טורסטן ויזל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טורסטן נילס ויזל
Torsten Nils Wiesel
לידה 3 ביוני 1924 (בן 99)
אופסלה, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מיניות, נוירוביולוגיה
מקום מגורים שוודיה, ארצות הברית
מקום לימודים מכון קרולינסקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Rafael Yuste עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1981)
  • הפלסטיות של מערכת העצבים (1991)
  • חבר זר של החברה המלכותית (24 ביוני 1982)
  • פרס רלף ג'רארד (1993)
  • פרס שארפי-שפר (1983)
  • פרס קארל ספנסר לשלי (1977)
  • פרס רוזנסטיל (1971)
  • המדליה הלאומית למדעים (2005)
  • פרס לואיזה גרוס הורביץ (1978)
  • פרס דיקסון ברפואה (1980)
  • מדליית הזהב של מועצת המחקר הלאומית של ספרד (23 במרץ 2006)
  • עמית אקדמיית ניו יורק לרפואה עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
מחקרים בתחום מערכת הראייה. הבנת עקרון פעילותם של תאי העצב בקליפת הראייה.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טורסטן נילס ויזלאנגלית: Torsten Nils Wiesel; נולד ב-3 ביוני 1924) הוא ביולוג אמריקני ממוצא שוודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה לשנת 1981, ביחד עם דייוויד הובל, על מחקריהם בתחום מערכת הראייה[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויזל נולד בעיר אופסלה שבשוודיה, ב-3 ביוני 1924. ב-1954 החל לעבוד במעבדות "קארל גוסטף ברנהרד" שבמכון קארולינסקה, אוניברסיטה לרפואה הממוקמת מעט מחוץ לסטוקהולם. ב-1955 עבר ויזל לארצות הברית כדי לעבוד באוניברסיטת ג'ונס הופקינס תחת הנוירופיזיולוג סטיבן קפלר. ב-1958 פגש ויזל לראשונה את דייוויד הובל, והם החלו בשיתוף הפעולה המדעי ביניהם, שהתפרש על יותר מ-20 שנים. ב-1959 עבר ויזל לאוניברסיטת הרווארד, וב-1983 עבר לאוניברסיטת רוקפלר. מ-1991 ועד פרישתו ב-1998 כיהן ויזל כנשיא אוניברסיטת רוקפלר.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסויהם של ויזל והובל הרחיבו מאוד את הידע המדעי על אופן עיבוד המידע החושי. בניסוי אחד, שנעשה ב-1959, החדירו מיקרואלקטרודה לקליפת הראייה העיקרית של חתול מורדם. לאחר מכן, הקרינו תבניות אור וצל על מסך הנמצא מול עיני החתול. הם גילו כי מספר תאי עצב ירו אותות עצביים במהירות כאשר הוצגו לעיני החתול קווים בזווית מסוימת (אורנטציה מסוימת), בעוד שתאים אחרים הגיבו בעוצמה הרבה ביותר לקווים בזווית אחרת. כמה מתאי עצב אלו הגיבו באופן שונה לתבניות אור ולתבניות צל. הובל וויזל כינו תאים אלו "תאים פשוטים". תאים אחרים, שכונו על ידם "תאים מורכבים", הגיבו באופן זהה לתבניות האור ולתבניות הצל. מחקרים אלו הראו איך מערכת הראייה מרכיבה יצוג מורכב כל כך של המידע החזותי מגירויים בעלי מאפיינים פשוטים כמו קו.

הובל וויזל קיבלו את פרס נובל עבור שתי תרומות מרכזיות: האחת, עבודתם בנושא התפתחות מערכת הראייה, הכוללת גם את תיאורם של עמודות השליטה העיניות בשנות השישים והשבעים. השנייה, מעורבותם בייסוד בסיס נוירופיזיולוגי בחקר הראייה, תיאורם לדרך שבה אותות מן העין מעובדים במוח כדי ליצור גירויים ל"גלאי" קצוות, תנועה, עומק מרחבי וצבע, אבני הבניין של חוש הראייה. על ידי מניעת השימוש בעין אחת אצל חתלתולים, הם הראו כי העמודות בקליפת הראייה העיקרית המקבלות קלט מן העין השנייה, השתלטו גם על האזורים שבאופן רגיל היו מקבלים קלט מן העין העשוקה והלא משומשת.

למחקר זה יש יישום חשוב להבנה של תופעת העין העצלה, סוג של ליקוי ראייה הנגרם מקיפוח חד-צדדי (של עין אחת) במשך תקופה קריטית מסוימת בילדות. חתלתולים אלו גם לא פיתחו אזורים המקבלים קלט משתי העיניים, דבר הדרוש לצורך ראייה דו-עינית. ניסויהם של הובל וויזל הראו כי העדפת קלט מעין אחת על מידע מהשנייה מתפתחת בשלב מוקדם בילדות, באופן בלתי הפיך. מחקרים אלו פתחו את הדלת להבנת וטיפול בקטרקט ילדות ופזילה. מחקרים אלו חשובים גם לשם הבנת הפלסטיות הקליפתית (תופעה בה קליפת הראייה, והמוח בכלל, משנים ומתקנים את עצמם במשך הזמן), וההבנה הכללית יותר, כי המוח הוא מבנה דינמי המשתנה ללא הרף. זאת ועוד, הבנת תהליך עיבוד המידע החושי בבעלי חיים שימש השראה ל-SIFT (ראשי תיבות של: Scale-invariant feature transform), שהוא אלגוריתם בתחום הראייה הממוחשבת, המזהה ומתאר מאפיינים מקומיים של תמונה. יישום של אלגוריתם זה נמצא במשימות כמו זיהוי חפץ על פי מספר נקודות וקצוות וכיוצא בזה, וזהו האלגוריתם שבו משתמשים בצורה הרחבה ביותר בעולם למשימות מעין אלה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טורסטן ויזל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]