זקפה

אילוסטרציה של זקפה.

זקפה היא מצב שבו הפין מתקשה, היקפו ואורכו גדלים והוא מתרומם לזווית שיכולה להשתנות אצל אנשים שונים בין זווית אופקית לזווית כמעט אנכית (ביחס לגוף).

אצל הנשים, הדגדגן מכיל רקמות ספוגיות שמתקשחות במהלך גירוי מיני. זקפה זו פחות גלויה לעין.

זקפה גברית

זקפה דרושה לקיום יחסי מין וגינליים ואנאליים. זקפת הפין נגרמת בדרך כלל מגירוי מיני או מהתעוררות מינית, ויכולה להתרחש גם במהלך חלומות ארוטיים. זקפה עשויה להיגרם גם על ידי גירוי פיזי, או על ידי הלחץ של שלפוחית שתן מלאה.

זקפה מופיעה גם אצל ילדים קטנים וגם אצל עוברים ברחם. גברים רבים מתעוררים מהשינה עם זקפה, המכונה "זקפת בוקר". הסיבה לכך היא, ככל הנראה, לחץ שמפעילה שלפוחית השתן על בלוטת הערמונית, דבר הגורם לזקפה. בנוסף לכך, גבר חווה בממוצע 3–7 זקפות בלילה, שמשך כל אחת מהן כחצי שעה, ומקורן בשנת ריצודי עיניים מהירים, המתאפיינת בעיכוב הפרשת נוראדרנלין באזור מסוים בגזע המוח, מה שמוביל לזקפה. גבר שמתעורר בעת תקופה כזאת, עשוי להבחין בזקפה עם יקיצתו.

זקפה יכולה להיווצר בלילה אף כתוצאה מחלום ארוטי. בנוסף, ניתן למצוא לזקפת בוקר יתרון והוא מניעת הרטבת המיטה כאשר מתעוררים עם שלפוחית שתן מלאה, משום שהזקפה מונעת את מעבר השתן.

אופן פעולת המנגנון

תמונה של פין לא נימול פין לא נימול במצב של זקפה (מימין) ובמצב רפוי (משמאל) class=notpageimage|הצגה

תמונה של פין נימול פין נימול במצב של זקפה (מימין) ובמצב רפוי (משמאל) class=notpageimage|הצגה

הזקפה מושגת על ידי שני מנגנונים שפועלים יחד: זרימה מוגברת של דם אל כלי הדם ברקמה המתקשחת, וזרימה מואטת של הדם היוצא מהפין. הזקפה מתרחשת כאשר שני מבנים ספוגיים ודמויי צינור העוברים לאורכו של הפין (שמם הלועזי הוא corpora cavernosa) מתמלאים בדם ורידי. הרקמה הספוגית מתפשטת, ומפעילה לחץ על רקמה צפופה המקיפה אותה (tunica albuginea). הרקמה הצפופה מגבילה את התרחבות המבנים הספוגיים, וכתוצאה מכך מתקשח הפין.

מבנה צינורי, corpus spongiosum, נמצא ממש מתחת למבנה corpora cavernosa שמכיל את השופכה, ודרכו עוברים השתן או נוזל הזרע במהלך מתן שתן או שפיכה, בהתאמה. גם מבנה זה יכול להתמלא בדם, אבל פחות מהמבנה corpora cavernosa.

השרירים באזור מתרפים ומאפשרים לדם רב יותר לזרום אל הרקמות הללו. התכווצות של שרירים אחרים מחלישה את זרימת הדם היוצא מהפין. המבנה המוארך מפעיל לחץ על עורקי היציאה, וכך מחליש עוד יותר את זרימת הדם החוצה. כשהדם זורם פנימה מתקשח הפין, היקפו ואורכו גדלים והוא מתרומם לזווית שעשויה להשתנות אצל אנשים שונים בין זווית אופקית לזווית כמעט אנכית (ביחס לגוף).

מצבים שונים, לדוגמה מחלת הסוכרת, גורמים לאין-אונות (אימפוטנציה), בעיה שבה אין זקפת הפין מספיקה לקיום מגע מיני תקין. בשנים האחרונות פותחו מספר תרופות כדי לטפל במצב זה.

כאשר נוצרת זקפה, נסוגה העורלה אחורה וחושפת את העטרה. העור שעל כיס האשכים מתהדק, ומושך את האשכים לעבר בסיס הפין.

הזקפה נוצרת על ידי אותות ממערכת העצבים הפאראסימפתטית; היא מגיבה למערכת העצבים הסימפתטית שאחראית בעיקר ל"תגובת הילחם או ברח". הדבר מסביר מדוע במצבי לחץ קשה או בלתי אפשרי להשיג זקפה. מערכת העצבים הסימפתטית אחראית גם לגרימת השפיכה, והדבר מסביר מדוע רוב הגברים מאבדים את הזקפה לאחר השפיכה.

זקפה יכולה להופיע באופן ספונטני בהיעדר גירוי מיני כלשהו, במיוחד אצל נערים מתבגרים. אצל כל הגברים שמסוגלים לזקפה מבחינה פיזיולוגית, היא מופיעה במהלך השינה, לרוב מספר פעמים בכל לילה. זקפה כזו נקראת "תפיחת פין לילית", והיא מתרחשת במהלך שנת רע"מ (REM). אצל גבר ממוצע תופיע בלילה זקפה במשך 100 דקות בסך הכל. מטפלים מיניים מנצלים זאת כדי לוודא אם הגורמים לאין-אונות הם פסיכולוגיים או פיזיולוגיים. חולים הסובלים מאין-אונות מקבלים מתקן אלסטי המולבש סביב הפין ומסוגל למדוד שינויים בהיקף הפין. המתקן משדר את המידע למחשב לניתוח מאוחר יותר. גברים שמופיעה אצלם זקפה ספונטנית במהלך השינה, אבל לא בזמן ערות, נחשבים כתוצאה מכך לסובלים מהפרעה נפשית, למשל הפרעת חרדה מינית (SAD – Sexual Anxiety Disorder), שמונעת מהם לתפקד מינית.

לאוננות אין השפעה על זקפה, מלבד ירידה זמנית בדחף המיני שבאה לאחר האורגזמה והשפיכה - השפעה זהה לזו של מגע מיני.

זקפת מוות היא זקפה המתרחשת לעיתים לאחר המוות, בעיקר לאחר תלייה ונצפתה בקרב בני אדם אשר הוצאו להורג בעזרת תלייה. הסיבה העיקרית לכך היא שלאחר התלייה נמשך הדם בגוף למטה, כתוצאה מכוח המשיכה. הדם ממלא את הרגליים וממשיך להצטבר בחצי הגוף התחתון. עקב היות הפין בעל רקמת דם ספוגית, מתמלא גם הוא וכל עוד הגופה נשארת במצב זה, לחץ הדם על פלג הגוף התחתון יגרום לזקפה מלאכותית זו. היווצרות גזים של ריקבון יכולה גם לגרום לתופעה.

חוסר תפקוד

כישלון במנגנון הזקפה ידוע כאין-אונות. אין-אונות אצל בני אדם שמקורה פיזיולוגי מטופלת על ידי התקנים תותבים ועל ידי תרופות המצריכות מרשם. כמה תרופות מוזרקות היישר למבנה corpus cavernosum או מועברות בדרכי השתן, וגורמות ישירות לזקפה אפילו בהיעדר גירוי מיני, בעוד שתרופות מסוג מעכב פוספודיאסטראז מסוג 5, כמו ויאגרה, סיאליס או ורדנפיל נלקחות דרך הפה ועוזרות לקבל זקפה שמושגת על ידי גירוי מיני.

לעיתים נדירות יכולה העורלה שעל הפין הזקוף להיות מתוחה מאוד ובלתי ניתנת להזזה על גוף הפין, ולכן מפריעה לקבלת זקפה תקינה. מצב זה נקרא היצרות העורלה, ובדרך כלל קל מאוד לטפל בו.

זקפה נשית

תמונה של פות

מימין פות מגורה, השפתיים נפוחות יותר ורטובות ומשמאל פות במצב רגיל

class=notpageimage|הצגה

אצל נשים מכיל הדגדגן רקמות ספוגיות שמתקשחות במהלך גירוי מיני. השפתיים החיצוניות של הפות מתמלאות בדם, והדבר גורם להן להתקשח בבירור ולהאדים. זקפת הדגדגן מקבילה לזקפה של העטרה, אך היא גלויה פחות לעין בשל המיקום האנטומי המוסתר יחסית של הדגדגן. זקפת שפתי הפות מקבילה לזקפת גוף הפין.

ראו גם

• פריאפיזם

קישורים חיצוניים

• זקפה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)