נמצא גרגויל בצורת היפי, וכן גרגויל בצורת גנב הגונב חזיר ותרנגולת ונעצר בידי כלב שמירה. בראש המגדל נמצא גרוטסק בצורת הראש של דארת' ויידר, שפוסל בעקבות תחרות לילדים שהציעו דמויות לפיסול על מגדלי הקתדרלה.^[2]^[3]

המגדל הדרום-מערבי (נקרא מגדל סנט פול) מתנשא גם הוא לגובה 71.3 מטר. שני גרמי מדרגות ומעלית מובילים לקומת התצפית. אל המדרגות מובילות שתי דלתות מתחרת ברזל, באחת מהן דוגמאות פרחים ואף דמות של חרגול. גם במגדל זה חלונות ויטראז' קטנים וצרים שתכננה ברנדה בלפילד: כ-22 מהם מתארים דמויות מהתנ"ך, אחרים מוקדשים לתורמים ואנשי דת.

התוכנית הפיסולית של שלושת השערים המערביים מוקדשת לבריאת העולם: הטימפנון של השער המרכזי מוקדש לבריאת האדם, השער הדרומי לבריאת הימים והיקום הנראה, והשער הצפוני לבריאת הלילות והיקום הבלתי-נראה. שערי החזית נוצקו מברונזה, ועליהם תחריטים מאת אולריך היים (Ulrich Heim). המרפסת החד-קומתית שיוצאת מבית הרוחב הדרומי היא בעלת שער גדול עם טימפנון מסותת. לשער נכנסים דרך "מדרגות הצליינים": גרם מדרגות ארוך ברוחב 12 מטר.

פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה עצמו מורכב מספינה ראשית בת שמונה מפרצים, המצטלבת עם בית רוחב בן שישה מפרצים, ובית מקהלה בן חמישה מפרצים. מעל מקום המצלב נמצא המגדל המרכזי. הקירוי נעשה באמצעות קמרונות מניפה, השאובים אף הם מהגותיקה האנגלית. לאורך הספינה הראשית תלויים דגלי מדינות ארצות הברית.

בחלק הצפוני של הנרתקס נמצאת נברשת מברזל מיוחד, שתוכננה במקור לבית המקהלה. מצפונה, שלושה חלונות ויטראז' המוקדשים לצמחי מרפא ובולטים בהם גוני ירוק וסגול. באזור זה נמצאות גם דלתות מתכת גדולות. החלק הדרומי של הנרתקס מוקדש לווינסטון צ'רצ'יל (ראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם השנייה) ונקרא על שמו. המבואה כוללת שתי כתובות: כתובת הקדשה לצרצ'יל, וציטוט מנאום שלו. גם כאן נמצאת נברשת מברזל מיוחד שתוכננה במקור לבית המקהלה. בקירות משולבות אבנים ממנזר וסטמינסטר ומבית המקהלה של קתדרלת קלן.

בספינה הצפונית, החיבור שבין הקשתות התומכות את הקמרונות והעמודים הגדולים של קומת הארקדה מעוטר בתגליפי אבן, כל אחד שונה מרעהו. השוני נועד להזכיר את האנושיות של הקתדרלה ואת התרומה של אנשים רבים לבנייתה. בספינה הדרומית אין קישוטים כאלה, וזהו חוסר סימטריה מכוון. האבנים הראשות (Boss) של מפגשי הקמרונות מעוטרים בתגליפי אבן שונים בעלי סמליות נוצרית. בנרתקס האבן הראשה המרכזית מעוטרת במשה ולוחות הברית ועליהם עשרת הדיברות. האבנים הראשות שמסביב מעוטרות בתגליפי אבן, המייצגים גרפית את עשרת הדיברות.

דוכן המטיף סותת מאבנים שנלקחו מקתדרלת קנטרברי, וכנסיית המנזר גלסטונברי סיפקה אבנים למושב הבישוף בקתדרלה. המזבח הראשי עשוי מאותה שכבת סלעים תת-קרקעית ממנה סותת הקבר של ישו.

רוב הקישוטים האחרים בקתדרלה הם בעלי סמליות נוצרית, ומתייחסים לשורשים האפיסקופליים שלה, אך הקתדרלה מלאה גם באנדרטאות זיכרון לאנשים או אירועים בעלי חשיבות לאומית: פסלים של ג'ורג' וושינגטון ואברהם לינקולן, חותמי המדינה המוטבעים ברצפת הפסיפס של הנרתקס, דגלי מדינות ארצות הברית לאורך הספינה הראשית, וחלונות ויטראז' המתעדים אירועים לאומיים כגון משלחת לואיס וקלארק והנחיתה על הירח.

בקתדרלה יש כ-215 חלונות ויטראז', ובהם "חלון החלל", המתעד את נחיתת האדם על הירח (אפולו 11) וכולל שבריר סלע מהירח במרכזו. בקתדרלה שלושה חלונות רוזטה בסגנון גותי קורן הבנויים מתחרת חלונות בעלת עלי כותרת של פרח וסביבם "צלחות" (חלונות עגולים קטנים). חלון הרוזטה המערבי מוקדש לייצוגים איקונגרפיים של הבריאה, החלון הצפוני מוקדש ליום הדין, והחלון הדרומי מוקדש לניצחון הכנסייה והגאולה.

הקתדרלה נבנתה עם הרבה "פגמים" מכוונים, ובכך דובקת במנהג מימי הביניים שבא להדגים שרק אלוהים יכול להיות מושלם. מבחינה אמנותית, פגמים אלה (שבדרך כלל באים בצורת חוסר סימטריה מכוונת) מושכים את תשומת הלב של הצופה לגאומטריה וכן מפצים על עיוותי ראייה. בשיטות אלו השתמשו גם בפירמידות במצרים ובפרתנון ^[^{דרוש מקור]}. מבחינה הארכיטקטורה, חושבים שאם הספינה הראשית איננה מוטה קצת על צירה, אדם שיביט ישר קדימה יחווה הרגשה קלה של חוסר אוריינטציה, כפי שקורה כאשר מסתכלים במורד פסי רכבת.

הקריפטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריפטה נבנתה בסגנון הרומנסק כדי ליצור אשליה של קתדרלה הבנויה על גבן של קתדרלות עתיקות יותר, כמקובל באירופה. בקריפטה שלוש קפלות, הנקראות על שם מאורעות בחיי ישו ומוקדשות לו. הן מהוות את היסודות של הספינה הראשית, ומביעות באופן סמלי את המסר שישו הוא היסוד של הכנסייה והאמונה הנוצרית.

קפלת בית לחם, הממוקמת בחלק המזרחי של הקריפטה, בנויה בסגנון גותי אנגלי מקושט (Decorated Gothic). היא החלק המוקדם ביותר של הקתדרלה שנבנה ונחנכה ב-1 במאי 1912. הקפלה מוקדשת לסיפור לידתו של ישו וכוללת ארבעה פסלי עמוד גדולים של דוד המלך, רות נושאת חיטה (חוטר ישי והטענה הנוצרית שישו הוא נצר לשושלת דוד המלך), יוחנן המטביל ואנה הקדושה שקיבלה את ישו כמשיח כשהוצג בבית המקדש. בראש הקפלה נמצא הררדוס - לוח מפוסל המקשט את המזבח הראשי. הררדוס מסותת מאבן גיר אפורה מאינדיאנה ומתאר סצינות מהולדת ישו, בעוד שהמזבח עצמו עשוי משיש. בקפלה נמצא קברו המפוסל של הנרי ייטס סאטרלי (הבישוף הראשון של דיוקסיית וושינגטון) המקושט בפסל הבישוף ובפסלי מלאכים. בקפלה ישנם גם חלונות ויטראז' המתארים את חוטר ישי (מוצאו של ישו), את לידתו (בצירוף נביאים ומלאכים), את הבשורה למרים, אם ישו, הערצת שלושת האמגושים והצגת ישו בבית המקדש. בחלונות עצמם משובצים פסוקים מהברית החדשה וטקסטים נוצריים המהללים את ישו והכנסייה. מכיוון שהחלונות נמוכים יותר, הם מקבלים פחות אור ולכן נראים כהים יותר ונועדו לצפייה מקרוב. על ספסלי הקפלה מותקנות כריות אדומות לכריעת ברך, שעליהן ארוגות תמונות הקשורות ללידת ישו בבית לחם. בקצה האחורי של הקפלה ישנו עוגב איכותי, מאת ג'. דונלד האריסון, שנבנה ב-1953 ושוחזר ב-1992. בקצה הדרומי של הקפלה בפטיסטריום (בריכת הטבלה) קטן משיש ועליה כתובת פלינדרום ביוונית. בקצה הצפוני קברו של אדמירל חיל הים האמריקאי ג'ורג' דיואי המקושט בדגלים.

קפלת התחייה, הממוקמת בחלק הדרומי של הקריפטה, נבנתה בסגנון הרומנסק כדי ליצור אשליה של קתדרלה הבנויה על גבן של קתדרלות עתיקות יותר, כמקובל באירופה. הקפלה פשוטה וצנועה ביחס לשאר הקתדרלה. הקפלה מוקדשת לאלפרד הארדינג (Alfred Harding), הבישוף השני של דיוקסיית וושינגטון, בה הוא גם קבור. הקבר מקושט בדמותו של הבישוף ובכלבו, סמל לנאמנות, ובסמלים קלטיים. גדר הברזל שסביב הקבר משלבת חניתות, רמז למנהג מימי הביניים בו אבירים היו נועצים את רומחיהם לצד גופת אדונם המת. גם בקפלה זו בפטיסטריום שתכנן פרוהמן. עד שנות ה-50 של המאה ה-20 נותרה הקפלה בלתי-מקושטת. ב-1951 הותקן הפסיפס הגדול, מאת מייר, מעל האפסיס. הפסיפס מתאר את תחייתו של ישו כשברקע שמש מוזהבת. הייתה תוכנית לקשט את כל הקירות והגגות בפסיפסים ובפרסקו, אך היא צומצמה באופן ניכר ולבסוף הותקנו רק שישה פסיפסים (לא כולל זה שבאפסיס), שתוכננו על ידי רולן ואיירין מק'קומב. הכנתם דרשה שנה וחצי לכל פסיפס. פסיפסים אלה מתארים את תחייתו של ישו, מיום האבל על מותו ועד עלייתו השמיימה. על ספסלי הקפלה מותקנות כריות לכריעת ברך בצבע צהוב-זהב שעליהן ארוגות תמונות המסמלות את תחיית ישו. ישנו גם דוכן להדלקת נרות ולידו כרית לכריעת ברך ועליה ציור של הקתדרלה הלאומית כמוקד לצליינות וקשת בענן המובילה אליה. בחלקה הדרומי של הקפלה נמצא "המרכז לתפילה וצליינות" ובו חדרי קריאה, תפילה ומדיטציה.

מידות וממדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך חיצוני: 157.6 מטרים (517 רגל)
אורך פנימי: 139.3 מטרים (457 רגל)
רוחב הספינה הראשית: 43.3 מטרים (142 רגל)
רוחב הטרנספט: 88.1 מטרים (289 רגל)
גובה המגדלים המערביים: 71.3 מטרים (234 רגל)
גובה מגדל המצלב: 91.7 מטר (כ-301 רגל)
גובה פנימי של הספינה הראשית: 31.1 מטרים (102 רגל)
שטח: 7,712 מטרים רבועים (83,010 רגל רבוע)
מסת הקתדרלה כולה: 150,000 טונות
מספר חלונות ויטראז': 231
מספר גרגוילים: 112
מספר פסלי מלאכים: 288
עלות בניית הקתדרלה: 65 מיליון דולר
משך הבנייה: 83 שנים.

בית התפילה הלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוויית הנשיא רונלד רייגן ב-11 ביוני 2004

אף על פי שהקתדרלה אפיסקופלית, היא שימשה מקום גם לתפילות רב-דתיות של זרמים נוצריים אחרים וגם של יהודים. בקתדרלה נערכו הלוויותיהם של הנשיאים דווייט אייזנהאואר בשנת 1969, וודרו וילסון בשנת 1924 ורונלד רייגן בשנת 2004. בקתדרלה נערך טקס הזיכרון הלאומי להרוגי פיגועי 11 בספטמבר 2001.