ז'אן-בטיסט סימאון שארדן
 | |
| לידה |
2 בנובמבר 1699 פריז, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
6 בדצמבר 1779 (בגיל 80) פריז, ממלכת צרפת |
| שם לידה |
Jean Baptiste Siméon Chardin |
| מקום לימודים |
Académie de Saint-Luc |
| תקופת הפעילות |
1724–1779 (כ־55 שנים) |
| תחום יצירה |
אמנות חזותית |
| הושפע על ידי |
Pierre-Jacques Cazes |
| יצירות ידועות |
הקו, המזנון, תכונות המוזיקה, המדע והאמנות |
| בן או בת זוג |
Marguerite Pouget (1744–?) |
| צאצאים |
Pierre Jean-Baptiste Chardin |
  | |
ז'אן-בטיסט סימאון שארדן (בצרפתית: Jean-Baptiste-Siméon Chardin; 2 בנובמבר 1699 – 6 בדצמבר 1779) הוא צייר צרפתי הנחשב בעיני רבים לאמן הרוקוקו הגדול ביותר של המאה השמונה עשרה. שארדן ידוע ביכולתו לתפוס טבע דומם, ובסגנון הציור העדין שלו. שארדן נולד, חי ומת בפריז. נושאי ציוריו, בדרך כלל חפצי בית פשוטים או תמימותם של ילדים, הופכים את הציורים שלו לחסינים בפני הזמן, והוא נערץ בעולם גם כיום.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביו של שארדן היה נגר, ושארדן הבן נאלץ, ללא השכלה פורמלית, לחנך את עצמו. הוא הושפע רבות מהסגנון הריאליסטי של הציירים במאה השבע עשרה. שארדן התגורר בפריז בגדה השמאלית לא הרחק מכנסיית סן-סולפיס עד 1757. שארדן נתמך על ידי האריסטוקרטים שבצרפת, ובהם לואי החמישה עשר למרות ציוריו הלא-קונבנציונליים (באותם ימים) של הבורגנות המתפתחת.
ב-1724 התקבל לאקדמיית סנט לוק. ב-1728 התקבל שארדן לאקדמיה המלכותית הצרפתית לפסלים וציירים. בנובמבר 1731 הוטבל בנו ז'אן-פייר, וב-1733 הוטבלה בתו מרגרט-אגנס. ב-1735 נפטרה אשתו, ושנתיים אחר כך גם בתו. ב-1744 נישא בשנית, וב-1745 נולדה לו בת שנפטרה בשנה אחר כך. שארדן נהנה משבחיו של דני דידרו על עבודותיו שאותו כינה "הקוסם הגדול". ב-1772 טבע בנו של שארדן בוונציה.
כיום מוצגים ציוריו במוזיאון הלובר ובמוזיאונים גדולים אחרים. עבודתו הפכה לפופולרית בקרב הציבור לאחר שתחריטים זולים של ציוריו החלו להימכר. בשנותיו האחרונות החל שארדן לעבוד עם צבעי פסטל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוזיאון גטיי: שארדן
- מוזיאון אינטרנט: שארדן
- ז'אן-בטיסט סימאון שארדן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
