חשמלית ושמה תשוקה (סרט)

חשמלית ושמה תשוקה
A Streetcar Named Desire
	כרזת הסרט
מבוסס על	חשמלית ושמה תשוקה
בימוי	איליה קאזאן
הופק בידי	צ'ארלס ק. פלדמן
תסריט	טנסי ויליאמס
עריכה	דייווד וייסברט
שחקנים ראשיים	ויוויאן ליי; מרלון ברנדו; קים האנטר; קארל מולדן
מוזיקה	אלכס נורת'
צילום	הארי סטרדלינג
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	האחים וורנר, Warner Bros. Pictures
חברה מפיצה	האחים וורנר
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	18 בספטמבר 1951
משך הקרנה	122 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט דרמה
תקציב	1,800,000$
הכנסות	8,000,000$
הכנסות באתר מוג'ו	streetcarnameddesire
פרסים	פרס חבר השופטים של פסטיבל ונציה; פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (ויוויאן לי); פרס אוסקר לארטדיירקשן הטוב ביותר, שחור-לבן (ריצ'רד דיי, ג'ורג' הופקינס); פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (קארל מולדן); פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר (קים האנטר); מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר ;
	דף הסרט ב־IMDb

ערך זה עוסק בסרט. אם התכוונתם למחזה, ראו חשמלית ושמה תשוקה.

חשמלית ושמה תשוקה (באנגלית: A Streetcar Named Desire) הוא סרט זוכה ארבעה פרסי אוסקר שביים איליה קאזאן ב-1951, המבוסס על מחזה זוכה פרס פוליצר של טנסי ויליאמס, אותו גם ביים קאזאן. בסרט מככבים מרלון ברנדו שגילם את סטנלי, ויוויאן לי שגילמה את בלאנש, קים האנטר וקארל מולדן. כל השחקנים הללו, למעט ויוויאן לי, השתתפו בצוות השחקנים של המחזה בברודוויי.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הופק על ידי סוכן השחקנים-עורך הדין צ'ארלס ק. פלדמן ויצא לאקרנים על ידי אולפני האחים וורנר. התסריט, שעבר בדיקות מחודשות במטרה להסיר כל התייחסות להומוסקסואליות, לצד דברים נוספים בהתאם לקוד הייז, נכתב על ידי אוסקר סול^[1].

ב-1993 הוציא הבמאי איליה קאזאן את "חשמלית ושמה תשוקה גרסת הבמאי", על גבי קלטות וידאו. העריכה המחודשת הוסיפה מספר סצנות שהוסרו בשנת 1951 מהגרסה הסופית של הסרט, בשל דרישותיהם של קבוצות כמו "הלגיון הארצי לצניעות" שטענו להיותן בלתי מוסריות. הסצנות הורדו בשלב העריכה ללא ידיעתו של קאזאן, זאת למרות שהתסריט עבר בדיקה מחדש עוד בטרם החלו צילומי הסרט. סך הסצנות שנוספו בגרסה החדשה מסתכמות בכשלוש דקות.

בשנת 1999 נבחר הסרט לשימור בארכיב הסרטים הלאומי של ארצות הברית, לאחר שהוגדר על ידי ספריית הקונגרס כ"בעל חשיבות תרבותית, היסטורית או אסתטית".

פסקול הסרט, שהולחן על ידי אלכס נורת', היה ייחודי בשעתו. במקום להלחין בשיטת לייטמוטיב המסורתית, נורת' כתב סדרה קצרה של מוזיקה המשקפת את הדינמיקה הפסיכולוגית של הדמויות. על פסקול הסרט הוא קיבל מועמדות לפרס אוסקר, כשבאותה קטגוריה התמודד פסקול אותו הלחין למחזה נוסף, "מותו של סוכן", שהולחן אף הוא בטכניקה הייחודית (לזמנה) של נורת'. ובכל זאת הוא הפסיד לפרנץ וקסמן עם סרטו "מקום תחת השמש".

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה למחזה, מתרחשת עלילת הסרט בשכונת עוני בניו אורלינס. סטנלי קוולסקי (מרלון ברנדו) ואשתו סטלה הם זוג נשוי המתגורר בבית משותף. סטלה היא עקרת בית, ואילו סטנלי, בן מהגרים ממוצא פולני, עובד כאחראי במפעל. סטנלי הוא בחור חסון, ולעיתים המוני, בעל עמדות שוביניסטיות. תחביביו העיקריים של סטנלי הם לשתות, להשתכר, לשחק פוקר וכדורת ולבלות עם החברים. לעיתים הוא אלים כלפי אשתו סטלה, אך נוהג להתנצל מיד אחר כך, ואשתו מִתְרַצָּה, סולחת לו ומתרפקת עליו.

לביתם מגיעה בלאנש (ויוויאן לי), בחשמלית ששמה "תשוקה". בלאנש היא אחותה של סטלה והיא מורה לספרות אנגלית. היא מגיעה לבית אחותה כדי לבלות כביכול את חופשת הקיץ שלה.

בלאנש חיה חיים מלאי דמיון ואינה מוכנה להתמודד עם האמת. היא מתוודה לאחותה על כך שנאלצה למכור את אחוזת המשפחה שלהם, "בל ריב" (בצרפתית: "חלום יפה") כדי לשלם חובות. אבל אינה מספרת לה כי הגיעה לניו אורלינס לאחר שפוטרה מבית הספר בו לימדה ספרות אנגלית - בגלל רומן שניהלה עם תלמיד; ואף לא שנהגה לקבל את מחזריה הרבים במלון "פלמינגו" הידוע לשמצה. במהלך הסרט נראה כי בלאנש הולכת ומאבדת את שפיות דעתה, ומתערערת בהדרגה.

לבלאנש ביקורת רבה על האופן בו מתייחס סטנלי לאשתו סטלה, ובעימותים ביניהם היא מכנה אותו ברברי והמוני. סטנלי שואף לנקום בבלאנש שמוצאת אותו בלתי ראוי לאחותה. הוא חוקר וחושף את עברה ומספר עליו למחזר בו תלתה בלאנש את תקוותה לחיים חדשים - מיטש, מה שגורם לתקווה לחיים חדשים לרדת לטמיון.

רגע השיא בסרט - אינו מוצג ישירות על המסך. הוא מתרחש כאשר סטנלי אונס את בלאנש, בשעה שסטלה אשתו, יולדת את בתם הבכורה. האירוע מתרחש לאחר שיחה של סטנלי עם בלאנש, בו הוא מבין כי היא מעורערת, נמצאת בעולם של פנטזיות שאינן נטועות במציאות, ואיש לא יאמין לדבריה. לאחר האונס, בלאנש מסתגרת בחדר ואינה יוצאת. אחותה סטלה נמצאת בדילמה קשה, ואינה יודעת אם להאמין לדברי אחותה המעורערת כי סטנלי אנס אותה. לקראת סיום הסרט מאבדת בלאנש לחלוטין את אחיזתה במציאות, וצוות של פסיכיאטר ואחות מטעם בית חולים לחולי נפש נשלח לקחתה.

הסרט מסתיים כאשר סטנלי מבקש שוב את סליחתה של סטלה ומבקש שתחזור לזרועותיו, ותגובתה היא "אינני חוזרת הפעם. לא עוד".

משפטים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המשפטים המפורסמים בסרט, נאמר מפיה של בלאנש כאשר היא מואשמת על ידי המחזר מיטש כי לא הלכה בדרך הישר (straight) בקשריה עם גברים:

"מהי דרך הישר? קו יכול להיות ישר, או רחוב,

אבל לב אנושי? הו, לא, הוא מפותל כמו דרך בין ההרים"

(טנסי ויליאמס)

What is straight? A line can be straight, or a street

but the human heart? oh, no, it's curved like a road through mountains

(Tennessee Williams)

כן ידועה הציטטה מפיה, כלפי הפסיכיאטר שבא לקחתה: "אינני יודעת מי אתה, אבל אתה נדיב. תמיד האמנתי בנדיבותם של זרים."

קריאתו של סטנלי "סטלה!" זכתה להתייחסות הומוריסטית מפיה של איליין בניס בסדרה "סיינפלד", כלפי אשה ששמה סטלה; בפרק 4 של העונה השלישית של הסדרה "משפחה מודרנית", גלוריה מחפשת אחרי הכלבה סטלה; לאחר שקאמרון צועק "סטלה!" מספר פעמים הוא מזכיר שהמצב בו הם נמצאים מזכיר את מאוד את הסרט.

השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרלון ברנדו - סטנלי קוולסקי
ויוויאן לי - בלאנש דובואה
קים האנטר - סטלה קוולסקי
קארל מולדן - הארולד "מיצ'" מיטצ'ל

מועמדויות וזכיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט קיבל 12 מועמדויות לפרס אוסקר, ומתוכם זכה בארבעה:

הסרט הטוב ביותר - צ'ארלס ק. פלדמן
הבמאי הטוב ביותר - איליה קאזאן
השחקן הראשי הטוב ביותר - מרלון ברנדו
השחקנית הראשית הטובה ביותר - ויוויאן ליי
התסריט המעובד הטוב ביותר - טנסי ויליאמס
שחקן המשנה הטוב ביותר - קארל מולדן^[2]
שחקנית המשנה הטוב ביותר - קים האנטר
הפסקול הטוב ביותר - אלכס נורת'
הסאונד הטוב ביותר
עיצוב התפאורה הטוב ביותר - שחור-לבן
הצילום הטוב ביותר - שחור-לבן - הארי סטרדלינג
התלבושות הטובות ביותר - שחור-לבן

זהו הסרט הראשון אי פעם ששלושה משחקניו זכו בפרס אוסקר. הישג זה שוחזר על ידי הסרט "רשת שידור" 16 שנה מאוחר יותר, ועל ידי הסרט "הכול בכל מקום בבת אחת" בשנת 2023.

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויוויאן לי, שגילמה את דמותה של בלאנש בהפקה של West End בלונדון, הועדפה על פני ג'סיקה טנדי שגילמה את בלאנש בגרסת ברודוויי בניו יורק.
הרפליקה המפורסמת של מרלון ברנדו בסרט, "STELLA!", קיבלה התייחסות בפרק של הסדרה הקומית "סיינפלד". בפרק הנקרא "העט" (הפרק השלישי בעונה השלישית), רואים את איליין בניס, המטושטשת מתרופות נגד כאב גב, צועקת שוב ושוב "סטלה", כשהיא מתכוונת לדודה של ג'רי, ששמה סטלה. הרפליקה מקבלת התייחסות גם בסרט האנימציה של אולפני "דרימוורקס", "מעבר ליער" (2006). גם בסרט "רצח סטייל הוליווד" חוזר השחקן ג'וש הארטנט על הרפליקה.
באופן אירוני, למרות שהייתה זאת הופעתו הבלתי נשכחת של מרלון ברנדו כסטנלי קוולסקי, שהחלה שיטה חדשה של משחק בקולנוע ("השיטה"), הוא היה היחיד מבין ארבעת השחקנים שהיו מועמדים לפרס האוסקר על הסרט, שלא זכה בפרס.
בסרט מופיע דן בן אמוץ בתפקיד של כשתי שניות ואומר "היי מיץ'" לקארל מולדן.