חולד עירום

חולד עירום
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכרסמים
תת־סדרה:	Hystricognatha
משפחה:	חולדים עירומים
תת־משפחה:	Heterocephalinae
סוג:	Heterocephalus
מין:	חולד עירום
שם מדעי
Heterocephalus glaber ‏Glaber Heterocephalus, 1845
תחום תפוצה

חולד עירום אוכל

צאצאי חולד עירום

חולד עירום או מכרתן עירום (שם מדעי: Heterocephalus glaber) הוא מין מכרסם יחיד בסוגו ממשפחה עצמאית - חולדים עירומים (Heterocephalidae), כשבעבר שויך למשפחת המכרתניים. מין זה וחולד דמאראלנד (Fukomys damarensis) הם המינים היחידים של חולייתנים המקיימים מבנה חברתי מלא: מושבות החולד העירום מוגדרות כסופר-אורגניזם - אורגניזם המורכב מכמה אורגניזמים אחרים. הקריוטיפ של החולד הוא 2n - 60: שני עותקים של כל כרומוזום, 60 כרומוזומים (30 זוגות הומולוגיים).

החולד העירום מצוי בערבות העשב של מזרח אפריקה, בעיקר במדינות אתיופיה, סומליה וקניה.

החולד העירום אינו מצוי בסיכון; הוא נפוץ מאוד באזור התפוצה שלו, האזורים היבשים של מזרח אפריקה.

אדפטציות

למין זה אדפטציות ייחודיות, המאפשרות לו לשרוד בבית גידולו התת-קרקעי והקשה למחיה. זהו מין מסתגל תרמי (מין שטמפרטורת גופו משתנה בהתאם לטמפרטורת הסביבה) היחיד מבין היונקים. בנוסף, החולד העירום אינו חש בכאב, וקצב המטבוליזם והעברת החמצן בגופו נמוך מאוד. החולד ידוע גם בשל אורך חייו. עד לפברואר 2016 החולד נחשב כחסין לסרטן, אך מדענים אמריקאיים תיעדו שני מקרי סרטן אצל פרטים ממין זה.

מטבוליזם וחוסר תחושת כאב

החולד חי את כל חייו מתחת לאדמה, ולכן הסתגל לחוסר בחמצן האופייני לסביבת המחיה שלו: הריאות שלו קטנות מאוד ולדם שלו יש זיקה גדולה מאוד לחמצן, מה שמגדיל את יעילות העברת החמצן לכל חלקי הגוף; כך החולד יכול לחיות בסביבה בה החמצן מהווה רק כ-8%. קצב המטבוליזם של החולד נמוך מאוד, כ-2/3 מקצב המטבוליזם אצל עכברים בגודל דומה; לאחר פרק זמן ארוך של רעב, החולד יכול להוריד את קצב המטבוליזם שלו בכ-25%.

לחולד חסר הנוירוטרנסמיטר (המוליך העצבי) Substance P, האחראי על העברת אותות כאב למערכת העצבים המרכזית. לכן, החולדים הערומים אינם מרגישים כאב, גם כשהם נחשפים לחומצה או לקפסאיצין. הזרקת Substance P לגופם של החולדים גורמת לתחושת כאב בעת חשיפה לקפסאיצין, אך לא בעת חשיפה לחומצה. זוהי אדפטציה המאפשרת לחולד לשרוד בסביבה בעלת ריכוז גבוה מאוד של פחמן דו-חמצני, מה שגורם לחמצת מטבולית.

ויסות חום

זהו מין היונק היחיד שטמפרטורת גופו משתנה בהתאם לטמפרטורת הסביבה. האיזון בין קצב הובלת החמצן לטמפרטורת הסביבה משתנה מפוקילותרמי להתרותרמי כשהטמפרטורה גבוהה מ-28 מעלות צלזיוס. בטמפרטורות נמוכות יותר, החולדים מגיבים לשינויים בטמפרטורה בהתנהגויות מסוימות; למשל, כשטמפרטורת הסביבה נמוכה מדי, החולדים מצטופפים יחד בחלקים של המאורה שמוארים בידי השמש; וכשהטמפרטורה גבוהה מדי, הם נסוגים לחלקים עמוקים (ולפיכך קרים יותר) של המאורה.

אנטומיה ומראה

אורכו של החולד נע בין 8 ל-10 ס"מ, ומשקלו נע בין 30 ל-35 גרם. ה"מלכות", הנקבות הפוריות, גדולות משמעותית משאר הפרטים: משקלן עולה לעיתים קרובות על 50 גרם – משקלה של המלכה הגדולה ביותר שנמדדה היה 80 גרם. החולד העירום בעל צבע ורדרד וללא פרווה על גופו. עיניו קטנות ומנוונות. רגליו של החולד העירום דקות וקצרות, אך למרות זאת, החולד מצליח לנוע במהירות גדולה מתחת לפני הקרקע, קדימה כמו גם אחורה. השפתיים נמצאות מאחורי השיניים הקדמיות; מבנה זה מאפשר לחולד לחפור בעזרת שיניו מבלי שייכנס לפיו חול.

רבייה וגידול צאצאים

החולד חי במבנה של חברתיות מלאה, שבה במושבה ממוצעת של 75–80 פרטים יש נקבה מתרבה אחת ("מלכה") ו-1–3 זכרים מתרבים ("מלכים"); שאר הפרטים עקרים זמנית, ומספקים את צורכי המושבה, ההגנה עליה והטיפול בגורים. הפרטים הקטנים דואגים לתחזוקת הקן ולאספקת המזון, והגדולים יותר מגנים על הקן. השחלות של שאר הנקבות לא מפותחות, ורמות הורמוני הזוויג שלהן קטנות, מה שגורם להן להיות עקרות למעשה. המלכה אגרסיבית מאוד כלפי חולדים ממין נקבה המנסות לתפוס את מקומה או מייצרות כמות גדולה של הורמוני זוויג. לאחר מותה של המלכה, נקבה אחרת "תתפוס פיקוד" על הקן, לעיתים לאחר מאבק קשה עם שאר הנקבות, תתחיל לייצר כמות גדולה של הורמוני זוויג, ותהפוך למלכה חדשה. המרווחים בין החוליות של המלכה החדשה יתרחבו, וכך היא תהיה גדולה משאר הפרטים.

חברה והתנהגות

גודל המושבה נע בין 20 ל-300 פרטים, הממוצע הוא 75. החולד חי במחילות שהוא חופר. יש בהן חדרים לאחסון מזון, גידול צאצאים ועשיית צרכים. אורכן המצטבר עשוי להגיע ל-3–5 קילומטר. החולד מתקשר עם חבריו בעזרת נקישות בקרקע.

תזונה

החולד ניזון מפקעות (במיוחד בטטות) גדולות במיוחד, לעיתים כבדות ממנו פי 100. את הפקעות החולד מוצא כשהוא חופר בקרקע. פקעת יחידה עשויה לספק את צורכי המזון של קהילה שלמה במשך חודשים ואף שנים. החולד אוכל את חלקן הפנימי בלבד וכך מאפשר את התפתחותן מחדש, מה שמאפשר לפקעת להוות מקור מזון לטווח ארוך. חיידקים סימביוטיים הנמצאים במעיים של החולד מתסיסים את סיבי הפקעת, והופכים את התאית לחומצות שומן החיוניות לחולד. החולד לעיתים ניזון גם מהצואה שלו עצמו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חולד עירום בוויקישיתוף

• חולד עירום, באתר ITIS (באנגלית)
• חולד עירום, באתר NCBI (באנגלית)
• חולד עירום, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• חולד עירום, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• חולד עירום, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• חולד עירום, באתר GBIF (באנגלית)
• חולד עירום, באתר של גן החיות התנ"כי
• דן אבן, המכרסם העיוור שפקח לחוקרי הסרטן את העיניים, באתר הארץ, 20 ביוני 2013
• תומאס ג'י פארק ורושל בופנשטיין, סוד הבריאות המופלאה של היונק המוזר מכולם, באתר כלכליסט, 19 בספטמבר 2012
• החולד העירום יעזור לנו לחיות יותר זמן?, באתר ‏מאקו‏, 5 בספטמבר 2012