חדר הסעודה האחרונה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
כנסייה  |
| על שם |
מרים, אם ישו |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות גותית |
| קואורדינטות | 31°46′18″N 35°13′45″E / 31.771763888889°N 35.229166666667°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   חדר הסעודה האחרונה | |
  | |
חדר הסעודה האחרונה הוא האולם בו, על פי אמונת רוב הכנסיות הנוצריות, התקיימה סעודתו האחרונה של ישו. הוא נקרא בלטינית בשם קנקולום (coenaculum או cenaculum), כלומר "חדר האוכל". באנגלית הוא נקרא לעיתים גם בשם "The upper room".
החדר שוכן בהר ציון בקומה השנייה מעל קבר דוד המלך, תבניתו כמעט רבועה וממדיו הם 15X12 מטרים. המקום מזוהה עם אירועים חשובים במסורת הנוצרית, כמו האוכריסטיה, טקס רחיצת הרגליים שנקבע על ידי ישו בעת הסעודה האחרונה, הופעתו של ישו לאחר קימתו לתחייה בפני השליחים, וירידת רוח הקודש על השליחים ביום החמישים מאז הצליבה (פנטקוסט).
"חדר הסעודה האחרונה" מעלה תהיות גדולות בקרב חוקרים לגבי אמיתתו שהרי אין בו שום סממן נוצרי, ההיסטוריונים טוענים שהייתה אולי כנסייה בשם "הסעודה האחרונה", אך היא הוחרבה כמה פעמים, וכן כי המבנה הנוכחי הוא בן שמונה מאות שנה בלבד ולכן לא ייתכן שבתוכו היה חדר שבו התרחש אירוע נוצרי בן 2000 שנה. וכן בספרות הנוצרית הם מודים שהמבנה אינו מקורי.[דרוש מקור] לעומת זאת קיימת מסורת אחרת, של הכנסייה הסורית-אורתודוקסית, המזהה את חדר הסעודה האחרונה עם חדר השוכן מתחת למנזר מרקוס הקדוש שבעיר העתיקה.[1]
בעבר לנשיא יצחק בן צבי היה חדר תפילה בגג, ושם היה מתפלל; החדר הזה קיים עד היום.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסורות עתיקות מלמדות על קיומה של כנסייה המנציחה את הסעודה אחרונה של ישו בירושלים, אך מכנסייה זו לא נותר דבר אחרי שנחרבה כמה וכמה פעמים. חדר הסעודה האחרונה הקיים היום בהר ציון הוא חלק מבזיליקה צלבנית על שם מרים הקדושה שנבנתה בשנים 1110–1130. בזיליקה זו נחרבה על ידי השליט האיובי אל-מלכ אל-מעט'ם עיסא בשנת 1219, אך היא שוקמה והועברה למשמורת הפרנציסקנים בשנת 1334. אלה החזיקו באתר עד למחצית המאה ה-15, ובעקבות סכסוך מקומי עם היהודים על הבעלות במקום, גורשו הצדדים בידי השלטון הממלוכי והמתחם כולו הועבר לידיים מוסלמיות.
בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל הורשו לראשונה נוצרים לבקר בחדר הסעודה האחרונה, לאחר שהיה סגור בפניהם במשך מאות שנים (כך גם הורשו יהודים לבקר בקבר דוד שבקומה התחתונה). אחרי קום המדינה עבר חדר הסעודה האחרונה לרשות השלטון הישראלי. בשנת 1964 ביקר במקום האפיפיור פאולוס השישי, ובשנת 2000 ביקר בו האפיפיור יוחנן פאולוס השני.
מדי פעם מעלים גורמים קתוליים על סדר היום את הבקשה להעביר את חדר הסעודה האחרונה לידי הכנסייה הקתולית. ב-2005, למשל, הוצע "לשלם" תמורת המהלך בהעברת כנסיית סנטה מריה לה בלנקה שבטולדו, שנבנתה במקור כבית כנסת, לידיים יהודיות.[2] נכון ל-2014 לא נחתמה כל עסקה להעברת בעלות, וחדר הסעודה האחרונה נמצא תחת חסותו של משרד הפנים הישראלי.
ב-15 ביוני 2023 הושלכו אבנים על החדר ואחד מחלונות הוויטרז' נופץ.
ארכיטקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חדר הסעודה האחרונה מחולק למרחבים על ידי עמודים בעלי כותרות צלבניות בעלות עיצוב שונה לכל כותרת. העמודים תומכים תקרה העשויה מקמרונות צולבים בסגנון ראשית האדריכלות הגותית, בשלב המעבר מאדריכלות הרומנסק, דבר מעיד על כך שהשיפוץ הצלבני נעשה במאה ה-13. בפינה הדרומית-מערבית של האולם ישנה ירידה לקריפטה המחופה בתקרה כיפתית. תקרה זו נתמכת בעמוד שיש הנושא כותרת תבליט של שקנאי, שהוא סמל נפוץ בנצרות. המוסלמים שילבו בקיר הדרומי גומחת תפילה לכיוון מכה וכן חלונות ויטרז' הכוללים פסוקים מהקוראן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רון פלד, יהודי, נוצרי ומוסלמי טיפסו על הר, באתר ynet, 2 בדצמבר 2005
- יצחק מינרבי, פעילות ממשלת איטליה להשגת הבעלות על 'חדר הסעודה האחרונה' בהר-ציון (1923-1908), קתדרה 25, ספטמבר 1982, עמ' 64-37
עופר אדרת, כתובת של שמו וסמל משפחתו של אדריאן פון בובנברג נחשפו בהר ציון, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2022
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ד"ר זאב וילנאי, ירושלים בירת ישראל, העיר העתיקה וסביבתה, הוצאת אחיעבר-ירושלים, 1972 כרך ב' עמ' 23 בתמונת הכניסה לכנסייה כתוב Syrian orthodox convent, St. Marks house – The upper room
- ^ עידן יוסף, אל תתן את קבר דוד לוותיקן, באתר News1 מחלקה ראשונה, 19 בנובמבר 2005
