יואן קמרון
 | |
| לידה |
24 בדצמבר 1901 בריג אלן, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
8 בספטמבר 1967 (בגיל 65) לייק פלאסיד, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
פסיכיאטריה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת גלאזגו |
| מוסדות |
|
  | |
דונלד יואן קמרון (באנגלית: Donald Ewen Cameron; 24 בדצמבר 1901 - 8 בספטמבר 1967) היה פסיכיאטר אמריקאי-קנדי יליד סקוטלנד. נשיא האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, נשיא האגודה הפסיכיאטרית הקנדית ונשיא האגודה הפסיכיאטרית העולמית (אנ').
על אף המוניטין המקצועי הגבוה שלו, היה קמרון מושא לביקורת חריפה על ניסויים שערך בבני אדם ללא הסכמה מספקת מדעת, בטיפול בהלם חשמלי אינטנסיבי מאוד, תרופות ניסיוניות וסמים פסיכואקטיביים קשים כולל LSD שנועדו "לבטל את הדפוסים הפתולוגיים" ובנייה מחדש של תודעת המטופלים. חלק מעבודה זו התרחשה במימון ה-CIA כדי להשיג הגנה על חיילים אמריקנים מפני שטיפת מוח סובייטית ושלא באופן רשמי להשיג שיטה מדעית לחקירת חשודים ולחילוץ מידע מנחקרים אלו, כחלק ממה שכונה "פרויקט MKUltra".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דונלד יואן קמרון נולד בבריג אלן (אנ') שבסקוטלנד, בנו הבכור של כומר בכנסייה הפרסביטריאנית. קיבל תואר M.B., Ch.B. בפסיכולוגיה רפואית באוניברסיטת גלאזגו בשנת 1924, ותואר D.P.M. מאוניברסיטת לונדון בשנה שאחריה. בשנת 1936 קיבל תואר דוקטור לרפואה בהצטיינות מאוניברסיטת גלאזגו.
את התמחותו המעשית בפסיכיאטריה החל קמרון בבית החולים המלכותי לבריאות הנפש גרטנוול (אנ') בגלאזגו בשנת 1925, בהמשך הוצג בפני הפסיכיאטר הסקוטי דייוויד הנדרסון (אנ') שהיה תלמידו של הפסיכיאטר השווייצרי-אמריקאי אדולף מאייר (אנ'). בעקבות התמחותו אצל הנדרסון נשלח להתמחות אצל מאייר בארצות הברית במרפאת פיפס שבבית החולים ג'ונס הופקינס בבולטימור, מרילנד. תקופת ההתמחות שלו בארצות הברית בין השנים 1926–1928 מומנה באמצעות מלגת מחקר שהעניק לו הנדרסון.
ב-1928 עזב קמרון את בולטימור לטובת בורגהלזלי (אנ'), בית החולים הפסיכיאטרי של אוניברסיטת ציריך בשווייץ, שם למד אצל הנס וו. מאייר, ממשיך דרכו של הפסיכיאטר השווייצרי המשפיע אויגן בלוילר.
בשנת 1933 נישא קמרון לז'אן רנקין שאותה הכיר בעת שהיו סטודנטים באוניברסיטת גלאזגו. היא הייתה קודם לכן הקפטן נבחרת הוקי שדה הסקוטית, שחקנית טניס תחרותי, ובהמשך מרצה למתמטיקה באוניברסיטת גלאזגו. נולדו להם ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת אחת.
ב-1936, עקר למסצ'וסטס כדי לכהן כמנהל חטיבת המחקר בבית החולים הממשלתי ווסטר (אנ'). בשנה זו פרסם את ספרו הראשון, "Objective and Experimental Psychiatry" אשר הציג את אמונתו כי הפסיכיאטריה צריכה לגשת ללימוד ההתנהגות האנושית בצורה מוקפדת ומדעית המבוססת על הביולוגיה. תאוריות ההתנהגות שלו הדגישו את האחדות של האורגניזם עם הסביבה. קמרון האמין בלב שלם בפסיכיאטריה קלינית שתהיה בנויה על שיטה מדעית קפדנית.
מלחמת העולם השנייה ומשפטי נירנברג[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרויקט MKUltra[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פרויקט MKUltra
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נעמי קליין, דוקטרינת ההלם: עליית הקפיטליזם של האסון, לעברית: דבי אילון. תל אביב: אנדלוס, 2009. פרק 1 "מעבדת העינויים" (עמ' 37–63).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית תיעודית מאת העיתונאית הקנדית, אדריאן קלרקסון
