טען ביניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טען ביניים הוא הליך משפטי שהיה ניתן לנקוט בעבר בישראל. במסגרת ההליך בעל דין, שנתבע, או שצפוי להיתבע, על ידי צדדים שונים בתביעות סותרות, ואשר אין לו עניין במחלוקת גופה, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שיכריע בתביעות הסותרות. לדוגמה, אדם המחזיק בנכס ללא שהוא טוען לבעלות עליו, הנתבע בידי שני תובעים שונים שכל אחד מהם טוען לבעלות בנכס. ככל שהמחזיק אינו יודע עם מי הצדק, הוא רשאי לפנות לבית המשפט בהליך של טען ביניים כדי שבית המשפט יכריע למי הבעלות בנכס. מקרה נפוץ נוסף הוא מי שמחזיק כספים שאינם שלו ויש מספר אנשים או מעקלים אשר טוענים לכספים אלו.

בעל הדין המגיש טען ביניים, מכונה "מבקש", ומי שטוען לזכות באותו עניין נקרא "טוען".

על המבקש בטען ביניים להצהיר כי הוא אינו תובע טובת הנאה בנושא השנוי במחלוקת, אינו בקנוניה עם אחד הצדדים, ומוכן לפעול כפי שייפסק (לרבות העברת נושא התביעה לבית המשפט).

על הטוען להגיש הודעת הסתלקות לפיה הוא אינו תובע דבר, או הודעת פרטים, אשר מפרטת את נימוקי תביעתו.

בית המשפט רשאי לתת צו גודר כנגד טוען. אם הטוען הגיש הודעת הסתלקות, הצו יחסום כל תביעה עתידית שלו כנגד כל הצדדים בטען הביניים. אם הטוען לא הגיש הודעת הסתלקות, הצו יהיה תקף כנגד המבקש בלבד, וכנגד כל מי שבא מכוחו.

סדרי הדין בטען ביניים בישראל נקבעו בסעיפים 224-233 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ההליך בוטל עם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות (תקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018) בתאריך 01.01.2021.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.