טארגה פלוריו

**איטליה טארגה פלוריו**
ענף	מרוץ מכוניות
תאריך ייסוד	1906
תאריך פירוק	1977
עיר מארחת	סיציליה
הכי הרבה זכיות	פורשה (11 זכיות)
	www.targa-florio.it
קואורדינטות	37°56′52″N 13°47′10″E / 37.947777777778°N 13.786111111111°E

טארגה פלוריו (באיטלקית: La Targa Florio) היה מרוץ סיבולת למרחק ארוך למכוניות ספורט אשר נערך בין השנים 1906–1977.

הטארגה פלוריו היה לחלק מרכזי באליפות העולם למכוניות ספורט בין השנים 1955–1973, ועל כן נחשב לאחד מן המרוצים היוקרתיים ביותר. המרוץ התקיים בכבישים ציבוריים בהרי סיציליה כאשר בשנותיו הראשונות קוים במסלול המלא דרך כל האי סיציליה, ואילו בעשורים האחרונים לקיומו קוצר המסלול לאורך של 72 קילומטר ונערך מסביב לרכס הרי מדוניה בלבד אשר הוקפו 11 פעמים. בשנת 1977 בוטל המרוץ מסיבות בטיחותיות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ הטארגה פלוריו נוסד בשנת 1906 על ידי התעשיין האיטלקי האמיד וינצ'נצו פלוריו. המרוץ נחשב לאחד הקשים ביותר באירופה כאשר בגרסתו המקורית כלל 3 הקפות באורך 148 ק"מ כל אחת ומרחק כולל באורך 446 ק"מ של מסלול המורכב מכבישים הרריים תלולים הכוללים עליות רבות ועקומות חדות, ובגבהים בהם נעשו לעיתים קרובות שינויים קיצוניים באקלים. את המרוץ הראשון אשר נערך בשנת 1906 ניצח הנהג אלסנדרו קניו במהלך מרוץ שארך 9 שעות ומהירות ממוצעת של 50 קמ"ש.

עד לשנות ה-20 הפך מרוץ הטארגה פלוריו לאחד מן מרוצי המכוניות החשובים ביותר באירופה, כאשר בשנים אלו עדיין לא נוסד מרוץ 24 השעות של לה מאן.

בשנת 1953 נוסדה תחרות אליפות העולם למכוניות ספורט של הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA) כאשר החל משנת 1955 ועד לשנת 1973 היווה מרוץ הטארגה פלוריו חלק מרכזי באליפות העולם. את מרוץ 1955 ניצחה קבוצת מרצדס בנץ לאחר שזכתה בשני המקומות הראשונים, הצוות הראשון כלל את הנהגים סטירלינג מוס ופיטר קולינס, והצוות השני כלל את הנהגים חואן מנואל פנג'יו וקרל קלינג.

גרסאות המסלול[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות קיומו של המרוץ נעשה שימוש במספר גרסאות של מסלולים. מסלול הגרנדה (Grande) המקורי כלל הקפה אחת באורך 148 ק"מ, בגרסה זו נעשה שימוש בין השנים 1906-1911 ועוד פעם אחת נוספת בשנת 1931. בין השנים 1912-1914 המרוץ נערך על פני הקפה אחת במסלול באורך 975 ק"מ מסביב לסיציליה, אשר התארך ל-1,080 ק"מ בשנים 1948-1950. מסלול הגרנדה המקורי בן 148 הק"מ קוצר פעמיים: פעם אחת ל-108 ק"מ תחת השם מדיו (Medio) כאשר בגרסה זו נעשה שימוש בין השנים 1919-1930, ופעם נוספת קוצר למסלול בן 72 ק"מ תחת השם פיקולו (Piccolo) כאשר בגרסה זו נעשה שימוש בין השנים 1932-1936 ובין השנים 1951-1958.

נקודת הזינוק והסיום של המרוץ הייתה בקומונה צ'רדה. הקפת המסלול נערכה נגד כיוון השעון וכללה שינויי גובה של החל מ-600 מטרים ועד לירידה לגובה פני הים מהעיירה קלטבוטורו לעיירה קולסאנו.

נהגים רבים העידו כי רמת הקושי של מסלול מרוץ הטארגה פלוריו הייתה חסרת תקדים וחוויית הנהיגה האתגרית לא דמתה לאף מסלול אחר בעולם מלבד הנורבורגרינג, מסלול המרוצים הארוך ביותר בעולם (22.8 ק"מ) אשר תוכנן ונבנה לשם כך במיוחד. לשם השוואה רוב מסלולי המרוצים שנבנו מכילים עד כ-20 פניות כאשר הנורבורגרינג בתצורתו המלאה מורכב מ-174 פניות ואילו מסלול הטארגה פלוריו מורכב מ-2000 פניות בתצורת הגרנדה, 1300 פניות בתצורת מסלול מדיאו ו-800 פניות בתצורת פיקולו.

מנצחי המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה	נהגים	מכונית
1977	איטליהרפאל רסטיבו איטליהאלפונסו מרנדינו	שברון B36-ב.מ.וו
1976	איטליהאוג'ניו רנה איטליהארמנדו פלורידיה	אוסלה PA4-ב.מ.וו
1975	איטליהנינו ואקרלה איטליהארתורו מרצריו	אלפא רומיאו T33
1974	צרפתז'ראר לרוס איטליהאמילקרה בלסטריירי	לנצ'יה סטראטוס
1973	שווייץהרברט מולר הולנדחיס ואן לנפ	פורשה 911
1972	איטליהארתורו מרצריו איטליהסנדרו מונארי	פרארי 312PB
1971	איטליהנינו וקארלה הולנדטוינה הזמנס	אלפא רומיאו T33
1970	שווייץיוזף סיפרט בריטניהבריאן רדמן	פורשה 908
1969	גרמניהגרהרד מיטר גרמניהאודו שוץ	פורשה 908
1968	בריטניהויק אלפורד איטליהאומברטו מליולי	פורשה 907
1967	אוסטרליהפול הוקינס גרמניהרולף שטומלן	פורשה 910
1966	בלגיהווילי מירס שווייץהרברט מולר	פורשה 906
1965	איטליהנינו וקארלה איטליהלורנצו בנדיני	פרארי 275P2
1964	בריטניהקולין דייוויס איטליהאנטוניו פוצ'י	פורשה 904
1963	שוודיהיואקים בונייה איטליהקרלו מריה אבטה	פורשה 718
1962	בלגיהווילי מירס מקסיקוריקרדו רודריגס בלגיהאוליבייה ז'נדבייה	פרארי דינו
1961	גרמניהוולפגנג פון טריפס בלגיהאוליבייה ז'נדבייה	פרארי דינו
1960	שוודיהיואקים בונייה גרמניההנס הרמן	פורשה 718
1959	גרמניה המזרחיתאדגר בארט גרמניהוולפגנג זיידל	פורשה 718
1958	איטליהלואיג'י מוסו בלגיהאוליבייה ז'נדבייה	פרארי 250
1957	איטליהפביו קולונה	פיאט 600
1956	איטליהאומברטו מליולי גרמניהפריץ הושקה פון הנסטיין	פורשה 550
1955	בריטניהסטירלינג מוס בריטניהפיטר קולינס	מרצדס-בנץ 300 SLR
1954	איטליהפיירו טרופיי	לנצ'יה D24
1953	איטליהאומברטו מליולי	לנצ'יה D20
1952	איטליהפליצ'ה בונטו	לנצ'יה אוארלייה
1951	איטליהפרנקו קורטזה	פרייזר נאש
1950	איטליהמריו בורניג'יה איטליהג'יאנקרלו בורניג'יה	אלפא רומיאו 6C
1949	איטליהקלמנטה ביונדטי איטליהאלדו בנדטי	פרארי 166
1948	איטליהקלמנטה ביונדטי איטליהאיגור טראובצקוי	פרארי 166
1940	איטליהלואיג'י וילורזי	מזראטי 4CL
1939	איטליהלואיג'י וילורזי	מזראטי 6CM
1938	איטליהג'יובאני רוקו	מזראטי 6CM
1937	איטליהג'וליו סברי	מזראטי 6CM
1936	איטליהקונסטנטינו מג'יסטרי	לנצ'יה אוגוסטה
1935	איטליהאנטוניו בריביו	אלפא רומיאו P3
1934	איטליהאקילה ורצי	אלפא רומיאו P3
1933	איטליהאנטוניו בריביו	אלפא רומיאו 8C
1932	איטליהטציו נובולארי	אלפא רומיאו 8C
1931	איטליהטציו נובולארי	אלפא רומיאו 8C
1930	איטליהאקילה ורצי	אלפא רומיאו P2
1929	צרפתאלברט דיבו	בוגאטי טייפ 35
1928	צרפתאלברט דיבו	בוגאטי טייפ 35
1927	איטליהאמיליו מאטרסי	בוגאטי טייפ 35
1926	איטליהברטולומאו קוסטנטיני	בוגאטי טייפ 35
1925	איטליהברטולומאו קוסטנטיני	בוגאטי טייפ 35
1924	גרמניהכריסטיאן ורנר	מרצדס אינדי 2.0
1923	איטליהאוגו סיבוצ'י	אלפא רומיאו RL
1922	איטליהג'וליו מזטי	מרצדס GP\14
1921	איטליהג'וליו מזטי	פיאט 451
1920	איטליהג'וליו מזטי	נאצארו GP
1919	צרפתאנדרה בוילו	פיג'ו EXS
1914	איטליהג'יובאני צ'ייראנו	SCAT
1913	איטליהפליצ'ה נאצארו	נאצארו טיפו 2
1912	בריטניהסיריל סנייפ	SCAT
1911	איטליהג'יובאני צ'ייראנו	SCAT
1910	איטליהפרנקו טוליו קריולאטו	פרנקו אטומובילי
1909	איטליהפרנצ'סקו צ'ופה	S.P.A
1908	איטליהוינצ'נצו טרוקו	איזוטה פרסקיני
1907	איטליהפליצ'ה נאצארו	פיאט
1906	איטליהאלסנדרו קניו	איטלה