ז'יל וג'ים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'יל וג'ים
Jules et Jim
בימוי פרנסואה טריפו
הופק בידי מרסל ברבר (Berbert) ופרנסואה טריפו
תסריט אנרי-פייר רושה ופרנסואה טריפו
עריכה קלודין בּוּשֵׁה עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים אוסקר ורנר, אנרי סֵר וז'אן מורו
מוזיקה ז'ורז' דלרו ובוריס בסיאק
צילום ראול קוּטאר
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Cinédis
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 23 בינואר 1962, צרפת
משך הקרנה 105 דקות
שפת הסרט צרפתית
סוגה סרט רומנטי, סרט חבר'ה, סרט דרמה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זִ'יל וגִ'ים (צרפתית: Jules et Jim) הוא סרט צרפתי שחור-לבן משנת 1962 בבימויו של פרנסואה טריפו. הסרט מבוסס על רומן סמי-אוטוביוגרפי מאת אנרי-פייר רושה, ומזוהה עם סרטי הגל החדש הצרפתי.

הספר הגיע לידיו של טריפו במקרה במהלך שנות ה-50, בעת ששוטט בחנות למכירת ספרים משומשים בפריז. מאוחר יותר התיידד טריפו עם רושה הקשיש, וזה נתן את הסכמתו לבקשתו של הבמאי הצעיר לעבד את הספר לתסריט.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתרחש במהלך תקופה של כעשרים שנה, משלהי הבל אפוק ועד לשנות ה-30 של המאה ה-20, בחלקים שונים של צרפת, אוסטריה וגרמניה. ז'יל (אוסקר ורנר) הוא כתב ביישן מאוסטריה שרוקם חברות עם ג'ים (אנרי סר), המוחצן והמשוחרר. יחד הם נהנים מסגנון חיים בוהמייני וחולקים את אהבתם הרבה לאמנות על צורותיה השונות. בתחילת הסרט, בעת צפייה במצגת שקופיות, נגלה בפניהם מאחת השקופיות פסל של אלה ולה חיוך שלו מאין כמוהו המהלך קסם על שניהם.

בתחילת דרכם יחד פוגשים ז'יל וג'ים מספר נשים, עד שיום אחד הם פוגשים בקתרין (ז'אן מורו) המיוחדת והקפריזית, בעלת הנפש החופשית והמקבילה האנושית לפסל האלה עם החיוך האולטימטיבי. בין קתרין וז'יל מתפתחת מערכת יחסים, אך עד מהרה שני הבחורים כאחד נלכדים תחת קסמיה ומושפעים עמוקות מנוכחותה ומגישתה השונה והמעניינת לחיים. ימים ספורים לפני תחילתה של מלחמת העולם הראשונה נוסעים קתרין וז'יל לאוסטריה על מנת להינשא שם. עם פתיחת המלחמה נקראים הגברים לחזית של צבאות ארצותיהם הנלחמים זה נגד זה, ומוצאים עצמם נלחמים תחת החשש הנורא שמא יהרגו איש את רעהו. קונפליקט זה מלווה אותם לאורך כל המלחמה.

עם תום המלחמה מגיע ג'ים לביקור אצל קתרין וז'יל באוסטריה, וזמן קצר לאחר מכן עובר לגור איתם. לקתרין וז'יל יש ילדה קטנה, סבין, שנולדה במהלך המלחמה, ועם זאת הנישואים שלהם כושלים והם אינם מאושרים יחד; במרבית הזמן מענה קתרין את ז'יל ומנסה להעניש אותו על ידי ניהול רומנים מהצד, חלקם קצרים וחלקם רציניים יותר. היא אף מספרת לג'ים כי עזבה בעבר את ז'יל והילדה לתקופה של חצי שנה. קתרין מפלרטטת עם ג'ים, שמאז ומתמיד הופנט ממנה, עד שלבסוף היא מפתה אותו והשניים מחליטים כי בדעתם להינשא. בייאושו לא לאבד את קתרין לחלוטין מסכים ז'יל לנישואים ונותן להם את ברכתו, על-מנת שיוכל לבקר אותם בעתיד ולהמשיך לראות את קתרין. לזמן מה ממשיכים הארבעה לגור יחדיו באושר באותו בית כפרי באוסטריה, אבל כאשר מתברר שג'ים וקתרין אינם יכולים להביא ילדים יחדיו, צץ ועולה ביחסים ביניהם מתח, המערער את היציבות ששררה לכאורה בבית. בעקבות זאת עוזב ג'ים את קתרין וחוזר לפריז. הם ממשיכים להתכתב במשך תקופה מסוימת, שבסופה מחליטה קתרין לסיים את היחסים.

זמן מה לאחר מכן נתקל ג'ים במקרה בז'יל בפריז, ומגלה כי ז'יל וקתרין שבו בינתיים לצרפת. קתרין מנסה לפתות את ג'ים פעם נוספת, אך הוא דוחה את ניסיונותיה בטענה שהוא הולך לשאת לאישה את ז'ילברט, שעמה הוא מנהל מערכת יחסים לסירוגין כבר שנים רבות. מטורפת מקנאה ומכעס, שולפת קתרין אקדח ומאיימת על ג'ים, שנאבק בה ומצליח להשתחרר ולהימלט. כעבור זמן מה הוא שוב פוגש במקרה בקתרין וז'יל בבית קולנוע מפורסם ביותר בתקופה ההיא: הסטודיו דז אירזילין (Studio des Ursulines).

השלושה נוסעים יחד לטיול בפארק, ולאחר ארוחת הצהריים מזמינה קתרין את ג'ים לטיול קצר במכוניתה, בטענה שברצונה להראות לו משהו. היא מפצירה בז'יל להסתכל עליהם בהסיעה את המכונית מעבר לגשר אל תוך הנהר, ובכך היא הורגת את שניהם. בספר נכלל בנקודה זו פרט שאינו מופיע בסרט: המחשבה העוברת במוחו של ג'ים ברגע מותו: "אותי היא אוהבת יותר".

סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו מזוהה לחלוטין עם סרטי הגל החדש הצרפתי ובמשך השנים גם אחד מסמליו המובהקים של הזרם, "ז'יל וג'ים" עושה שימוש יצירתי והרפתקני בשפתו של קולנוע זה, המעודדת שימוש בחומר גלם מיומני קולנוע, צילומי סטילס, פריימים מוקפאים, תנועות פאן, שימוש בדולי, שוטים ארוכים וממושכים של התבוננות, ניגובי מסך וקריינות (של מישל סובור). השימוש באלה עוזר לייצר קולנוע רפלקסיבי ומודע לעצמו שמעלה שאלות קיומיות דרך התעסקות בעולמו של הפרט וערעור על המסגרות החברתיות המקובלות.

הצלם של טריפו היה ראול קוּטאר, ששיתף פעולה לעיתים קרובות גם עם ז'אן-לוק גודאר. חידושו של קוטאר בכך שהשתמש במצלמה קלת-משקל כדי לייצר אפקט של דינאמיות ותנועות זורמות וקלות. דברים אלו היו חשובים לבמאים שביקשו לצלם ברחובות הערים הסואנות ולצאת מהאולפנים וכן לצלם באופן משוחרר שיתחבר לזרם התודעה של הדמויות, כך הם ביקשו לקדם סגנון קולנועי חדש וייחודי.

הפסקול של הסרט נכתב על ידי ז'ורז' דלרו, מלחין ששיתף פעולה עם רבים מבמאי הגל החדש. שיר אחד מתוך הפסקול: "Le Tourbillon" ("הסופה"), המתאר במילותיו את הסופות והמערבולות הרגשיות העוברות על שלוש הדמויות בסרט, הפך ללהיט פופולרי. הדיאלוגים בסרט רובם בצרפתית, למעט שורות מעטות הנאמרות בגרמנית ואחת באנגלית.

סגנון המשחק של הגל החדש מגולם במשחקה של ז'אן מורו. מבקרת קולנוע ידועה בצרפת כתבה עליה כך: "יפה, אבל בצורה טבעית. סקסית, אבל בו-זמנית אינטלקטואלית, סוג של מיניות שקולה – היא הייתה האישה האותנטית של הגל החדש." על אף ששמה אינו מוזכר בכותרת הסרט, קתרין היא "חוסר מובנה. היא ההשלמה בין שני רעיונות מנוגדים לחלוטין של נשיות."

טריפו אמר עליה: "היא זוהרת בנוכחות שלה, היא פרוצה בתקופת המעבר בין שתי המאות ששכבה עם כולם".

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השיר "Let There Be Music", מתייחס אל הסרט בשורות: "There shall be music, music will be..., and if cupid's bow, strikes you low, hey Jules and Jim, I wrote the hymn to ectasy."
  • שני סיקוונסים מתוך הסרט מופיעים בקצרה בסצנה מתוך הסרט "אמלי" של ז'אן-פייר ז'נה, שמתרחשת בקולנוע.
  • סרטו של קמרון קרואו "ונילה סקיי", מרפרר באופן מובהק לסרט בכמה אופנים: כרזה של הסרט תלויה בחדר השינה של הדמות הראשית; סרטון המציג את ז'אן מורו מופיע במונטאז' המסיים את הסרט; גם בסרט זה מתאהבים שני חברים טובים באותה האישה שעוזבת את הבחור הביישן לטובת הבחור הנלהב והחושני, מה שגורם לקרעים בחברות בין שני הגברים; באחת מסצנות השיא של הסרט בחורה מסיעה את מכוניתה מעבר לגשר באקט התאבדותי יחד עם מאהבה.
  • השיר "When the Lights Go Out All Over Europe", של הרכב הקומדיה האלוהית, מתייחס אל הסרט בשורות: 'Jeanne can't choose between the two / 'Cos Jules is hip and Jim is cool / And so they live together'.
  • השיר: "Speedboat" של לויד קול והקומושנס מתייחס אל הסרט בשורות: "Jules said to Jim, 'Why don't we jump in,/ While the water's clean and we are still friends?'"
  • בסיפור הקצר מאת הסופר המקסיקני קרלוס פואנטס "Las dos Elenas", אחת הדמויות צופה בז'יל וג'ים והסרט מצליח להשפיע עמוקות על יחסה לחיים ולמערכות-יחסים.
  • קליפ הווידאו של השיר "Kiss Me" של להקת הפופ האמריקנית Sixpence None the Richer, עושה מחווה לסרט ומשחזר רבות מהסצנות המפורסמות של הסרט.
  • הלהקה השוודית jj נקראת כך על שם הסרט.
  • בסרטו של איתן פוקס, "הבועה" כששתי דמויות מתחזות לכתבים של הטיים אאוט הצרפתי במטרה לבקר חבר שגר בגדה המערבית, אומרת אחת הדמויות לשנייה: "לא מותק.. את ז'אן מורו ואני ז'יל... אנחנו הולכים למצוא את ג'ים ואנחנו נמות למען אהבתנו."
  • בסרטו של וס אנדרסון "עמוק במים", אומר הגיבור סטיב זיסו לאחת הדמויות: "Not this one, Klaus" הומאז' צנוע לדמותו של ז'יל מהסרט.
  • בסצנת "הבסטיליה" מתוך הסרט "paris, i love you", האישה (מירנדה ריצ'רדסון) שורקת את שיר הנושא מתוך הסרט: "הסופה".
  • אלבומו של פיט טאונסנד "כוס ריקה", כולל שיר ושמו "Jools and Jim" שבו תוקף טאונסנד זוג עיתונאים בריטים בגין הערות מבזות שהעירו השניים על מתופף להקת the who קית' מון
  • ברומן מאת ז'נט וינטרסון "כתוב על הגוף", המספר משוחח על סרטים צרפתיים: "They pack more action into their arty films than the Americans manage in a dozen Clint Eastwoods. Jules et Jim is an action movie."

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'יל וג'ים בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ז%27יל_וג%27ים&oldid=38016683"