טורבן
טורבן (בסינית: 巾 (ג'ין); בערבית: عمامة - עִמאמה; בטורקית: tülbent; בפרסית: عمامه או دستار או دلبنت) הוא כיסוי ראש אסייתי ומזרח אסייתי מסורתי הנלבש כמעט ורק על ידי גברים. הטורבן מורכב מצעיף או פיסת בד ארוכה הנכרכת סביב הראש או סביב כובע פנימי. ישנם סוגי טורבנים רבים הנבדלים זה מזה באורכם, סוג הבד שממנו הם עשויים, וכן צבע הבד. אורך הבד שממנו עשוי הטורבן, כשהוא פרוס, משתנה ממקום למקום אך לעיתים נדירות בלבד הוא עולה על 5 מטרים.
הפרסים הקדומים לבשו כובע חרוטי שלפעמים הוקף על ידי רצועות אריג, שיכול להיחשב כמקור מוקדם של הטורבן. הטורבן לא היה פריט לבוש שכיח בקרב הטורקים, אולם היה נפוץ מאוד בקרב סולטאני האימפריה העות'מאנית.
בהודו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם כיום, הטורבן הוא פריט לבוש נפוץ מאוד בהודו, ובפרט אצל הסיקים. כעשרה אחוזים מההודים חובשים טורבן. בתרבות המערב ובעיקר בסרטים מצוירים, אנשים לבושי טורבן כמעט תמיד מזוהים כהודים.
הטורבן מזוהה כמעט מיידית אל הסיקיזם, והוא אחד ממאפייני הסיקים. הסיקים לובשים את הטורבן לאחר הטבילה לשם הטהרות. לסיקים אסור להסתפר ולחתוך את שיערם ולכן הם חובשים טורבן כדי לאסוף את שערותיהם. רוב האנשים הלובשים טורבן בארצות מערביות הם סיקים.
אצל עמים אחרים בהודו יש לטורבן משמעויות שונות. ישנם וריאציות שונות לטורבנים, ובעבר, ובחלקים מסוימים של הודו אפילו היום, הם העידו על מעמדו החברתי של האדם החובש אותם. בעוד הרג'ות והסולטאנים לבשו טורבן מבד יקר המשובץ באבני חן, כרכו האיכרים ופשוטי העם סביב ראשם מן מגבת או סחבה פשוטה.
בתרבות הערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתרבות הערבית, לטורבן נשמרה חשיבות מיוחדת. בעבר, ערבים רבים לבשו טורבנים שהיוו עבורם מקור לגאווה ולהשתייכותם הדתית; לקיחת הטורבן של אדם כלשהו נחשבה לאקט משפיל, ונגיעה בטורבן של מישהו נחשב למעשה מעליב. לטורבן גם הייתה חשיבות גדולה בחיי היום-יום, בהדיפת החול לבל יכנס לעיניים והגנת הפנים מחום ואור השמש החזקים והתנאים הקשים השוררים במדבר.
בארצות המפרץ הפרסי, הוחלף אט אט הטורבן בצעיף בצבעים לבן ואדום שכיסה גם את העורף, דבר שהתפתח לכאפייה המודרנית. למרות זאת, הטורבן המסורתי עדיין נפוץ בעומאן, ונחבש על ידי הסולטאן לשעבר קאבוס בן סעיד אאל סעיד ויורשו היית'ם בן טארק אאל סעיד.
מנהיגים איסלאמים רבים חובשים בימינו טורבנים, במיוחד מנהיגים שיעים. לדוגמה, האייתולה רוחאללה ח'ומייני שחבש טורבן שחור איראני מסורתי, האייתולה עלי חמנאי, השייח חסן נסראללה מנהיג החזבאללה, וכן מורדים רבים ברחבי העולם. הצבע השחור של הטורבנים האיראנים הוא משום שזה היה צבעו, על פי המסורת, של טורבנו של סאהייד, צאצא הנביא מוחמד.
סוגי טורבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טורבן סיקי – הטורבן הסיקי בדרך כלל בצבע כחול כהה או שחור. הסיקים לא גוזרים את שיערם כדי לא לבזות את יצירתו של אלוהים, ולכן הם אוספים את כל שערם ומצמידים אותו לקרקפת, ואז קושרים את הטורבן מהעורף ומעלה. מתחת לטורבן חובשים לרוב כיסוי לבן דק למען הידוק השיער.
- טורבן ערבי – חכמי דת מארצות ערב, בעיקר מתימן, נהגו לחבוש מן כובע - טורבן שנקרא קלאנסווא (kalansuwa). טורבנים אלה היו קטנים יותר, והיו בנויים בצורה כדורית או בצורת חרוט. בדרך כלל, הטורבן היה בגוונים של לבן, כחול או אדום.
- טורבן אפגני – הגברים באפגניסטן לבשו מאז ומתמיד טורבנים ססגוניים, אפילו בזמן שלטון הטליבאן השמרן. בדרך כלל, הטורבן לא נכרך עד הסוף והבד נתלה באופן רופף על הגוף.
- טורבן הודי – אנשים בכל רחבי הודו לבשו ועדיין לובשים טורבן המעיד על שיוכם הדתי וכן על מעמדם החברתי. פעמים רבות, הטורבן ההודי ססגוני מאוד ומועטר באבני חן.
- טורבן מדברי – אנשים החיים במדבר לובשים לעיתים קרובות טורבן כחלק מכיסוי גוף כולל הנועד להגן על גופם מסופות חול וכן מחום השמש הקופחת.
- טורבן שיעי – חכמי דת שיעים, תלמידים ללימודי דת ומלומדים שיעים לובשים טורבן עגול שחור או לבן, הטורבן הלבן נלבש על ידי כלל המוזכרים ואילו הטורבן השחור נלבש על ידי הגברים שהגאנלוגיה שלהם מקושרת עם עלי בן אבי טאלב או הנביא מוחמד, על מנת להדגיש את שייכותם לנביא, המנהג כנראה התחיל תחת האימפריה הספווית השיעית.
- טורבן עות'מאני – תחת ההשפעה הערבית, מתחילתה של האימפריה העות'מאנית עד לתקופת הסולטאן מהמוט השני, הסולטאנים של האימפריה העות'מאנית לבשו טורבן לבן גדול ומהודר כסמל לכבוד, הסולטאנים הפסיקו ללבוש את הטורבן אחרי רפורמת הלבוש כחלק מרפורמות הטנזימאט של מהמוט השני ובנו אבדילמג'יט הראשון.
