טרטריה
טרטריה או טרטריה הגדולה (בלטינית: Tartaria Magna) היה כינוי לאזור היסטורי באסיה שנמצא בין הים הכספי – הרי אורל והאוקיינוס השקט. היה זה מונח גורף ששימש את האירופאים לאזורים במרכז אסיה, צפון אסיה ומזרח אסיה שאינו ידוע לגאוגרפיה האירופית. הוא הקיף את האזור העצום של הערבה הפונטית-כספית, הוולגה אוראל, הקווקז, סיביר, אסיה הפנימית, מונגוליה ומנצ'וריה.
הידע על מנצ'וריה, סיביר ומרכז אסיה באירופה לפני המאה ה-18 היה מוגבל. האזור כולו היה ידוע בפשטות כ"טרטריה", ותושביו – כ"טרטרים".[1] בתקופה המודרנית הקדומה, ככל שהבנת הגאוגרפיה גברה, האירופאים החלו לחלק את טרטריה לחלקים עם קידומות המציינות את שם הכוח השליט או את המיקום הגאוגרפי. לפיכך, סיביר הייתה "טרטריה הגדולה" או "טרטריה הרוסית", "החאנת" קרים הייתה "טרטריה הקטנה", מנצ'וריה – "טרטריה הסינית", ומערב מרכז אסיה (לפני שהפכה לרוסיה של מרכז אסיה) נודעה "כטרטריה העצמאית".[2][3][4]
הדעות האירופיות על האזור היו לרוב שליליות, ושיקפו את מורשת הפלישות המונגוליות שמקורן באזור זה. מקור המונח בהרס הנרחב שהפיצה האימפריה המונגולית. הוספתה של ה-ר' הנוספת ל"טטרית" רימזה על טרטרוס, תחום דמוי גיהנום במיתולוגיה היוונית.[5] במאה ה-18, תפיסות של סיביר או טרטריה ותושביה כ"ברבריות" על ידי סופרי הנאורות קשורות למושגים עכשוויים של ציוויליזציה, פראיות וגזענות.[6]
