וריזמו (ספרות)

שני אבות הוריזמו: לואיג'י קפואנה וג'ובאני ורגה.

וריזמו (באיטלקית: Verismo; המילה האיטלקית ל"ריאליזם" מהמילה Vero שפירושה אמת) הייתה תנועה ספרותית איטלקית שהגיעה לשיאה בין 1875 לתחילת המאה ה-20. שני האישים הבולטים בתנועה היו ג'ובאני ורגה ולואיג'י קפואנה (אנ') שגם חיברו את המניפסט שלה. קפואנה פרסם את הרומן "Giacinta", החשב בעצמו למעין "מניפסט" של התנועה.^[1] בשונה מהנטורליזם הצרפתי, שהתבסס על אידיאלים פוזיטיביסטיים, ורגה וקפואנה דחו טענות לגבי אופייה המדעי ותועלתה החברתית של התנועה.

התנועה התגבשה בין השנים 1875–1895 על ידי קבוצת כותבים - בעיקר סופרים ומחזאים. היא לא היוותה אסכולה רשמית, אך התבססה על עקרונות ספציפיים. הולדתו הושפעה מאקלים פוזיטיביסטי שהציב אמונה מוחלטת במדע ובאמפיריציזם.

חרף ההבדלים, התנועה הושפעה בבירור גם מהנטורליזם הצרפתי, שהתפשטה במאה ה-19 עם סופרים כמו אמיל זולא וגי דה מופאסאן. עבורם, הספרות צריכה להציג באופן אובייקטיבי את החברה ואת האנושות כמו תצלום, המייצגת בקפידה אפילו את המעמד החברתי הצנוע ביותר אפילו בהיבטיו הלא נעימים ביותר, כאשר המחברים מנתחים את החיים המודרניים האמיתיים כמו מדענים.

הווריזמו הספרותי התפתח בחיי התרבות העירוניים הפוריים של מילאנו, שהפגישו אינטלקטואלים מאזורים שונים, אך נטו לחשוף ביצירותיהם דווקא את החיים במרכז ובדרום איטליה. סיציליה מתוארת ביצירותיהם של ורגה, קפואנה ופדריקו דה רוברטו, נאפולי ביצירות מאת מטילדה סראו וסלבטורה די ג'יקומו, סרדיניה ביצירותיה של גרציה דלדה, רומא בשיריה של צ'זארה פסקארלה וטוסקנה ביצירותיו של רנטו פוקיני.

התנועה השפיעה הן על הוורזימו באופרה, והן על הנאוריאליזם האיטלקי בקולנוע.