טיקופיה

טיקופיה
Tikopia
נתונים גאוגרפיים
מיקום	דרום מערב האוקיינוס השקט
קואורדינטות	12°17′47.3″S 168°49′55″E / 12.296472°S 168.83194°E
סוג	אי גבוה
שטח	5 קמ"ר
אורך	3.8 קילומטר
רוחב	2.1 קילומטר
גובה מרבי	380 מטר
נתונים מדיניים
מדינה	איי שלמה
אוכלוסייה	1,200 (בערך)
אזור זמן	UTC +11
מגלה	פדרו פרננדס דה קיירוס
תאריך גילוי	22 באפריל 1606
	(למפת איי שלמה רגילה) הוניארה בואלה טולאגי גיזו פפואה; גינאה הח.; ים שלמה ים האלמוגים האוקיינוס השקט טיקופיה

טיקופיה (Tikopia) הוא אי גבוה בדרום מערב האוקיינוס השקט, במדינת איי שלמה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי מיושב ברציפות כ-3,000 שנה. לאחר הגעת התושבים הפולינזים הראשונים לאי, נכחדו מינים מקומיים רבים של בעלי חיים עקב ציד. לאחר מספר דורות, נאלצו המקומיים ליצור מערכות חקלאות רבות ולהגביל את הילודה. ניצול המקום באי הזעיר (5 קמ"ר שטח) היה כה יעיל עד שהאי תמך בכ-1,000 תושבים. המערכת החקלאית מתבססת על עצי פרי גבוהים, בעיקר על עץ הלחם, דקל הסאגו ודקל הקוקוס, אבל גם על מינים נוספים דוגמת מין שקד מקומי (Canarium harveyi), שקד טרופי (Terminalia catappa) וערמון טהיטי (Inocarpus fagiferus), על עצים קטנים יותר דוגמת דקל הבֶּטֶל (Spondias dulcis) ו-Antiars toxicara, עץ שקליפתו משמשת לייצור אריגים, ועל גן ירק שבו מגדלים יאם, מניהוט, בננה וטארו הביצות הענק (Cyrtosperma merkusii). בשנת 1600 לערך, אף הוחלט להרוג את כל החזירים באי מכיוון שצרכו מזון שבני האדם יכלו לצרוך. האירופים הראשונים הגיעו לאי ב-22 באפריל 1606 כחלק מהמשלחת של פדרו פרננדס דה קיירוס (Pedro Fernandes de Queirós).

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי, הוא אי גבוה, שריד מהר געש רדום. המקום הגבוה ביותר באי הוא הר ראני (Reani) שפסגתו בגובה 380 מטרים. בלוע הר הגעש יש כיום אגם טה רוטו (Te Roto) שעומקו 80 מטרים.

הקטנת האוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המחסור בשטח ובמשאבים בטיקופיה הוחלט על הגבלת הילודה. לכך, פיתחו המקומיים שיטות רבות. למשל, הנחת אבנים חמות על בטן נשים הרות ואו לחיצה חזקה על בטנן כשיטות להפלה. כמו כן, המקומיים השתמשו גם ברצח תינוקות.

בנוסף לשיטות אלה, ההתאבדות רווחה גם היא. למעשה, במהלך 23 שנים (1929–1952) תועדו שבעה מקרי תליה, 12 מקרי שחייה לאוקיינוס וכ-80 מסעות ימיים חסרי סיכוי במטרה להתאבד.

למרות שהדבר נשמע מחריד לאוזניים מערביות, יש לזכור שזו הייתה הדרך היחידה למנוע מוות ברעב של תושבי האי. הטקטיקות הללו יצאו משימוש לאחר המרת הדת לנצרות של תושבי האי.